רגע אחד, לפני התופים
המערכת האלקטורלית בישראל תקועה, וכמו תקליט שבור עלולה לחזור לבחירות ● הפתרון עשוי להיות בדמות הפנמה תודעתית של כלל השחקנים, בדרך לממשלה שתהיה בשורה לישראל
לרגע היה נדמה שאפשר להבין מה התרחש בבחירות הסבב הרביעי; עד שהגיעו תוצאות האמת, ועימן התחושה שהמערכת האלקטורלית הישראלית תקועה. היא מעין תקליט שבור, חורק, שחוזר על עצמו שוב ושוב וחוזר חלילה. אם לא יחולו תזוזות דרמטיות עד סיום ספירת הקולות, כולל המעטפות הכפולות, ישראל נמצאת בדיוק במקום שבו היתה כשהחליטה בדצמבר 2020 לצאת לסבב בחירות רביעי.
גדעון סער אמר בגאווה בנאום סיכום הבחירות שלו: "אלמלא אנחנו, הפרשנים כבר היו עוזבים את האולפנים ונתניהו היה עם 65 מנדטים". במילים אחרות, סער זכה להישג גדול: הוא מנע רוב לממשלת ימין בראשות נתניהו.
ועכשיו, מה? שמעתי כבר לפני חודש לפחות, ממקור הבקיא בדינמיקה הפוליטית בישראל, שסער ירד בסופו של דבר מהדו ספרתי היציב, בסביבות 13 ו 14 מנדטים, לחד ספרתי נמוך בס ביבות החמישה מנדטים. הוא טען שסער היה מוכן למצב הזה, מה שיאפשר לו לנהל משא ומתן על כניסה לממשלה מעמדה שלא היתה לו בתוך הליכוד. זה מה שהיית מצפה שיקרה. שהש חקנים החשובים במערכת הפוליטית יגיבו בביטחון בלי למשוך את עם ישראל אל תוך הערפל, ויעשו סדר בסולם העדיפויות של מה טוב לעם.
במצב הנוכחי, המינימום הנדרש הוא שהגורמים השונים ייתנו למציאות לשקוע בתודעתם ויפנימו את מצבם. גנץ, סער ואפי לו לפיד יכולים לשבת בממשלת נתניהו שבאמת תהיה בשורה לישראל, לחברה הישראלית. הסיבה שהם נרתעים מצעד פשוט כזה היא פחד התקשורת.
התנהגותו של בני גנץ בממשלה מסבירה את הנושא. הוא הפר את ההסכם הקואליציוני של ממשלת החילופים כשהצביע על חוק ההמרה וכן בפעילותו המדינית נגד החלת הריבונות. כדי להצדיק את עצמו בעיני תקשורת השמאל, הוא פעל מתוך הממשלה כאופוזיציה. זו הדינמיקה. אם היו מתפרסמים הש בוע בשני עיתונים מסוימים מאמרים הדוחקים בגדעון סער, גנץ או לפיד להצטרף לממשלת נתניהו - היתה נפתחת שם תחרות של ממש.
נקודה למחשבה: אצל הסיעות שפרשו מגוש הימין, אין שום קשב לדעות המושמעות בתקשורת הימין. הן נמצאות בהאזנה למה אומרים דעתני ופרשני השמאל ומכוונים לדעתם שלא לומר לרצונם. נציגיהן לכודים שם כמו שפנים בזרקורי התקשורת.
למעשה, התוצאות כיום מבחינת מחנה הימין טובות יותר מאלו של ,2015 אז קיבל הליכוד 30 מנדטים וגוש הימין, כולל ליברמן, עמד על .57 כחלון הצטרף, והסיפור ידוע. מי שהיה בגני התערוכה באותו ערב של חודש מארס '15 לא יכול לש כוח את שאגות הצהלה באולם הענק כשעלו תוצאות המדגם. הכל שאלה של ציפיות, שהתקשורת והפוליטיקאים מייצרים. בוז'י וציפי קיבלו אז לא 17 מושבים, אלא .24 הנבחרים צרי כים להשתחרר מהמסגור המחשבתי שמייצרת התקשורת יחד עם תופי המפגינים.
זה לא רק "רק לא ביבי"
מציאות הפלונטר הפוליטי איננה חופפת את המציאות של החברה הישראלית, שבה אל שולחנות הסדר מסיבים אנשי ליכוד, מצביעי גנץ ומצביעי מרצ יחדיו. הם יודעים לחיות אחד עם השני.
אפשר להאשים את הבוחר הישראלי על הקלפים שהוא מחלק על השולחן הפוליטי; אך זה לא יועיל. תפקידם של הנבחרים הוא לגלות אחריות ולעשות עם החלוקה הזאת מה שטוב למדינה. אלו היו בחירות מוזרות. לאורך המסע, היו כמה ראשי מפלגות שהציגו את עצמם כמי שרצים לראשות הממשלה. כולם הוטחו אל קרקע המציאות של הקלפי.
הסיפור של ראש ממשלה עם שישה או שמונה מושבים או אפילו 18 - זה תסריט תקשורתי, אבל לא מציאותי. מתבקש שב מקום המגלומניה של תקופת הבחירות יבואו תחושת האחריות והפיכחון שמזוהים עם ראשות הממשלה. גדעון סער, נפתלי בנט, בני גנץ - מה בקשר לסיסמה הנצחית "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"? היו כבר ראשי ממשלה ושרים שהפרו הבטחות ושבועות ואידיאולוגיות קצת יותר חשובות ושורשיות מהנדר "לא אשב בממשלת נתניהו".
