תוצאות האמת
אין משפחה נורמלית שבה מצביע יש עתיד לא יבוא לסדר כי המארחים מצביעי ליכוד אז איך נבחרי הציבורים הללו לא מבטאים בהתנהגותם הפוליטית את המשפחתיות הליברלית של רוב הבוחרים?
בזמן כתיבת הדברים הללו טרם נספרו כל הקולות, ועם פרסומם ספק אם נדע אם תוקם ממשלה, ומי יהיו חבריה. מה שידוע בוודאות הוא שכל יהודי ישראל יתכנסו סביב שולחן החג לציין את חג הפסח, כפי שהם עושים בכל שנה, אפילו בשנים שאין בהן בחי רות - אם מישהו עדיין זוכר את הקונספט המוזר הזה. כמובן, יש כאלה שלא בעניין או שטסו לאיי סיישל - אבל מספרם קטן מזה של אלה שלא הצביעו בבחירות. אלה אנשים מעניינים, מה יש להגיד, אבל אנחנו בכל זאת אוהבים אותם ומצטערים שלא הצטרפו לשמחה.
אל מיליוני שולחנות חג במיליוני בתים יהודיים יתקבצו מצביעים של כל המפלגות. ולא זו בלבד - הם יעשו זאת בלי שיחתמו לפני כן על הסכם קואליציוני! על פי מקורות בכירים, יש אפילו משפחות שבהן לא כולם יודעים למי השאר הצביעו. אמנם הדוד השתקן חשוד שהצביע למפלגת הפיראטים, אבל בכל זאת מבקשים ממנו להכין חרוסת.
נכון, יש משפחות שמקיימות אחדות פוליטית מקיר לקיר. שיהיו בריאות. אנחנו מפרגנים להן מכל הלב ואפילו קצת מקנאים - עד הרגע שבו בני המשפחה מדברים בהתנשאות על "הצבעה שבטית", ואז אנחנו מרכלים עליהם בזמן שטיפת הכלים. אצלנו זה בהחלט לא ככה. אנחנו מכירים בעיקר משפ חות אחרות: משפחות שבהן יושבים זה לצד זה שלושה מצביעי ליכוד עם מצביעת עבודה אחת, שני יש עתיד ובן דוד מרדני שהצביע למרצ, ומניסיון רב שנים יודעים שהריב הכי רציני שיעסיק אותם יהיה למה תמיד אני מפנה מהשולחן ובאיזו מנ גינה ישירו את "חד גדיא".
אין משפחה נורמלית אחת שבה מצביע יש עתיד יסרב לבוא לסדר כי המארחים מצביעי ליכוד. אף לא אחת. אז למען השם, איך ייתכן שנבחרי כל הציבורים הישראליים הללו, אזרחים שלא זו בלבד שחוגגים סדר יחד, והולכים לצבא יחד, ועובדים יחד, ואף מתחתנים זה עם זה, ומולידים ילדים שההצבעות שלהם מעצבנות את שני ההורים גם יחד, לא מסוגלים לבטא בהתנה גותם הפוליטית את המשפחתיות הליברלית החיננית של רוב רובו של הציבור הישראלי?
ענן אבק, אחרי הניקיונות
הליכוד היא המפלגה הגדולה בישראל. בראשה עומד מנהיג שנבחר על ידי הציבור הגדול ביותר בישראל, שכולל גם את מצביעי ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית. אין אף מפלגה אחרת, לא בציבור הערבי ולא בציבור היהודי, שמאוחדת מראש סביב מנהיג אחד. בחירתו של נתניהו אושררה כבר ארבע פעמים בשנתיים האחרונות בידי רוב הציבור היהודי בישראל, ובכל זאת, מדי מערכת בחירות מתחדשת המערכה להפוך אותו למוקצה מחמת מיאוס על ידי מחנה שקטן ממנו בהרבה.
כשקובעי הטעם באולפני הטלוויזיה נושפים בעורפו, בגיבוי של כמה אלפים של מפגינים אובססיביים אך יוקרתיים שניצלו את זכותם הדמוקרטית לעשות לכולם את המוות, נשבע מחנה השמאל מרכז, ואחריו גם סער הימני, למנוע ממצביעי הרוב לבחור את מנהיגם כחוק ובאופן דמוקרטי. התוצאה? מערכת פוליטית תקועה, מכוערת, ולהידור מצווה גם לא מבטאת את רצון הבוחרים של אותם מנהיגי רק לא ביבי עצמם.
מצביעי גנץ ולפיד לא היו אף פעם שותפים מלאים לחרם על נתניהו ועל מצביעיו. למעשה, רובם יחיו בשלום עם הצט רפות לממשלתו. סקר שערכו חדשות 12 במארס 2020 העלה כי 56 אחוזים ממצביעי כחול לבן תומכים בהצטרפותו של גנץ לממשלת נתניהו. וזאת למרות ש 67 אחוזים מהם לא האמינו שנ תניהו יקיים את הסכם הרוטציה. מדובר בחרם הגרוע בהיסטוריה.
ההסכמה לאחדות כזו גבוהה בהרבה אצל מצביעי הליכוד, אלה שהצביעו למפלג הגדול. מתברר שהליכודניקים דווקא נחמדים בהרבה כלפי מי שהפגין כלפיהם שאט נפש עקבי: לפי סקר של חדשות 80 ,13 אחוזים מהליכודניקים תמכו בממשלה הפריטטית, שבה ניתן כוח שווה למפלגה שגודלה מחצית מזה של הליכוד.
