אסף נבו מוזיקה
הגיל המתקדם )"לא מרגיש קשר אליו"(, התקף החרדה הראשון בקורונה )"הרגשתי שאני נחנק"(, והניתוק מגלגלצ )"אני מפיץ שירים בעצמי, בגרילה"( ● ירמי קפלן חוגג 60
רגע לפני גיל ,(!)60 ירמי קפלן עדיין משתולל על הבמות, ומשתעשע ברעיון להיכנס לפוליטיקה
בספטמבר הקרוב ירמי קפלן יחגוג .60 כשמביטים בגוף הרזה והגמיש שלו, שאיתו הוא משתולל עדיין על הבמות גם בתקופת הקורונה, הגיל הכרונולוגי כמעט בלתי נתפס.
התגובה שלו לשאלה בנושא היא השתטחות על רצפת חדר החזרות שלו, במקלט שהוא שוכר מעיריית רמת השרון, והרמת רגליים וידיים למעלה בשכיבה. "כמו כשכלב מת", הוא מסביר בהומור אופייני.
"הדבר הזה, עם הגיל, הוא הרבה מעל הראש שלי. אני לא חש שום קשר אליו. ה־06 הזה עומד לי מול העיניים, והאדם שאותו אני חש בבוקר ורואה במראה - לא מתחבר לי למספר הזה. אני מרגיש בן ."40
חז"ל אמרו "בן 60 לִזקנה". עליך לא רואים שמץ מזה.
"אנשים ששומעים את הגיל לא מאמינים. אחרי הופעות, כשאני משתולל שעה וחצי ומפרק את המקום, באים אלי ואומרים 'עשינו עליך גוגל. הגיל שם - זה אמיתי?' מי יודע, אולי עשו טעות שאני לא מודע לה בתעודת הלידה שלי".
ובכל זאת, יש לגיל סימנים. קפלן משתמש במכשיר אידוי לקנאביס רפואי, באישור, שנועד להפחית את הכאבים שהוא סובל מהם עקב ניתוחים שעבר: ניתוח לאיחוי סחוס קרוע בכתף, ניתוח להוצאת גולה בכף הרגל וניתוח נוסף, רק בשנה האחרונה.
עוד סממן של הגיל: קפלן משתעשע ברעיון להשתלב בפוליטיקה. "מישהו חייב להיכנס לשם ולפעול לטובת אנשים", הוא מסביר. "בקורונה ראינו את כל המחדלים, גם בניהול וגם בכלכלה. אם היתה יותר אמפתיה כלפי האנשים שנפגעו, הרבה טרגדיות היו נמנעות. בעיניי, כל האג'נדות היום, כל החלוקות הישנות, מכבידות עלינו. החלוקה הקלאסית בין ימין לשמאל כבר לא קיימת. אותי פחות מעניין ארץ ישראל השלמה, אז מה מגדיר ימין ושמאל חוץ מהקטע של ביבי כן או לא?" יש לך, לדעתך, מקום בפוליטיקה העכשווית?
"חסרים שם אנשים חדשים שנאמין שיהיו בעד האיש הפשוט, ממעמד הביניים. הייתי רוצה להאמין שיאיר לפיד מייצג אותם, ושיהיה לו כוח להיכנס ולעשות. כמו שהאמנתי לכחלון, שהוא רוצה לעשות למען האנשים. החרדים? אני לא נגדם, אלא נגד זה שהם יפעילו כפייה עלינו, או שיפעילו כל מיני מינופים כדי לקבל יותר כסף ממה שצריך בחלוקה".
בשנה האחרונה הפוליטיקאי שהכי הרשים אותו היה נפתלי בנט. "לא תמיד הייתי בעדו. פתאום, בתוך משבר הקורונה, הדיבור שלו לא היה של פוליטיקאי. הוא היה הראשון שבא ואמר, אני מוכן לשים בצד את הסיפוח וארץ ישראל השלמה והשינויים במשרד המשפטים, כי יש פה משהו יותר גדול". לא כתבת כמעט שירים פוליטיים.
"אני לא מרגיש שפוליטיקה זה משהו שאני רוצה לשיר עליו. זה לא מביא לי תחושות ורגשות שמיתרגמים למוזיקה". בשיא הקורונה היה נדמה שהרבה מגזרים בארץ חשבו רק על עצמם, ולא על הזולת.
"נכון. בקורונה זה עלה בצורה חזקה. החילונים התנהגו גרוע כמו הדתיים, רק שאצלנו הנזק היה פחות גדול. ניַחנו בחוצפה שכל אחד יעשה מה שהוא חושב. היתה בעיה של אמון, של ערבות הדדית, תחושה שיש נתק כי העם התפצל בין אלה שלא נפגעו לאלה שנפגעו מאוד. אלה שלא נפגעו רצו ישר לטוס לדובאי, או התנפלו על הקניונים שנפתחו. כל אחד דאג לתחת שלו".
