עם קשה עורף של חכמים בדיעבד

עם קשה עורף אנחנו. השבוע התפרסמו נתוני ההשקעה הכספיים שהוציאה ישראל ברכש החיסונים לקורונה. לא חלפו 24 שעות וכבר התחילו לטפטף כותרות הגעוואלד על עודפי חיסונים שייזרקו לפח, ו"בכירים" שהלינו על כך שההתחייבות לפייזר היתה מוגזמת.

כמה סימבולי זה, דווקא בערב פסח, להתלונן על מה שיש, אחרי שי צאנו מעבדות לחירות. העם קשה העורף לא הפסיק להתלונן ולקטר כלפי משה ואהרן על תנאי המדבר הקשים, אחרי שאלה הוציאו אותם ממצרים. עכשיו אותו עם, שבתקווה יצא מקורונה לחירות, מעז להתלונן על עודפי חיסונים ועל בזבוז כספים.

זה לא דפוס מפתיע במיוחד. מדובר באותו דפוס שראינו לאורך כל המגיפה, דפוס מפונק וחסר אחריות. כשהתחלואה השתוללה והתמותה עלתה, הלינו מדוע לא סוגרים את המשק וזעקו תחת כל אולפן רענן על הפקרות ממשלתית. כשהתחלואה ירדה והסגר התחיל להשפיע, ראינו ביקורת חריפה מדוע לא פותחים "אם אפשר".

בנובמבר הזהירו אותנו נביאי החורבן שהממשלה עושה הכל רע בהת נהלות מול חברות החיסונים. "כל מחדלי הקורונה עוד יחווירו ליד מחדל החיסונים", כתב בנובמבר חבר הכנסת לשעבר עפר שלח. פרופ' חגי לוין, חביב התקשורת ויו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור לשעבר, חזה בהחלטיות שאנחנו לא קרובים לחיסון, ושישראל בכלל "לא בתור לחיסון של פייזר" וגם לא יכולה להתמודד עם הלוגיסיטיקה שלו. מובן שלא נשכח את ח"כ יאיר לפיד, שקבע נחרצות ש"בינואר תגיע אולי קופסה עם חמישה חי סונים וכל היתר יגיע אחרי כולם". פחות מחצי שנה ו 4 מיליון מתחסנים בישראל, אפשר ורצוי לאמץ קצת ענווה.

כמה כסף השקיעה ישראל בחיסונים? השבוע ניתנה התשובה בווע דת הכספים של הכנסת. עד כה הושקעו 2.6 מיליארד שקלים ברכישת חיסונים משלוש החברות המייצרות. עוד 2.5 מיליארד שקלים עתידים להיות מושקעים ברכש עתידי של חיסונים. האם כל חיסון נוצל עד הטיפה האחרונה? מובן שלא. אבל למי אכפת? אנחנו המדינה הראשונה שחוזרת לשגרה מבין אלה שלא ניהלו מדיניות אפס הדבקה במשך המגיפה. לצורך השוואה ומעט פרופורציה, העלות למשק של שבוע אחד של סגר מוערכת בכ 6-5 מיליארד שקלים.

ועכשיו, כשהנתונים מול העיניים, אפשר לבנות שיקולים וסדרי עדי פויות. האם עדיפות "התחייבות מוגזמת" לפייזר וחזרה מסוימת לשגרה, או שעדיף לעשות שרירים מול חברות החיסונים ולקבל שידור חוזר של הקורונה, כפי שקורה עכשיו באירופה המשוועת לחיסונים?

אגב, לכל מתלונני העודפים, כשראש הממשלה ביקש לנצל את היתרון החיסוני של ישראל כדי להיטיב את מעמדה של ישראל בעולם, תקעו לו מקלות רק לא ביבי בגלגלים וסיכלו את המהלך, דרך היועמ"ש. ועכשיו? אחרי שישראל ביטחה את עצמה בחיסונים לטווח המיידי ולטווח הבינוני, אפשר לפתוח את הדיון הפריבילגי מה לעשות בעודפים. אני יודעת את מי אני הכי פחות רוצה לשמוע בנושא: את החכמים בדיעבד ואנשי הפוזי ציה. לא חייבים להצביע נתניהו כדי להבין שהוא עשה פה משהו היסטורי.