וילנה, פריז, תל אביב
דוד אומרו היה בן 31 כשנרצח עם יהודי וילנה ביער פונאר על ידי הנאצים ● גילוי של כתביו, שישה עשורים לאחר מכן, הפיח חיים במורשתו הספרותית דווקא בפריז – ועתה רואה אור ספר דו לשוני פרי עטו ● על הכותב שפעל בתקופה של חיפוש, ושמצא בשפת היידיש שימוש מודרני ואוניברסלי
בין יותר ממ07 אלף היהודים שבשנת 1941 יהובלו על ידי הנאצים ליער פונאר שליד העיר וילנה ונורו שם בשיטתיות מזוויעה, היה גם דוד ליאצקוביץ', צעיר בן .31 שמו זה לא אמר רבות לבני דורו בליטא דאז. אך אילו הייתם נוקבים בשמו האחר - דוד אומרו, שם עט שאימץ לעצמו בתחילת שנות המ03 - רבים היו מהנהנים בהערכה: על אף הגיל הצעיר, כישרונו הספרותי של אומרו כבר סייע לו לרכוש קהל מעריצים רחב.
הספרות היידישאית פרחה בליטא שבין שתי מלחמות העולם, ואומרו היה בין אלה שצפו להם עתיד מזהיר. סיפוריו החלו להתפרסם בכתבי העת השונים, ובהם "פאלקס בלאט", "נייע בלעטער" ו"ווילנער עמעס", משכו עניין גדול ותורגמו לליטאית. אומרו עבד על רומנים, היה שותף לפמ עילות התיאטרון ביידיש בווילנה ולמיזמי תרבות נוספים, כתב ויצר בשקיקה, בלי לדעת שגורלו, כמו גורל שאר אחיו היהודים במזרח אירופה, כבר נגזר. השואה קטעה את חייו וחיסלה עולם שלם של קוראים שהכירו והוקירו אותו. זכרו של אומרו וזכר כישרונו הועלמו לשנים ארוכות.
"דרכו של הסופר המוכשר חזרה אל התודעה היתה ארוכה", מספר דניאל גלאי, יו"ר בית לייוויק, המרכז הישראלי לתרבות יידיש ואגודת סופרי ועימ תונאי יידיש בישראל. גלאי מספר כי בשנות המ09 אודיל סוגאנס, אחייניתו של אומרו המתגוררת היום בפריז, פגשה בישראל את המשורר היידי אברהם סוצקבר, שהיה מיודד מאוד עם אומרו. "היא זכתה ממנו למחווה נוגעת ללב וקיבלה מידיו את חוברת הסיפורים של דודה, שיצאה לאור כשישה עשורים לפני כן. סוצקבר הצליח לשמור את החוברת בכל תלאות השואה והמלחמה, וניכר היה שהיא יקרה ביותר לליבו".
בעקבות המפגש המרגש, סוגאנס פתחה במסע חיפושים בארכיונים ברחבי ליטא, ומצאה עוד ועוד קטעי פרוזה פרי עטו של אומרו. בשנת ,2006 אלה תורגמו על ידי מיטב המתורגמנים לצרפתית וקומ בצו לספר שיצא לאור בפריז. בשנת ,2018 ראשוני הסיפורים שאותרו פורסמו בשפת המקור גם בישמ ראל, בהוצאת בית לייוויק. כעת מתפרסם בהוצאה זו כרך סיפורים השני ("דערציילונגען/סיפורים") של אומרו בגרסה דומלשונית, ביידיש ובעברית, בתרגומו של שלמה לרמן ובתמיכה של הרשות הלאומית לתרבות יידיש. 80 שנה אחרי הירצחו, הסופר המופלא שנשכח קם לתחייה, קורם אותיות ומפיח רוח מחודשת ביצירתו.
"במושגים של היום, דוד אומרו היה אמנם אמן רבמתחומי", מסביר גלאי. "נוסף על כישרונו בכמ תיבה ובציור, הוא עסק באופן מקצועי בצילום אממ נותי, שלח ידו בניהול תיאטרון וחיבר מסות, מאמרים וביקורת. אבל עיקר חשיבותו בתיאור ספרותי מהימן של בני גילו מחוגי היהודים החילונים שאמ ליהם השתייך".
לדברי גלאי, הפרוזה של אומרו "משמ קפת מאוויים של דור הצעירים המנסה לקיים חיים מלאי ייעוד ותרבות, ולשמ רוד את הקשיים בתקופה הסוערת שלאמ חר המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, בין שתי מלחמות עולם. זאת היתה תקופה של חיפוש: אנשים התלבטו, התמודדו עם משטרים שלא היטיבו עם אזרחיהם, ובוודאי לא עם היהודים, ניסו להתגבר על מצוקות כלכליות וקשיי החיים, שאפו לעתיד טוב יותר. הכתיבה של אומרו מאופיינת בריאליזם, אם כי בתיאורי הטבע שלו, ובמיוחד בתיאורי הרגמ שות האנושיים, עולים ממדים נוספים. זאת כתיבה יהודית מאוד, ובד בבד הומניסטית מאוד".
