נתניהו הפך לפרס

נתניהו אימץ אחד לאחד את כל מאפייני פרס. תמיכה בפתרון שתי המדינות? יש. הסכמים עם המדינות הסוניות בתמורה להקפאת התיישבות והקלות לערביי ישראל? יש

תחילה היתה תחושת אי נחת מזדחלת, בהדרגה רבו הסימנים, ועתה אין להכחיש עוד, תהליך ההמרה הושלם. בנימין נתניהו הפך לשמעון פרס. איך זה קרה? מעטים זוכרים שפרס בתחילת דרכו נחשב נץ וביטחוניסט, שהוביל את הכור בדימונה, שסייע להתיישבות גוש אמונים בראשיתה, ויזם כשר ביטחון את מבצע יונ תן באנטבה. אך תמיד היה אלוף הפעלולים הטקטיים, כשהעיקרון המנחה הוא שרידות פוליטית יותר מאשר מטרות מדיניות.

ב 1977 כבש את ראשות המערך, ועם הפסקות, נותר המנהיג כ 25 שנים. שרידותו נבעה משלושה גורמים: הביא לזיהוי המחנה עם מנהיגותו, תמיד התגמש כדי להישאר רלוונטי, כולל בהקמת ממשלת רוטציה, ובד בבד סילק ללא לאות דורות צעירים ששאפו להחליפו מבית. הוא נותר בראשות תנועתו גם לאחר מערכות בחירות שבהן לא ניצח, כי הגרעין הקשה של תומכיו ראה בו מנהיג בלתי מעורער. על כישוריו אין עוררין, וכשר אוצר אף הוציא את ישראל ממשבר כלכלי גדול. אך נכשל לחלוטין בהרחבת מחנהו מעבר לכך, ולכן גם כשעמד בשנות ה 80 בראש המפלגה הגדולה או בתיקו עם יריביו, נותרו כלפיו חשדנות ואיבה בציבורים גדו לים, שמנעו את הקמת הממשלה המקווה.

את הניציות המדינית זנח פרס, ובשנות ה 90 כבר קידם את תהליך אוסלו בהתבסס על הכרה בעקרון שתי המדינות, ו"מזרח תיכון חדש" כברית עם מדינות סוניות על בסיס אינטרסים כלכליים והתנגדות לאסלאמיזם - במחיר ויתורים כואבים על שאיפותינו בארץ ישראל. הוא גם בישר עידן חדש של הבנות עם ערביי ישראל וקיבל את קולותיהם, במחיר ויתורים בנושאי הבנייה וההשתלטות על אדמות. באותה עת גם החליף פרס את תדמית החדשן הנמרץ שלו, בדמות הפוליטיקאי המנוסה. בן בית אצל מנהיגי עולם, מרחף מדבוס ועד הקרמלין, והעולם כולו במרחק שיחת טלפון. את הקמים נגדו דימה לנערים פוחזים. נשמע מוכר?

בשנים האחרונות אימץ נתניהו אחד לאחד את כל מאפייני פרס: תמיכה בפתרון שתי המדינות? יש. הסכ מים עם המדינות הסוניות בתמורה להקפאת התיישבות והקלות לערביי ישראל? יש. הדגשת הניסיון והאהדה העולמית, תוך זלזול במתחרים צעירים הדורשים מדי ניות ציונית יותר? יש. ביצור מחנה תומכים צר, על חש בון איבה גוברת בשאר הציבור? יש. התמחות בתרגילי שרידות "מבריקים" שרק מגבירים את חוסר היציבות הפוליטית? יש.

אך כולנו יודעים שאין בעולמנו ארוחות חינם. מחיר הקו המדיני שאימץ נתניהו הוא הקפאת הבנייה בה תיישבות ובירושלים, וזניחת פינוי חאן אל אחמר. מחיר ההסכם עם האמירויות הוא נטישת סיפוח הבק עה והיישובים. מחיר העידן החדש עם ערביי ישראל הוא הפסקת האכיפה נגד תפיסת קרקעות בנגב. מחיר השרידות האישית הוא קיפאון פוליטי מתמשך ונטישת הרפורמות במערכת המשפט.

מי שמעוניינים להמשיך במסילת פתרון שתי מדינות, והסכמים עם עוד נסיכויות נפט, והבנות עם עבאס - במחיר הקפאת ההתיישבות והתעלמות מתפיסת האד מות על ידי הערבים, וזניחת סיכוי לרפורמות במערכת המשפט, ודאי שיצביעו לנתניהו או לאחת המפלגות התומכות בו. מי שעבורם "ימין" משמעותו קידום הער כים שנזנחו ולא קדנציה נוספת של פרס, יצביעו אחרת.