מה חסר בתעמולה

למה המפלגות מסרבות להתייחס למה שמעסיק את דוברי הרוסית

מי שחלף באזור הטיילת בתל אביב בצהרי 23 בימ נואר, לא היה יכול להחמיץ הפגנה של כמה מאות אנשים שנשאו שלטים ברוסית. לפי המארגנים, זו היתה ההפגנה הגדולה אי פעם של יוצאי מדינות בריה"מ בארץ, אבל האספקט ההיסטורי שבה היה בכלל בסיבת קיומה: מחאה נגד הדיכוי הפוליטי באמ רצות מוצאם, רוסיה ובלארוס. יוצאי רוסיה מחו על מעצרו של האופוזיציונר אלכסיי נבלני, יוצאי בלארוס - נגד המלחמה שאסר על עמו הדיקטטור לוקשנקו בעקבות המחאה על זיוף הבחירות באוגוסט. בשני המקרים מה שהניע את דוברי הרוסית הוא מעורבות רגשית עמוקה וכנראה חסרת תקדים בנעשה בארצות המוצא שלהם, וזאת גם ללא כל היבט רדיפת היהודים בהן. ואם עבור המפגינים "הרוסים" שערוריית מעצרו של נבלני היתה סיבה לא רק לרטון בקבוצות אלא גם לצאת להפגין בישראל, "הבלארוסים" כבר נשאו בתרמילם ניסיון של כמה חודשים וציפיות מנוסחות היטב מישראל הרשמית.

הפקטור החדש הזה, שמטשטש את גבולות השייכות של רבים מדוברי הרוסית בארץ ומרחיב את זהותם, הוא בגדר "כתם עיוור" עבור הרשימות המתמודדות לכנסת המ42 ונעלם לחלוטין מהתעמולה. אולי הדבר אינו מפמ תיע, שכן זו היתה גם הגישה של נבחרי הציבור ובעלי התפקידים לנוכח המחאה עצמה: למרות מפגנים ופניות למשרד החוץ ולמשרד ראש רה"מ, איש לא מצא לנכון אפילו להביע דאגה - ולו מן השפה ולחוץ - בכל הנומ גע לפשיזם החוגג בבלארוס. האכזבה של יוצאי בלאמ רוס רבים בארץ היתה מרה. יתרה מזאת, היחיד שכבר התייחס לבלארוס היה אביגדור ליברמן, שכנראה איבד כמה נקודות כאשר אמר בשידור בערוץ 9 כי מבחינת האינטרסים הישראליים, בלארוס אינה חשובה יותר ממאלי או מחוף השנהב. גם יאיר נתניהו גילה חוסר רגישות או חוסר מודעות משוועים, כאשר ביום ההפמ גנה נגד פוטין פרסם בחשבון האינסטגרם שלו צילום של עצמו זורח ולוחץ יד לנשיא רוסיה. ואילו מישהו היה רק מנטר מה התרחש בקבוצות הפייסבוק של יוצאי בלארוס בארץ לאחר שהשגריר במינסק הצטלם מחויך עם הרודן לוקשנקו...

משקלו של הפקטור הזה עוד צריך להימדד בצורה מחקרית, אבל הנה התרשמות ראשונית. לפי סקר שערך כותב שורות אלה בכמה קבוצות של יוצאי בלארוס בארץ, השיבו 67 אחוזים מהמשתתפים כי התנהלות ישראל כלפי הנעשה במולדתם תשפיע על הצבעתם בבחירות הקרובות; מי שיכלו לגנות ושתקו, לא יזכו לקולם, ומנגד, מי שלפחות יביע דאגה יישקל לחיוב.

אז נכון, הבחירות האלה אינן סביב "הקול הרוסי", אבל שום מועמד גם לא יכול להרשות לעצמו להתמ עלם ממגמות שמתגבשות בציבור הזה, בוודאי כאשר המאבק צמוד כל כך. אפשר לשער שמתמודד, שהיה מבטיח לפעול לשינוי הניטרליות הישראלית כלפי הדיכוי הפוליטי ברוסיה ובוודאי בבלארוס, היה מבמ טיח לעצמו עוד כמה קולות (שלא לדבר על מותרות כמו גילוי אמפתיה).

מפגינים למען נבלני בת"א. צילום: קונסטנטין גימפל