יאיר לפיד כבר ניצח

כבר בסוף השבוע האחרון - שלושה ימים לפני שנפתחות הקלפיות - אפשר כבר לקבוע - יאיר לפיד ניצח את הבחירות לכנסת ה .24

אמנם לא את מערכת הבחירות הזאת וספק גדול אם גם את הסבב הוא לא יסיים באופוזיציה - ועדיין אפשר כבר לקבוע שבתשע שנותיו בפוליטיקה, יאיר לפיד ניצח את הפוליטיקה הישראלית התובענית, הדורסנית והאכזרית. ניצח במובן של פיצח את השיטה.

לא מעט מפלגות קמו בישראל. מעטות מהן אפילו הצליחו להגיע גבוה, הכי גבוה. קדימה של אריק שרון ואולמרט היתה המפלגה הגדולה בישראל.

שינוי של לפיד האבא זכתה ב 15 מנדטים והשאירה את החרדים בחוץ, ויש גם את כחול לבן שבה לקח לפיד חלק וכולנו של כחלון, הגמלאים ואחרות. המשותף לכולן: 15 דקות תהילה והיעלמות.

המפלגה של יאיר לפיד מראה סימנים הפוכים. יש לה אחיזה בשטח, סניפים, מוסדות, פעילים, ובעיקר יש לה בייס יציב שהצלחות, ובעיקר אכזבות, לא גרמו להיעלמותו.

בנוסף, לפיד עבר בשנתיים האחרונות מכות קשות ואפילו משפילות. גנץ, שלגביו הצהיר לפיד שהוא סומך עליו להנהגת המדינה וקיום הרוטציה - תקע לו סכין בגב וחצה את הקווים ברגע אחד.

עפר שלח, החבר הטוב במשך 30 שנה, התהפך עליו בלי רחמים עם הופעות דורסניות בפריים טיים.

אפילו בוגי, מספר שתיים תחת הנהגתו של לפיד, קם בבוקר ובאקט כמעט משפיל פשוט הודיע שאיזנקוט שוקל להצטרף אליו למפלגה חדשה.

אבל לפיד ניצח את כולם. בניגוד לאולמרט, לבני וכחלון הוא הצליח לתקוע יתד בפוליטיקה הישראלית. שלח ובוגי יכלו להיות בכירים במפלגה השנייה הגדולה, ובמקום זאת יצפו במדגמים בנעלי בית.

איך לפיד עשה את זה? למידה מטעויות. הצהרות יהירות כמו "אני אהיה ראש הממשלה" מסבבים קודמים הפכו למדיניות הפוכה לגמרי. התקוטטויות קטנות מול גנץ הפכו לתגובות עם קלאסה סטייל "מאחל הצלחה" לשלח ובוגי אחרי פרישתם.

הרבה סבלנות, עבודה מהראש ופחות עם הלב, חרישת שטח ארוכה, מגע בלתי פוסק עם אנשים ופעילים )לא רק בתקופת בחירות( וגם אידאולוגיה ברורה וערימות של נחישות.

גם אם יפסיד את מערכת הבחירות הזאת אפשר לומר בוודאות - יאיר לפיד ניצח.