איתות לביידן: על סוריה אין מה לדבר
לתקיפה החריגה יחסית בהיקפה שיוחסה אתמול לפנות בוקר לחיל האוויר בסוריה, היו שני נמענים עיקריים. הראשון, קינטי - המי ליציות שפועלות בסוריה בשליחותה של איראן. השני, דיפלומטי - ממשלו הנכנס של ג'ו ביידן בוושינגטון.
זו הפעם הרביעית בחודש האחרון שמיוחסת לישראל תקיפה בסוריה, כאשר התקיפה הנוכחית היא המורכבת והרחבה מכולן. בעוד שלוש התקיפות האחרות בוצעו בדמשק ובסביבותיה, התקיפה הפעם היתה מאות קילומטרים משטח ישראל.
מדובר באתגר מורכב בהרבה מבחינה מודיעינית ומבצעית. אם להס תמך על דיווחים שונים, את התקיפות בגזרת דמשק מבצע חיל האוויר משטח לבנון ולעיתים אף משטח ישראל.
אלא שתקיפה בעומק סוריה - על הגבול שלה עם עיראק - מחייבת טיסה ארוכה יחסית, בלילה, מעל מדינות זרות, וסביר שגם תיאום עם כוחות אחרים שפועלים באזור ובראשם האמריקנים ששולטים אווירית בגזרה הזאת.
ייתכן שזאת גם הסיבה לכך שגורמים עלומים בוושינגטון טענו אתמול שארה"ב היא שסיפקה את המודיעין לתקיפה. אפשר להטיל בכך ספק: המודיעין של ישראל בגזרה הזאת, על האויב הספציפי הזה, טוב בהרבה מזה של האמריקנים. מכאן אפשר להעריך שהתקיפה כולה היתה כחול לבן, אבל שהאמריקנים קיבלו עליה דיווח מוקדם.
למעשה, אספקת המו דיעין עובדת בציר הפוך. ישראל היא זאת שמעדכנת את האמריקנים כמעט בכל מה שנוגע לאיראן ולשלו חיה באזור. נראה שזאת גם היתה העילה לפגישה המ תוקשרת שלשום )לעת ערב בבית קפה וושינגטוני מפו רסם( בין ראש המוסד יוסי כהן לשר החוץ האמריקני מייק פומפאו.
נדרשה רק יממה עד שפירות הפגישה הזאת ראו אור: האצבע המא שימה שהפנה פומפאו לעבר איראן, כמי שנותנת חסות בתחומה לאל קאעידה ולבכירי הארגון.
בתקיפה עצמה, שהיתה כאמור רחבה יחסית, הושמדו תשתיות לוגיס טיות של המיליציות בדיר א זור ובאל בוכמאל. מדובר ביעדים שהותקפו גם בעבר, אם כי לנוכח היקף התקיפה נדמה שנאסף מודיעין מוקדם יחסית כדי לצבור כמות גדולה ככל הניתן של נכסים במבצע אחד.
אפשר להטיל ספק בדיווחים שמגיעים מסוריה על היקף הנפגעים בתקיפה, וגם על זהותם; ניסיון העבר מלמד שלרוב מדובר באזרחים סורים או בשכירי חרב )אפגנים, פקיסטנים(, ופחות באיראנים.
הפעילות של איראן ושלוחיה מתרכזת בגבול סוריה עיראק, בהנחה שלישראל יהיה מסובך יותר לתקוף שם מאשר בדמשק. זאת אמנם מגבלה, אבל לא מכשלה: חיל האוויר הוכיח בלא מעט מקרים מאז השמדת הכור הגרעיני הסורי ב 2007 כי אין טווח שגדול עליו )בוודאי בזירה הצפונית(, והמודיעין הוכיח שאין מידע בגזרה הזאת שלא שקוף לו כמעט לחלוטין.
התקיפות האחרונות מלמדות שטהרן לא מורתעת מהפעילות האינטנ סיבית נגדה. מי שטען שהיא מתקפלת מסוריה, מתבדה על בסיס שבועי. זה אמנם מסובך עבורה מבעבר, אבל היא נחושה להמשיך בניסיונותיה להתבסס בסוריה, ולחמש את שלוחיה באזור - ובראשם חיזבאללה.
מבחינת ישראל, המשמעות היא שהפעילות ההתקפית בסוריה צריכה להימשך גם בעתיד. אלא שמהשבוע הבא, מי שיישב בבית הלבן לא יהיה טראמפ - שנתן לישראל אור ירוק לכל פעילות, ופרס מעליה מטריית הגנה ידידותית רחבה - אלא ג'ו ביידן. הוא אמנם ידיד ותיק של ישראל אבל נשיא חדש שהיחסים עימו טרם עוצבו, לטוב ולרע, בדגש על המחלוקות הצפויות סביב כוונתו לחזור להסכם הגרעין עם איראן.
בתקיפות האחרונות כנראה ביקשה ישראל להבהיר גם לו, שעל סוריה אין מה לדבר: ישראל תמשיך לפעול בה כבעבר, בידיעה שמי שלא יסכל טרור בגבול סוריה עיראק, יקבל אותו בהמשך בגבול סוריה ישראל.