והיה עוד דבר שמאוד הפריע לו: שהאמנים שיכלו להרשות את זה לעצמם - טסו להופיע בדובאי. "אני לא יכול להבין את זה. זה כאב לי וקרע אותי. אני לא עומר אדם, שיש לו יכולות הפקתיות לטוס ולהופיע שם. עשו שם חגיגות, בלי מסיכות, וחזרו לארץ עם הנגיף ועוד כמה וריאנטים. בגללם היינו צריכים להיכנס לעוד סגר. הם עשו את זה כי אפשרו להם. הלב נכמר מזה. עכשיו כולם רוצים לחזור לשגרה, אבל צריך לפני זה לעשות איזה חשבון נפש קטן". איך התייחסת להפגנות שהתקיימו בזמן הסגר?
"בעיניי זה נורא. סכנת חיים. אתם לא יודעים אם נדבקתם ואת מי אתם מדביקים. המפגינים לא שמרו על הכללים מספיק, ואני יודע שחלקם עשו תרגילים והלכו בלי טלפונים, שלא יאכנו אותם. את מי אתם מרמים? זה פגע בערבות ההדדית ונתן בזמן הסגר תחושה של יריקה בפנים לכל מי שחייהם נהרסו ואין להם עבודה. גם אני חושב שההנהלה צריכה להתחלף, אבל כשנמצאים במלחמה חייבים ערבות הדדית, להיות אחד למען השני". בהפגנות חברך אסף אמדורסקי השתלח בשפה קשה בראש הממשלה.
"חשתי עוגמת נפש מהדברים שלו, וגם אמרתי לו את זה. הרגשתי שזה יותר מרחיק אנשים מאשר מקרב". אתה עצמך התחסנת?
"ברור, ברגע שיכולתי. בקטע של הקורונה אני היפוכונדר. כשאדם נושף או מדבר מולי, אני מדמיין את החיידקים שיוצאים לו מהפה. אני לא שותה מפה לפה בבקבוק. אם מישהו משתעל, ואני זוכר שלפני כמה דקות הוא לחץ לי את היד, אני הולך בשקט לרחוץ ידיים.
"אני מכיר לפחות שלושה אנשים שאיבדו אדם קרוב שמת מקורונה. הם לא האמינו שזה יקרה להם. משפחה אחת היו מכחישי קורונה. זה מוות נוראי, הרחק מהעין, באיזה חדר מבודד, מחובר למכונת הנשמה, כשהמשפחה לא יכולה לגשת. הסיפורים האלה קרעו לי את הלב".
מתנגדי החיסונים הרגיזו אותך?
"שמע, אנשים מחוסנים המון פעמים בחיים, מינקות. כשהם טסים להודו דוחפים להם חיסונים שהם למעשה נגיף מוחלש, והם לא יודעים על זה כלום. בחיסון לקורונה יש טכנולוגיה חדשה, המדע הכי מתקדם אי פעם. אז אני שומע אנשים נותנים כל מיני הסברים, ואני שואל, תזכירו לי במה אתם עוסקים ומה אתם מבינים בזה?
"לא כל אחד שקרא משהו או שמע הרצאה, איזה פייק, יודע על מה הוא מדבר. לדעתי, הפייק על החיסונים התחבר לאנשים בראש עם תחושת חוסר האמון בממשלה, ועם הכאוס הכללי שיצרה הקורונה. לכן היה להם יותר קל להאמין בפייק". בזמן הקורונה הופעת?
"הרבה, בין שלוש לחמש פעמים בשבוע, הופעות ביתיות קטנות, בחצרות של אנשים, כאלה שחוגגים יום הולדת 50 או ,40 גברים ונשים ש'גדלו' עם המוזיקה שלי, או הייטקיסטים בני .30 תמיד הקפדתי לקחת איתי גיטריסט וטכנאי קול, כדי לתת לאנשים פרנסה. יכולתי להופיע לבד עם גיטרה, פי ארבעה יותר ממה שהופעתי, אבל הקפדתי לעזור לאחרים כמה שאני יכול".
ממש לאחרונה הופיע בבית אחותו של בני
גנץ. "חלק מההופעה, מבחינתי, הוא השיחות עם אנשים לפני, תוך כדי, וגם אחרי סיום ההופעה. בהופעות גדולות אני אוהב לדבר אל הקהל. בהופעות הקטנות אפשר ממש לנהל שיחות לעומק, על הפוליטיקה והמצב. אנשים מחפשים את הדיבור הזה, זה מעורר אותם. אתה קולט שכל קבוצה שאתה מופיע בפניה מתעניינת איך אנשים אחרים, במקומות אחרים, תופסים את המצב לעומתה". היו הופעות שהתבטלו לך?