מעבדה אנושית בהכשרה
קריאה בספר מגלה כי אומרו ניחן ביכולת התמ בוננות מופלאה, בבהירות ובבשלות מפתיעה, שממ שתקפות היטב בסיפוריו. הם עוסקים במגוון נומ שאים, כמו זהות עצמית, בדידות, אהבה, מצוקה, נידוי חברתי ומפגש האידיאלים הרעיוניים עם המציאות. חיפוש מתמיד אחרי אידיאלים לא היה זר לאומרו עצמו; הסופר עבר טלטלות אידיאולוגיות, ובדומה לרבים בעולם היהודי של אותם הימים, הושפע הן מן התנועה הציונית והן מקסמי המהמ פכה הסובייטית.
בשנת ,1925 כאשר דוד היה נער בן ,15 עברה משפחתו להתגורר בארץ ישראל, אך האקלים הקשה, ובעיקר השפעתו הרעה על בעיות הבמ ריאות של אחותו, מנעו מהם להשתקע במקום. כעבור שמונה שנים, ,1933מב אומרו הצטרף לקבומ צה של חלוצים ציוניים, שם פגש את ליובה שטרן, שהפכה לאשתו. "שני סיפורים שלו מתארים את ההווי של הכמ שרה חלוצית ואת האנשים שמכינים את עצמם לעלייה ארצה", מבהיר גלאי. "הוא היה שם, עד להתרחשויות, ותיאר בצורה ריאליסטית את מה שחווה ואת הסכסוך שפורץ כאשר מגיעים הסרמ טיפיקטים לעלייה ומתברר שבין 300 בוגרי ההכשרה רק 20 מאושרים יזכו בהם. איך בוחרים את בני המזל? אומרו מתאר בדרך בלתי נשכחת את המתמ חים החברתיים, את הכעס על שיטת החלוקה ואת ההתנגשות בין הצעימ רים האידיאליסטים לבין המציאות האכזרית". למרות האכזבה ואובדן התמימות, השהות במרכז ההכשרה היתה בגדר חוויה פורייה עבור אומרו. הוא קשר חברויות, הכיר טיפוסים שונים ונחשף לתכונות אנושיות. כל אלה ניכרים בסיפוריו המאוחרים. "לרגע הוא לא יצטער על השנה שעבר. היתה זאת מעבדה של בני אנוש, טיפוסים, שאיפות, של חסמ רונותיהם ושל מעלותיהם", נכתב באחד מהם. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו אומרו ובת זוגו היו נכללים בין מקבלי הסרטיפיקמ טים המיוחלים, או אילו היה מתרצה עם היוודע דבר הפלישה הגרמנית לליטא הסובייטית והיה מסכים להצעה שקיבל מידידו, מזכיר המפלגה הקומוניסטית במועצת העיר וילנה, לעלות עם בני משפחתו למכונית ולהימלט מזרחה, הרחק מן הצבא הנאצי המתקרב. במקום זאת, אומרו ביקש להציל גם את הארכיב של תיאטרון היידיש שניהל. הזמן דחק, המקומות ברכב הגואל נתפסו, והסופר ובני ביתו נותרו מאחור. הם עוד ניסו לברוח ברגל, אך לא הספיקו.
הרומן הפתוח יושלם?
יש שיגידו שהטרגדיה של דוד אומרו נצפתה בשם העט המוזר, שהסופר הצעיר בחר לעצמו כעמ שור לפני כן. יעקב יוסדה, סופר יהודי אחר ובן גילו, העיד שדוד אימץ אותו מתוך השאיפה לשנות את העולם ולהביע את רעיון ההתנגדות לעוולות השומ לטות בו. כך או כך, שני הפירושים האפשריים של השם מצמררים: משמעות המילה "אומרו" ברוסית "אני אמות", וגם הפירוש הנוסף של המילה ביידיש כ"חוסר רוגע" (המדמה תנועת מטוטלת) מעלה את ההקשר הבלתימנמנע של הזמן הקצוב שנשאר למי שנושא אותו. נדמה כי שתי המשמעויות לא נעלמו מעינו של הסופר, שנודע כמומחה לבחירת המילים ולרובדי השפה בכלל.
"שפת הכתיבה של אומרו מיוחדת במודרניות ובאוניברסליות שלה", מסביר גלאי את ההיגיון שמאחורי הוצאתו לאור כיום. "בדרך כלל תרגום של יצירה מיידיש לשפה אחרת נתקל בקושי ייחומ די: לרבים מהמונחים היידישאיים, שבאים מהקשר עולם המסורת, אין מקבילה הולמת בשפת היעד, ובמקום תרגום נאלצים להסביר אותם באמצעות שפע של הערות שוליים. לא כך במקרה של אוממ רו. הפרוזה שלו מסתמכת על יידיש עשירה ביותר, אך ללא הישענות על פתגמים, על ביטויים או על אמרות מספרי קודש".
אחרי הצלחת שני הכרכים הראשונים, בבית לייוויק מתכננים להוציא לאור כרך שלישי מיצימ רותיו של אומרו. לדברי גלאי, הוא יכלול סיפורים שטרם יצאו לאור, מסות, חלק ממאמריו, עיבודים לתיאטרון, איורים בהשראת יצירתו, ורעיון נוסף, נועז ומסקרן במיוחד: "אחדים מן הסיפורים שראו אור בשני הכרכים נכתבו על ידי אומרו כחלקים מרומנים עתידיים. הוא כמובן לא זכה להשלים אותם, אבל ננסה לחבר אותם, כדי להרכיב תמונה שלמה ככל האפשר של אחד הרומנים שלו".