אולי עדיף שיישארו ביקום של מארוול
"צ'רי", אפל טי וי פלוס
אחרי שביימו ארבעה להיטי ענק עבור אולפני מארוול )שני סרטים בסדרת "קפטן אמריקה" ושני סרטים בסדרת "הנוקמים"(, האחים ג'ו ואנתוני רוסו לוקחים הפסקה קצרה מעולם גיבורי העל כדי לעשות את מה שהם רוצים לעשות באמת. התוצאה היא "צ'רי", דרמה שאפתנית ויומרנית )באורך של שעתיים וחצי( על חובש קרבי )בשם צ'רי(, שמידרדר לסמים ולפשע לאחר שובו משדה הקרב בעיראק.
את צ'רי מגלם טום הולנד, שהפך לאליל הנערות בעקבות סרטי ספיידרמן, וכמו האחים רוסו, גם הוא נמצא כאן כדי להוכיח שהוא יכול לעשות יותר מאשר ללבוש טייטס ולירות קורים מהשרוול. אפשר לומר שהוא מצליח. למרות שבדיוק כמו הבמאים שלו, גם הוא טיפה מתאמץ מדי.
סיפורו של צ'רי עובר כמה גלגולים. בתחילה הוא תלמיד קולג' תמים, אחר כך אנו מלווים אותו לשדה הקרב, ובסופו של דבר, אנו רואים כיצד הוא ואהובתו, אמילי )סיארה בראבו(, הופכים לנרקומנים. בשלב הזה צ'רי גם מתחיל לשדוד בנקים, כדי לממן את מנות הסם.
"צ'רי" מבוסס על רומן סמי אוטוביוגרפי מאת ניקו ווקר שזכה לביקורות נלהבות. זהו ספר שמנסה ללכוד את רוחה המסוממת והמובסת של אמריקה העכשווית, בשעה שזו מתמודדת עם מגיפת האופיואידים, ואני בטוח שהאחים רוסו רצו שנלמד משהו מהתלאות שעוברות על צ'רי.
למרבה הצער, הצורך הבלתי פוסק של השניים להוכיח את ערכם כקולנוענים "רציניים" מונע מזה לקרות. הסרט שיצא תחת ידם מדיף חשיבות עצמית ודחוס בהתחכמויות צורניות מיותרות, שבעיקר מנטרלות את הרובד הרגשי של היצירה.
וכאילו לא די בכך, הרי "צ'רי" גם ארוך מדי בחצי שעה לפחות, והוא מלווה בק ריינות חופרת ובלתי נגמרת של הולנד, שמספר לנו על כל דבר שהוא חושב, מר גיש ועושה - גם כשאנחנו רואים את הד ברים בעצמנו על המסך.
ההשפעות של האחים רוסו רבות ובו לטות, והן נעות בין "מטאל ג'אקט", "טריינספוטינג", "החבר'ה הטובים" ו"לילות בוגי". הולנד המוכשר עובד שעות נוספות כדי להחזיק את כל הרכיבים יחד, אך ההתעקשות של האחים להדביק לסי פור אפילוג אופטימי שבו גיבורנו זוכה בגאולה - רק תורמת לחיסולו הסופי של המיזם. לעת עתה אני מעדיף אותם ביקום הקולנועי של מארוול.
ציון: 4