מבין כלל המצביעים - 61 אחוזים תמכו בממשלת הרוטציה, ולכן אם מדברים על גושים ועל רוב, כך בדיוק נראה רוב. הדעת נותנת שגם עכשיו, בקרב מצביעי סער, לפיד וחלק ממצביעי גנץ, יש כמה עשרות אחוזים שחבירה לנתניהו לא מעוררת בהם זעזוע מיוחד, והם לא מתעקשים על רק לא ביבי. למה? בין השאר כי בכל זאת - הדודה הליכודניקית עושה שוק טלה שחבל על הזמן ובאופן כללי הם גם אוהבים אותה, ולא חושבים שהיא מושחתת או רעה או טיפשה. והם לא רואים בנתניהו את אבי אבות הטומאה ואת ההוא שאין לומר את שמו ואין לשבת איתו בקואליציה. זה ציבור גדול שיחבטו בו שוב ושוב ושוב את טומאתו של נתניהו, עד שאולי ישתכנע סוף סוף. לעולם לא יניחו לו.
כך עומדים נבחרי הציבור החמוד הזה, המותש, ומוכרים לו מדי בחירות סחורה אחת ויחידה: רק לא ביבי. מאשימים את נתניהו בשיסוע ובפילוג, ומשכנעים את צופי הטלוויזיה וקוראי העיתונים שמצבה של מדינת ישראל בכי רע, שאנחנו לקראת קץ הדמוקרטיה וקרע בעם. ההאשמה הזו חמורה בפני עצמה כיוון שהשיסוע בא מהצד שלהם )כמובן, הם מכנים את זה "ממלכתיות"(, וכל זה נישא על גבי מסע תעמולה נלהב מצד התקשורת, שמתעקשת ליישר קו עם שולי המחנה שלה, והיא חמורה שבעתיים כיוון שהעם עצמו, לא עלינו, ממשיך להתחתן זה עם זה ולהזמין את קרוביו לסדר גם אם הצביעו אחרת ממנו. והמצב אמנם בכי רע, אבל בעיקר כי נחת עלינו ענן אבק יום אחרי שניקינו את החלונות של הסלון. כמו בכל פסח.
להְשׂביע את חיות האולפנים
קיומה של ממשלה יציבה היה אמור להיות ודאי כמו סופת האבק השנתית. במרכז הציוני מתקבצים בנוחיות משהו כמו 90 מנדטים, ואפשר להרכיב מהם בלי כאבים רבים מדי ממשלה לכל ספקטרום הטעם הממוצע. כמה ממשלות אפילו: ממשלת ימין חרדים )אם סער יסיר את החרם(, ממשלת מרכז ימין חי לונית )אם לפיד וגנץ יסירו את החרם(, ממשלת מרכז חילונית )אותו דבר, רק בלי בנט( וממשלת לוקסוס לאניני הטעם שנח רדים מעוצמה יהודית ומנעם.
מזנון של אפשרויות נפרס בפני הציבור בארבע מערכות בחי רות, שממנו היה אפשר להרכיב בקלות ארבע שנים של יציבות פוליטית סטנדרטית ונורמלית, שתקלע לטעמו של רוב הצי בור בישראל. אמנם כל ממשלה היתה מן הסתם לצנינים בעיני מי שיישלח לאופוזיציה, אבל הרי כל מפלגה יושבת מדי פעם באופוזיציה, ולכן אין בכך עניין מיוחד או טראומה לאומית. היה אפשר להקים כמה סוגי ממשלות בלי תרגילים יצירתיים, בלי חוקים רטרואקטיביים ופרסונליים שכל מטרתם להיפטר באמצעים משפטיים מראש ממשלה שנבחר על ידי רובו המ כריע של הציבור, ובלי תמיכה של גורמים אנטי ציוניים של הרשימות הערביות. אבל הרק לא ביבי היה חשוב יותר. העיקר להְשׂביע את חיות האולפנים.
לא מפולגים, לא מחרימים
כל המשפחות המעורבות פוליטית שיישבו השנה לליל הסדר היו חיות בשלום יחסי עם האפשרויות הללו, כי כל חבריהן מורגלים באכזבות פוליטיות ובפשרות פוליטיות, כשם שהם רגילים לבת הדודה השמאלנית שבוכה כי נשפך לה יין אדום על החולצה הלבנה, ולאחיין הימני ששכח להחמיא לאחות של סבתא על הכבד הקצוץ. כל האנשים הללו ירימו ארבע כוסות ויחביאו את האפיקומן ויצביעו למי שהם רוצים ולא יעשו עניין מקואליציה שתייצג את רובם. כי הם לא מפולגים, ולא מחרי מים, והם לא עמדו בצמתים מדי שבוע וצעקו "לך", ולא מגישים עתירות לבג"ץ. הם רוצים לחיות לצד חבריהם ובני משפחותיהם, עם כל הפשרות המתבקשות.
במקום להשלים עם קיומו של הציבור הימני ועם גודלו, במקום להשתלב באווירה הישראלית האמיתית, באים לפיד, גנץ וסער ומתעקשים על עוד מערכת בחירות. ועל כך נאמר: חג שמח, ותיזהרו שלא ייתקע לכם הגפילטע פיש בגרון כמו שהרק לא ביבי שלכם תקוע לנו.