על תבונה וחוסר רגישות
למרות העומס הרב שמונח על שכמה, ועל אף התקפות בלתי פוסקות שהיא סופגת, ממשיכה מערכת זו לתפקד באופן מעורר השתאות. אנשיה, רובם ככולם עושים מלאכתם בנאמנות ובמסירות, הרבה מעבר לשעות העבודה הפורמליות, שוקדים על משמרתם לילות כימים, לא אחת בתנאים לא תנאים, "יום ולילה לא ישבותו", בימות החול, לעיתים אפילו, רחמנא ליצלן, בשבתות ובמועדים. בתקופות רגיעה ובתקו פות סגר. אבל לעומס הרב יש מחיר, וגם היעילות והמסירות הן לעיתים בעוכריהם. דוגמה מצוינת לכך קיבלנו אתמול.
בערב פסח, ארבע שנים לאחר שהוגש כתב האישום, בתום משפט ממושך, הכריע בית המשפט המחוזי בתל אביב את דינה של סגנית השר וחברת הכנסת לשעבר, והרשיע אותה בקבלת שוחד.
אף שהרשעתם של נבחרי ציבור ועובדי ציבור בכירים בשו חד, מרמה והרשעת אמונים, כבר אינה חזון נדיר במחוזותינו, קריאת תוכנה של הכרעת הדין בפרשת "ישראל ביתנו" - המצטרפת להכרעות הדין שכבר ניתנו בפרשה זו - מעוררת פעם נוספת תחושת גועל וקבס, בושה וכלימה.למקרא הד ברים, דומה שלא מדובר ב"כשל חד פעמי", במעידה רגעית, אלא בדפוס קבוע, מתוכנן ומתוזמר היטב, של תעשיית שוחד ושלמונים רחבת היקף.
לצד הבושה במעשים שבהם הורשעה קירשנבאום, עלינו להתגאות בכך שמערכת המשפט הישראלית אינה מפלה בין שוע לבין דל, ומתייחסת במלוא החומרה והרצינות גם לנא שמים נכבדים נשואי פנים שכשלו. עם זאת, העיתוי שבו בחר בית המשפט לפרסם את החלטתו - ביום חמישי )שלא לומר, הס מלהזכיר, במבט צופה פני עיתוני סוף השבוע( וערב חג הפסח - מטריד, מטריד מאוד.
בדומה ליועץ המשפטי לממשלה, שפרסם לפני כחודשיים וחצי את ההחלטה להעמיד את אריה דרעי לדין, רק בחלוף חמש שנים מעת החלה חקירתו, בעיצומה של מערכת הבחי רות וביום שישי )שכידוע אינו יום עבודה שגרתי, אפילו לא בפרקליטות( בשעות הבוקר, נהג גם במקרה דנן בית המשפט בחוסר רגישות משווע, לשון המעטה. וכי היה נגרע משהו מה כרעת הדין החשובה, אילו לאחר ארבע שנות עינוי דין היתה זו מפורסמת רק בעוד שבוע, לאחר הפסח, ולא בערב החג?
בעניין זה ראוי ללמוד מהדוור של חדרה בימים עברו, שבהם הדואר עבד במהירות הצבי ולא בקצב הצב. בדרך שגרה, נהג אותו דוור לחלק מכתבים גם בימי שישי. אבל כשהיה מזהה שהמעטפה היא מרשויות מס הכנסה או הודעת קנס, היה מט מין אותה בתיקו ומוסרה לנמען רק ביום ראשון, כדי שלא להעכיר את שבתו ולצערו ביום המנוחה. שמא כדאי לכול נו - גם לאנשי מערכת אכיפת החוק ובתי המשפט - ללמוד משהו מאותו דוור?
זה אולי לא אותו דבר, והדחייה בפרסום הכרעת הדין, כמוה כפרסום החלטות שיפוטיות אחרות, נעשות "בדיוק לפי כל הנהלים", ללא דיחוי, "עת מגיעה שעת הבשלתן", אבל זה הרבה יותר חכם, וגם - ואולי בעיקר - הרבה יותר אנושי, יהודי ורגיש.