חובה להודות שהמרחק התפיסתי בין הקצוות בחברה היש ראלית הולך וגדל. ה"רק לא ביבי" הוא הקצף על פני המים. הוא מכסה על האוקיינוס האטלנטי המפריד בין איתמר בן גביר לניצן הורוביץ, שמוכן כבר לבטל את מערכת המשפט הישראלית כדי להסגיר מאות אלפי ישראלים, כולל פוליטיקאים וקצינים בכירים, לבית הדין הפלילי בהאג.
המרחק שהפריד בעבר בין ד"ר יוסף בורג או פרופ' יובל נאמן לבין יוסי שריד ושולמית אלוני היה לא יותר מערוץ נהר הירדן בשנים שחונות. לא יודע מהו בדיוק גוש הימין בכללותו לאחר הבחירות, אבל בתוכו נמצא גוש דתי ציוני חרדי של קרוב ל 30 מנדטים. זה שינוי דמוגרפי אידיאולוגי עמוק. הם קרובים יותר לעבאס מנסור מאשר למרב מיכאלי, הורוביץ או לפיד.
עניין של מיתוג
התופעה הבולטת, מעבר לכל הניתוחים וה"שפקולציות", כפי שהיה אומר יצחק שמיר המנוח, היא ההתנגדות לדרכו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בסיס ההתנגדות, נזכיר, איננו משפטי וגם לא תקשורתי. זוהי התנגדות של ממסד ביטחוני ענף שיש לו שלוחות המגיעות גם עמוק אל תוך הימין.
לנתניהו יש קבלות והישגים גדולים, כולל בהסכמי אברהם ומבצע החיסונים - שתי התרחשויות אדירות מהשנה האחרו נה, בממשלה שתוארה כבלתי מתפקדת. ויש לו עוד הישגים מצטברים בכל התחומים בעשור האחרון. אבל שורש המחלוקת קשור לשימוש שיש לעשות בשילוב העוצמה הכלכלית, הצ באית, הטכנולוגית והמודיעינית.
מאז מלחמת יום הכיפורים וביתר שאת מאז מלחמת של"ג ב ,1982 ויתרו בכירי הביטחון וצה"ל על ההכרעה במלחמות. בשנים האחרונות הוויתור על ההכרעה הוביל לוויתור על תפי סות היסוד של העצמאות והריבונות של מדינת ישראל. מול כל האויבים הרוחשים מסביבנו, כולל כמובן איראן, מציעים בכירי הביטחון בדימוס יחד עם שותפים פוליטיים, קבלת מעין חסות אמריקנית תוך ִשנמוּך עומק הריבונות של המדינה היהודית. הם כמובן נגד חוק הלאום, העומד בניגוד לתפיסת האליטה האמריקנית, בייחוד זו הדמוקרטית.
נתניהו עקף את הממסד הזה ומוציא לפועל את שילוב היכו לות והעוצמות של מדינת ישראל כדי לבצר עצמאות וריבונות יהודית. זה תהליך ארוך, אבל תהליך שנמצא בנתיב הצלחה. אלא שגם במחנה הימין אין לנתניהו הרבה שותפים לדרכו, והעובדה שגורמים חזקים בימין מתנגדים לנתניהו ומערערים את היכולת לכונן ממשלה בראשותו היא הביטוי המובהק לתופעה הזאת.
ברור שההתנגדות בנושא תפיסת הלאומיות והביטחון מקבלת גם את המאפיינים שרבים כותבים עליהם: זה המאבק של קבו צות עילית שונות נגד מה שמכונה לעיתים "ישראל השנייה". המזרחים, המעמד הבינוני החדש, החרדים, הדתיים הלאומיים. אין שום ספק שחלק נכבד מקהילת המתיישבים ביהודה ושומרון עורג לקבלתו בידי האליטה של השמאל; מבחינות חברתיות רבות הם אותו הדבר. יש כמיהה קדחתנית בקרב הציבור הזה לקב לת לגיטימציה מכותבי שמאל, מעיתוני שמאל, מכלל הממסד התרבותי הפוליטרוקי.
הרצון להתקבל לרצף הדנ"א הישן גדול יותר מהרצון להת חבר לליכוד ולקבוצות מצביעיו. הכיסוי התקשורתי של הליכוד לאורך שנים רבות, ובייחוד בשנים האחרונות, יצר לליכוד בעיני הבורגנים מיתוג פחות ערך. לואו קלאס. עד כדי כך שמצביעים רבים של הליכוד אינם אוטונומיים מאחורי הפרגוד, כפי שסבר מנחם בגין, אלא מביאים איתם למעמד הבחירה את ידידי המ שפחה, את החברים לעבודה, החברים ללימודים וידידים מבית הקפה השכונתי.
חלק גדול מהמצביעים הללו יודעים שזמן קצר לאחר ההצבעה, אולי מחר מחרתיים, ישאלו אותם איזה פתק הם שמו בקלפי. אם אתה לא בסביבה מוגנת, תתקשה לחשוף שהצבעת מחל. כך קיימת נשירה קבועה, והפלונטר נותר בעינו. אנחנו מתפללים: בואו נתחיל מבראשית. כבר בחודש האביב.