שמאל תחת הכחשה

תגובתו של מוסי רז למאמרי על התפוגגות השמאל העמוק )"דו"ח נתיחה לאחר המוות", ,(16.03 ממחישה את טיעוניי בדבר ההתעלמות מהמציאות ששללה ממנו את אמון הזרם המרכזי. הנה העובדות שהשמאל העמוק מקפיד להכחיש:

איש מחלקת המו"מ באש"ף, סאיב עריקאת, גילה לעיתון ירדני )"אל דוסתור" ,25.6.2020 תרגום ממר"י( את פרטי המו"מ בין אולמרט ואבו מאזן במהלך 288 פגישות ב 2008-2007 שבסיומן דחו הפלשתינים הסדר דרמטי, והסביר את הסירוב: "בקמפ דיוויד הגיעו )הצ עות ישראל - ד.ש.( ל ,90% והיום הגיעו ל .100% אם כך, מדוע נמהר לאחר כל העוול שנגרם לנו?". כתנאי מוקדם לדיון על גבולות, דרשו הפלשתינים לממש את ריבונות המדינה הפלשתינית בקווי :1967 "בשום פנים אסור לדבר על הסכמה לחילופי שטחים לפני שניישם את הריבונות שלנו בפועל". עריקאת הסביר גם את הפסילה הפלשתינית של ויתור על "שיבה" המונית לתחומי ישראל: "למקבל ההחלטות הפלשתיני אין זכות לקבוע את גורל הפליטים, ורק הפליט יכול לקבוע את גורלו בעצמו... לפליט שמורה הבחירה לחזור לשטח ישראל... לא שיבה או פיצויים אלא שיבה ופיצויים". לדבריו מדובר ב 140 מיליארד דולר. הוא גם אישר שהפלשתינים פוסלים הכרה בישראל כמדינה יהודית מחשש לפגיעה ב"זכות השיבה".

תפיסה כזו, שהפלשתינים נקטו ברגע האמת, דוחה אפילו חלק ניכר ממצביעי מרצ, קל וחומר את "רוב הציבור הישראלי". להכחשת המציאות בתחום חיוני זה מצטרף התיאור המעוות ביודעין של מה שרז מכנה "פשע ההתנחלויות". רק הכת הקטנה של טהרני השמאל העמוק פוסלת את הבנייה בגבעה הצרפתית בירושלים או בגוש עציון. הערבים הם שהתעקשו ב 1949 שקווי שביתת הנשק לא ייחשבו לגבול בינלאומי. הטענה כי התיישבות יהודית מעבר להם היא בגדר פשע מלחמה, מתועבת אפילו בעיני הרוב המכריע של הציבור בשמאל, הרואה בה, בצדק, נשק דה לגיטימציה של שונאי יש ראל. גם אלה )ואני בכללם( הרואים בהתיישבות בליבה המאוכלסת של השומרון ויהודה טעות חמורה ומסוכנת, ורוצים להשתחרר מהשלטון בפלשתינים ברוב השטח - ממקמים את כת הטהרנים המצדיקים את אויבי ישראל בהאג ברצף שבין "תמימים שימושיים" לבין משת"פים של האויבים האלה. זה משתקף בקלפי.

הניסיון להתעלם מכל אלה ולייחס את התפוגגות מרצ להיחלשותן של מפלגות סוציאל דמוקרטיות, תמוה. במדינות שבהן נחלשו, אימצו מפלגות אלה "עמדות מרצ" בתחומים לאומיים. מפלגת העבודה איבדה את מעמדה בזיקה ישירה לאכזבה מהזיית השלום ולאובדן האמון במי שביקשו להטיל את האחריות לכישלונה על ישראל וההתנחלויות. אובדן האמון במפלגות הסוציאל דמוקרטיות באירופה מעוגן בעמדתן בנושא ההגירה ובחשדנותן העוינת, בסגנון מרצ, לשיקולים הלאומיים. בגרמניה איבדה אפילו הקנצלרית מרקל מן הימין המ תון את האמון, וגרמה בפועל לעליית הימין העמוק, כאשר אימצה ב 2015 את עמדת השמאל האוניברסלי כלפי הפליטים. בדנמרק, לעומת זאת, התחזקה מפלגתו הסוציאל דמוקרטית של ראש הממשלה מטה פרדריקסן שאימצה מדיניות הגירה קשוחה והטילה מגבלות על זרים "לא מערביים".

הכחשת הסיבות לכישלונה של מרצ, מקבעת את המפלגה כאפיזודה עצובה.

אובדן האמון במפלגות הסוציאל דמוקרטיות באירופה מעוגן בעמדתן בנושא ההגירה, ובחשדנותן העוינת, בסגנון מרצ, לשיקולים הלאומיים