השד העדתי מתלוצץ עם רופאיו
ההתמודדות בין ישראל הראשונה לשנייה לא ידעה ימים יפים יותר. "עזוב, בחייך, אין יותר מזרחים ואשכנזים בישראל" אומרים לי חבריי הטובים, כולם, אגב, שייכים לישראל הראשונה. הם לא לגמרי טועים. תופעה של קיפוח עדתי כמעט שלא קיימת ביומיום הישראלי. נדיר לממ צוא סכסוך ממניע אתני בין שני ישראלים. על כך יש להודות ולברך את עצמנו, הציבור הישראלי הסביר והנבון, אבל זוהי רק מחציתו של הסיפור.
ישראל הראשונה נגד השנייה אינה ההתמודדות בין אנשים אלא בין ארכיטיפים, והיא ניטשת בעוז ברחבי הפוליטיקה הפומבית. לכאורה אפשר לנשום לרווחה, "מאבק בין ארכיטיפים" נשמע מפחיד בדיוק כמו המאמר המשעמם שאיש לא יקרא, אבל הוא איננו כזה. תוצאות מאבק הארכימ טיפים ניכרות במוקדי הכוח של הפוליטיקה הישראלית - בית המשפט העליון, תקשורת המיינסטרים, סגל האקדמיה והרכב המטה הכללי. כל אלה נראים כמו וריאציות חדמגוניות של רחביה.
לא צריך אותי בשביל לראות עד כמה הסחורה טרייה. ישראל הראשומ נה עצמה דואגת להציב דרך שגרה את אחד מידועניה מאחורי מיקרופון ובפיו גרסה עכשווית לנאום הצ'חצ'חים של דודו טופז. זה לא הכל: מה שפעם נחשב כדבר שלא אומרים בקול רם הפך לדגל. אני מניח שגדעון סער נתן את הסכמתו לדברים שהביא בשמו יוסי ורטר ב"הארץ": "תוכמ ניתו של סער היא להקים ליכוד ב' בלי תופעות כאמסלם, רגב, אוחנה, זוהר, קרעי ומארק". ונדייק - לא "אנשים" אלא "תופעות". עד כאן מסע ההלוויה של השד העדתי, וכעת הוא קופץ מהארון וממשיך לבד.
בתור שמרן אני חושב שאין מה לעשות. קשה מאוד עד בלתי אפשמ רי לשנות תופעות חברתיות אותנטיות, כאלו שצמחו ספונטנית. ניסיון להתערב בדינמיקה כזו מביא יותר נזק מאשר תועלת, ובמרבית המקרים קטסטרופה. ישראל השנייה צריכה להתייחס לישראל הראשונה כאל דור המדבר, ולא יזיק אם גם לעצמה תתייחס כך. האינטגרציה שנקברה קבורת חמור, האפליה המתקנת עוול על ידי עוול גדול ממנו, השריונים בצמרת האליטות שהם שום דבר לבד מעלבון צורב למשוריין ולמה שהוא מייצג. חאלס, לא צריך.
ובכל זאת שני דברים אפשר לעשות. ראשית - לעשות, ושנית להצביע. לאורך ההיסטוריה היהודים הגיעו למדרגות הפודיום לא בזכות אפליה מתקנת או מכסות פיצוי, ההפך הוא הנכון. לכל ההישגים הללו הגענו למרות קיפוח קשה ותנאי פתיחה מרושעים. לעשות. זו עצתי לכל מי שמרגיש חלש, שקוף וחסר אונים: עבוד, ֱהֵיה טוב יותר, וזכור שבמאבק הָרֵעב מול הזחוח בדרך כלל הראשון מנצח.
השינוי הדחוף ביותר הוא ריסון הרשות השופטת. השלכותיו של המהלך, לכשיושלם, תחלחלנה לכל מוקדי הכוח של מדינת ישראל ובאורח פלא תשפענה לטובה על שתי הישראליות, הראשונה והשנייה. מדינת ישראל זקוקה לשינוי עומק דרמטי, אבל עליו לקרות באותו האופן שבו קיפודים מתרבים - לאט ובזהירות. כדאי גם לדעת שמפרי השינוי ייהנו נכדינו. כל איש יצביע על פי נטיית ליבו, אבל לאלו מאיתנו שמכירים בקיומה של ישראל השנייה וחושבים שהשינוי מתחייב אין בית חוץ ממפלגת הליכוד.