כלכלת בחירות
הטיפול בכלכלה הוא הנושא המרכזי של הבחירות הרביעיות בתוך פחות משנתיים ● בשלהי משבר הקורונה, כשכבר יש סימנים רבים של אופטימיות, השאלה המרכזית היא איך מונעים קריסת עסקים ומשקי בית, אחרי יותר משנה של קיפאון
אזרחי ישראל יצביעו מחר בפעם הרביעית בתוך פחות משנתיים, בתקווה שהפעם תיפול הכרעה, ולא תידרש מערכת בחי רות נוספת - חמישית במספר. רצף מערכות הבחירות הבלתי נגמר כרוך גם במחיר כלכלי כבד שעלה המשבר הזה.
ישראל צולחת את הקורונה בה צלחה גדולה יחסית לעולם, גם בה שוואה למדינות עשירות וגדולות ממנה - מגמה שצפויה רק להתג בר בתקופה הקרובה בזכות מבצע החיסונים בארץ - המוצלח ביותר בעולם, לעומת הכאוס המתחולל במדינות האיחוד האירופי. הסו גיה הכלכלית תהווה הפעם מרכיב מרכזי ביותר במערכת הבחירות, כשהאזרחים ישאלו את עצמם: מי המפלגה שתצליח להזניק את הכ לכלה ביום שאחרי המשבר?
בחנו את המצעים הכלכליים של המפלגות - הן על סמך המצע הכתוב, לאלה שיש, והן על סמך ההצהרות שלהן וההתנהלות שלהן למעשה.
הליכוד: בדומה לנושאים אח רים, בליכוד ממאנים להיצמד למצע ספציפי ולהבטחות מפורשות - גם בסוגיה הכלכלית. עם זאת, אחרי 12 שנות שלטון בראשות נתניהו, ניתן לומר כי בתקופתו של ראש הממשלה זכתה ישראל לשדרוג כלכלי דרמטי, רבות הודות להתעקשותו על מת ווה הגז, וכעת לא רק שישראל אינה מדינה מוחרמת - היא מהווה מוקד לשיתופי פעולה ובריתות אזוריות כלכליות עם מדינות שעד לפני שנים לא רבות היו בעלות גישה קרירה עד עוינת כלפי מדינת היהודים.
כוחו המוגבל של הליכוד לא אפשר לו להתמודד עם אתגר צמצום הממשלה והמ נגנון הציבורי, כמו גם רפורמות להקטנת הריכו זיות. לנתניהו יש נסיבות מקלות, דוגמת שותפים קואליציוניים שלא בהכרח ראו עימו עין בעין מבחי נה כלכלית )בעיקר לפיד וכחלון(, אך כמי שעומד בראש הפירמידה - האחריות היא עליו.
כעת ניכר שראש הממשלה מוכן לשוב לימיו כשר האוצר שקיצץ בקצבאות בממשלת שרון, ולפחות הצהרתית, מבקש להציב את הנושא הכלכלי בראש סדר היום - בהתאם להבטחתו אתמול "להזניק את הכל כלה", בטור שכתב ל"ישראל היום".
יש עתיד: במצע המפלגה מד גישים את מחויבותה ל"כלכלה הוגנת", כמשקל נגד ל"כלכלת החלחול" שלטענת המפלגה "פשוט אינה עובדת". זאת על אף שישראל היא בין המדינות הבודדות ב OECD שבה אי השוויון דווקא מצטמצם )לפי מכון טאוב, הכנסה נטו למשק בית בחמישון התחתון עלתה ב 4% בשנים 2017-2012 לעומת 3.1% בחמישון העליון(. ביש עתיד טוע נים כי הכספים מגיעים "להתנח לויות מבודדות, לישיבות ולמתן הטבות לבעלי ההון" תוך "הזנחת מעמד הביניים הישראלי" ומבטיחים לנתב תקציבים "ייעודיים שקופים, במקום כספים קואליציוניים". במפ לגה מבטיחים "ניו דיל ישראלי" תוך השקעה בתשתיות, תעסוקת גברים חרדים, העלאת גיל פרישה לנשים, "חיזוק המגזר הציבורי" - אך ללא אזכור ההסתדרות, הפנסיות התקצי ביות או הוועדים הגדולים.
ימינה: גולת הכותרת של קמ פיין בנט היא תוכנית סינגפור לה פחתת מסים והסרת רגולציה. בנט מציע להפחית דרמטית את מדרגות המס, במטרה לתמרץ את הכלכלה, לפרק את המונופולים והקרטלים של חברת החשמל, הדואר, שדות התעו פה, נמלי הים והרכבת, איסור שבי תה בשירותים חיוניים, חיסול רשות מקרקעי ישראל, קיצוץ חד ברגול ציה ובביורוקרטיה, פתיחת צוואר הבקבוק בהיי טק, שקיפות בארגוני העובדים ועוד הצעות רבות ומגוונות שהשמאל הכלכלי מכנה בבוז "תו כנית קהלת".
על פניו מדובר בחלום רטוב עבור כל מי שחפץ בכלכלה ישראלית
פתוחה, עוצמתית וחזקה. השאלה היא כיצד בנט מבקש ליישם מדי ניות מבורכת זו.
