ממשלה בספק
המחנה המתנגד לנתניהו שהגיע להישג הגדול ביותר בעשור האחרון. שלא לדבר על הסכם הרוטציה שעודנו בתוקף, ושיכול היה להכניסו, על אף ולמרות הכל, ללשכת ראש הממשלה.
מבחינת העבודה, אמנם מאז נבחרה הצליחה מרב מיכאלי להקים את המפלגה מההריסות ולשקם אותה, אבל החשש הוא כי השאננות והעובדה שהמפלגה לא נמצאת בסכנת הכחדה, הביאו לדאגה כי מרוב רצון להציל את האחרות, תהיה העבודה זו שתשלם את המחיר.
ויש כמובן את מרצ. במרצ הפנימו מאוחר את העובדה שמיכאלי הקימה למעשה מפלגה תאומה, לא המתינו עם קריאות המצוקה ליום הבחירות והתחילו אותו כבר שבועות קודם לכן. לא ניצן הורוביץ ולא תמר זנדברג מעוניינים להיות חתו מים על תעודת הפטירה של המפלגה הוותיקה.
לא רק בשמאל, אלא גם בימין נשמעו היטב קריאות הגעוואלד. בעוד שבנט טען שסמוטריץ' כבר עבר בביטחה ולכן אפשר להצביע למפל גה עם אוריינטציה שלטונית יותר כמו ימינה, סמוטריץ' גרס כי מדובר בשקרים וכי המפלגה עודנה על סף אחוז החסימה. ברגע האחרון קלט בנט שאין לו באמת בייס ופנה למכנה המשותף הקרוב והמוכר של הציונות הדתית.
אולם בניגוד לכל אלה, יש מועמד אחד שלא יכול היה להשתמש בטריק הידוע של זעקות השבר ותחושות החירום המומצאות: גדעון סער. הסיבה: גם אם היה צועק, איש לא היה נחלץ לעזרתו. לסער אין בייס ואין קהל תומכים אדוק, גם לא שטח, ואפילו הקמפיין די דשדש. כל הישג שהביא בבחירות הללו נשען בעיקר על האהדה התקשורתית שהצליח לצבור אחרי שנים של טיפוח קשרים עם בכירי העיתונאים והעו רכים. בלעדיהם לא היה שום סיכוי שיעבור את אחוז החסימה.
גם בסיעות החרדיות לא היה שקט. זה הת חיל בקרב שבין יהדות התורה לציונות הדתית, אחרי שהתברר שלא מעט חרדים מתכוונים לה צביע לראשונה למפלגת הכיפות הסרוגות. הדבר נמשך באחוזי ההצבעה הנמוכים ביישובי המגזר, עד לשעות המאוחרות של יום ההצבעה. ביהדות התורה לא ייחסו זאת לניקיונות פסח והעובדה שהילדים בחופשה, אלא להצבעת מחאה. הת חושה שההנהגה הפוליטית מנותקת מהציבור היא תחושה שהתעצמה בזמן הקורונה, וראשי המפלגות, שבזמן גיבוש הרשימות איש מהם לא העלה בדעתו לפנות את מקומו להנהגה רעננה וצעירה, חששו כי כעת הכל מתפוצץ להם בפנים. רק הספירה הסופית תבהיר אם החשש התאמת, או שאפשר להשמיע צפירת הרגעה ולהמשיך כרגיל.
סימן השאלה הגדול הוא, כאמור, מנסור עבאס, שבמדגמים לא עבר, אולם תוצאות האמת עשויות להיות שונות. במשך כל יום הבחירות, שבו דווח על שיעור הצבעה נמוך ביותר במגזר הערבי, נוצר הרושם כי במאבק שבין הח"כים הערבים לעורר את השטח, לבין רצונו של נתניהו להרדימו, ידו של ראש הממשלה היתה על העליונה.