זיכרון מתוק
לראשונה מאז 2013 מנצ'סטר יונייטד מוליכה את הטבלה בתום 17 מחזורים ● אז שיחק בחוד שלה וויין רוני, שפרש בסוף השבוע מכדורגל, ובתום אותה עונה היא זכתה באליפות ● שמונה שנים וארבעה מאמנים אחרי, השדים האדומים מקווים לשחזר את ההצלחה
1 הפרישה של וויין רוני היא מאלה שהיה זמן לעכל אותן, פרישה מדורגת. מ 2017 הוא עזב בזו אחר זו את מנצ'סטר יונייטד, הפרמייר ליג, נבחרת אנגליה והלי גה האמריקנית - עד שבסוף השבוע תלה את הנעליים ומונה למאמנה של דרבי קאונטי. פרישה צנועה, שקטה, כמעט נטולת רגש.
ומרוב זמן ובשל מחסור הרגש כמעט שאפשר היה לשכוח. לשכוח איזה שחקן גדול הוא היה, כמה מוקדם התחיל, איזו כמות של ציפיות סחב, ולאן הצליח להגיע אף שכל העיניים היו עליו. רוני היה בן 16 כשהפציץ לרשת של ארסנל במדי אברטון את הגול שהוציא לדרך את ה"רוני מאניה".
מאותו רגע יצא למסע שרבים היו נופלים בו, ושאותו סיים עם חמש אליפויות, גביע אלופות, שיא הכיבושים במנצ'סטר יונייטד ,(253) שיא הכיבושים בנבחרת אנגליה ,(59) גביעים משניים, תארים אישיים ומה לא. הוא כבש מהחצי, במספרת, בסלאלום, בבעיטת יעף, אבל ספק אם סיפק רגע איקוני אחד - וויין רוני מומנט.
לכן, בפרישתו משאיר רוני זיכרון מתעתע. שחקן שכיכב בתקופה לא לו, בעידן שבו הכדורגלן זקוק לעטיפה יפה ולא רק לתוכן. רוני - פרחח אנג לי של פעם - היה הרבה יותר מעשים מאשר אינסטגרמים. יותר שורה תחתונה ממילים באוויר, יותר מזכרות מאשר זיכרונות. הוא לבטח ייזכר כאחד הג דולים, אך גם ככזה שאולי - בקונוטציה
אחרת, בזמנים אחרים או בסביבה אחרת -הי 2ה יכול להיזכר כגדול הרבה יותר. מנצ'סטר יונייטד תפגוש הערב את ליברפול כשהיא בפסגה בתום 17 מחזורים לראשונה מאז ,2013 עונת האליפות האחרונה שלה, שכללה בין השאר את וויין רוני. ליברפול היתה אז במקום ה 12 בטבלה, ואף אחד מה צדדים לא שיער לעצמו ששמונה שנים אחרי זה יהיה המצב.
בעוד על הדרך של ליברפול לפס גת הכדורגל האנגלי והאירופי נכתבו הררי מילים בשנים האחרונות, מע ניין לנסות להבין איך יונייטד חזרה לצמרת. ארבעה מאמנים התחלפו מאז, עשרות שחקנים נרכשו, והנה עכשיו - אחרי קצת פחות מעשור כיצד? השדים האדומים שוב מביטים על כולם מלמעלה. הפתרון לשאלה מתחיל, כמובן, בת קופה, בקורונה, ובטרלול שעובר הכ דורגל האירופי, אבל ממשיך במילה שכמעט הפכה גסה: סבלנות.
ליונייטד הרי היו כל הכלים לשבור את הכ לים לפני שלושה חודשים בעקבות השישייה מטוטנהאם, או לפני חודש עם ההדחה מליגת האלופות, אבל זה לא קרה. אולה גונאר סולשיאר נשאר, אף שמעטים רצו בכך, והזמן בתוספת הסגל האיכותי כבר עשו את שלהם.
ב 2013 היו שם רוני בתוספת רובין ואן פרסי, ריו פרדיננד וגרסה מעולה של דה חאה. הפעם יש שם אפילו יותר - את ברונו, ראשפורד, מרסיאל וקבא ני. את מגווייר, באי, וואן ביסקה ושוב את דה חאה. את פוגבה המשתפר, מק טומיניי ונמניה מאטיץ'. יונייטד בנתה קבוצה טובה, בכסף רב, והנורבגי קיבל זמן לעצב אותה.
בעזרת שימוש בנתונים סטטיסטיים, אנליסטים, סקאוטים, מאמני כושר, עבודה עם צעירים ומפגשים עם שח קני העבר רוי קין וריאן גיגס, יונייטד התיישרה להיות מה שהיא היום. אולי לא מבריקה ומאומנת כמו הקבוצה של ,2013 אבל טובה מספיק כדי לנסות לשחזר את מה שלא קרה מאז שסר אלכס פרגוסון עזב.
אתמול בפרמייר ליג: שער של מייסון מאונט העניק לצלסי 0:1 חשוב וקשה על פולהאם, ששיחקה מחצית בעשרה שחקנים. ווסט ברומיץ' השיגה ניצחון שני העונה, 2:3 על וולבס בזכות שני פנדלים של מתאוס פריירה. לידס - ברייטון ,1:0 ווסטהאם - ברנלי .0:1