תקווה חדשה:
מפלגתו של גדעון סער פרסמה את "תוכנית חמש הנקודות לשיקום וצמיחת הכלכלה" - המתמקדת בצמיחה, תשתיות, תעסוקה, עצמאים ופ ריפריה. התוכנית של סער הרבה פחות מפורטת ומעמיקה מזו של בנט, אך בכל זאת מבטיחה להע לות את הצמיחה ב 23% )במדויק( בתוך חמש שנים, להעלות את דירוג ישראל במדד קלות עשיית עסקים, להעניק רשת ביטחון סוציאלי לע צמאים ובאותה נשימה להסיר חס מים ולהגדיל ב 35% את ההשקעה בתשתיות. לגבי הקורונה, בתקווה חדשה טוענים כי יש "מיליון מוב טלים" )בפועל המספר נמוך בהרבה( וטוענים כי "לממשלה אין תוכנית", אך בפועל מציעים תוכניות דומות לאלו שהממשלה כבר מפעילה כדי להחזיר עובדים לעבודה.
הרשימה המשותפת:
כיאה למפלגה שבה חברה חד"ש הקומוני סטית, ברשימה המשותפת מטילים את כל האחריות הכלכלית על כתפי המדינה: "הרשימה תפעל למען צדק חברתי, להגנה על זכויות העובדים והשכבות המדוכאות, לשמירה על הסביבה ולהבטחת הזכויות החב רתיות והכלכליות של כל האזר חים", כותבים במצע הרשימה, שגם "תיאבק נגד העוני והאבטלה בחברה הערבית, תפעל להעלאת שכר המי נימום, להעלאת קצבאות הילדים, להעלאת קצבאות הזקנה וקצבאות בעלי הצרכים המיוחדים, כמו גם להבטחת הזכויות לבריאות, להש כלה, לעבודה ולרווחה לכלל".
ש"ס ויהדות התורה:
המ פלגות החרדיות אמנם שברו חזק ימינה בתחום המדיני בשנים האח רונות, אך באופן מסורתי מאמ צות קו כלכלי יוני יחסית. אריה דרעי שב וחוזר על המנטרה של פיה "דאגה לחלשים זה מסורת", תוך הסתמכות על מנגנוני המ דינה באותה "דאגה". רוח דומה נשמעת גם מכיוון יהדות התורה. עם זאת, שתי המפלגות מדברות בשבח הסרת חסמים ורגולציה על מנת לעודד צמיחה והקלות במיסוי.
מרצ והעבודה:
במפלגת מרצ דוגלים בהעמקת מעורבות המדי נה בכלכלה, תוך "כינון מדינת רווחה", ביטול כלל ההוצאה והנו מרטור )כלומר פתח להגדלה דרמ טית בחוב(, מיסוי כבד דיפרנציאלי כולל מס ירושה, התמקדות בסו גיית הפערים הכלכליים ואפליה מתקנת על בסיס פוליטיקת זהויות. במפלגת העבודה שואפים "לחזק את העבודה המאורגנת", להרחיב את הדיור הציבורי, להגדיל הוצאה אזרחית בעשרות מיליארדים ולה עלות את הקצבאות.
כחול לבן:
הבטחות להשקעה בתשתיות, השוואת זכויות עצמאים לשכירים כולל דמי אבטלה, צמ צום פערים, ובאותה נשימה הפחתת יוקר מחיה ותחרות חופשית. במפל גה בראשות גנץ קוראים גם להגביר שילוב גברים חרדים ונשים ערביות בשוק התעסוקה.
הציונות הדתית:
בצלאל סמוטריץ' וחברי מפלגתו מחזיקים בתפיסת עולם כלכלית דומה לזו של בנט, הדוגלת בפתיחת הכלכלה הישראלית לתחרות, הפחתת מסים וקיצוץ ברגולציה ובכוחם של ועדי העובדים וההסתדרות, שיפור בתש תיות בתחום התחבורה והתקשורת, הגברת סיוע לעצמאים, מס הכנסה שלילי להורים עובדים והתניית מי מון ממשלתי לאוכלוסייה החרדית בלימודי ליבה.
המפלגה הכלכלית:
פרופ' ירון זליכה הפתיע עם הקמת מפ לגה, ולשם שינוי תחרות על תפ קיד שר האוצר ולא ראש הממשלה. כשהכריז על הקמת המפלגה בסוף השנה שעברה הוא לגלג על כל מי שמבקר את ראש הממשלה, בעיקר על בנט וסער, שלדבריו לא עשו דבר גם כשיכלו, לפרק מונופולים ולהקטין את הריכוזיות. זליכה מדבר על מלחמה במונופולים וצמיחה, אך לא מפרט על אודות דרכי הפעולה, מלבד ההבטחה "אני יודע איך עו שים את זה, איך מורידים את יוקר הדיור". זליכה, שהיה החשב הכללי באוצר,שימש מאז יועץ להסתדרות ולמונופולים, ובסקרים נראה שהוא לא עובר את אחוז החסימה.
ביש עתיד מבטיחים "ניו דיל ישראלי" תוך השקעה בתשתיות, תעסוקת חרדים, העלאת גיל פרישה לנשים ו"חיזוק המגזר הציבורי" אחרי 12 שנות שלטון בראשות נתניהו, ניתן לומר כי בתקופתו של ראש הממשלה זכתה ישראל לשדרוג כלכלי דרמטי