"הרבה, כי כשהוטל סגר - הכל נעצר בבת אחת. בכל פעם הרגשתי שהנה, יש לי עבודה, אבל אז ביטלו אותה, היא חזרה - ושוב ביטלו. זה שיגע והטריף אותי. חוסר הביטחון הזה גורם לחרדות".
חרדות?
"כן, עברתי התקף חרדה ראשון בחיים באמצע הסגר השני. ערב אחד ראיתי יותר מדי חדשות, וקראתי וחפרתי יותר מדי בנושא הקורונה. ואז, ב־2 בלילה אני מתעורר ומרגיש שאני חנוק, לא יכול לנשום. הלכתי לסלון וצפיתי בשידור חוזר של החדשות ובמשחק כדורסל מהאן. בי.אי. רק ככה יכולתי להירגע ולנשום בחזרה,
"כאב לי וקרע אותי שאמנים טסו והופיעו בדובאי. אני לא עומר אדם, שיש לו יכולות הפקתיות להופיע שם. עשו חגיגות, בלי מסיכות, ובגלל זה נכנסנו לעוד סגר. הלב נכמר מזה. עכשיו, לפני החזרה לשגרה, צריך לעשות חשבון נפש"
להבין שעברתי התקף חרדה. לפני כל הופעה אני תמיד בחרדות, עומד לחרבן במכנסיים, ולא משנה באיזו הופעה מדובר. גם מול מורות של בית ספר ברמת השרון, וגם ביום הולדת בחצר של משפחה במושב בדרום".
ב־1 באפריל יופיע קפלן במתחם "מיני ישראל", במופע להקה שיכלול שני שירים חדשים שהוציא בשנה האחרונה: "בסוף אני נשאר עם כלום", שמדבר על מאבק כלכלי, ו"אחזיר אותך בזמן".
"גלגלצ משמיעים אותי, אבל רק שירים שהוצאתי בעבר. יש להם אג'נדות משלהם וסגנונות שעכשיו באופנה, ולכן אני לא יכול להסתמך עליהם שישמיעו חומר חדש שלי. אני מפיץ את השירים ברשתות החברתיות ומבצע אותם בהופעות, כלומר בעבודת שטח ובשיטות של גרילה. כבר אין לי את האלמנט הזה, ששיר חדש שלי נכנס מייד לפלייליסט".
בהופעות הוא מבצע, כמובן, את להיטיו הגדולים מכל הקריירה, ובהם "כבר עכשיו", "מחפשת", "אני אשתנה", "הדפוק הזה", "מודדת", "מדוע לא באת", "כמה את צודקת" ורבים אחרים. על הבמה יופיע איתו בנו החייל, לני, כזמר וכגיטריסט.
"אני לא רק אמן של שנות ה־09, אבל לצערי, בדיבור התקשורתי משייכים אותי לעשור ההוא, שבו 'גילו' אותי. אוהבים לתקוע אותי שם. מבחינתי, אין סיבה שצעירים היום לא יאהבו את השירים שלי ויתחברו אליהם".
במקביל הוא עובד על שירים חדשים עם חבריו ללהקה הניינטיז תערובת אסקוט - אסף אמדורסקי ועמיר "ג'נגו" רוסיאנו. השירים צפויים לצאת לקראת סיבוב הופעות שיאחד את הטריו בקיץ הקרוב או בחורף שאחריו.
הוא גר עם זוגתו יעל ,)39( מנהלת מותג קרולינה למקה בישראל, ובן הזקונים מקס 5( וחצי) בדירה ברמת השרון. ברחוב מקביל גרה גרושתו, רויטל, שממנה נפרד 2009־ב אחרי 12 שנות נישואים. שני בניו הגדולים, דיבו )23( ולני ,)21( נהגו לחלק את זמנם בין שני הבתים. לאחרונה עזב דיבו לדירת שותפים בתל אביב והוא עובד בחברת הייטק כמתכנת. לני משרת כפרמדיק ומדריך בבה"ד .10
"מאוד הפריע לי שדיבו עזב את הבית, למרות שהוא כבר ילד גדול", מודה קפלן. "אני אומר לו שיחזור כי אנחנו מתגעגעים אליו. גם לאמא שלו זה קשה. אנחנו מאוד גאים בו על ההצלחה שלו ועל התפקיד בהייטק".
בסגר השני והשלישי, כשיעל המשיכה לעבוד, כולל עם בר רפאלי, נשאר קפלן עם מקס הקטן בבית. הוא מציג בטלפון את סדר היום הקבוע שלו עם הילד, לפי שעות: התעמלות בוקר, יוגה לילדים, אמנות ויצירה, שיעור חשבון ושיעור קריאה, משחקי דמיון, משחקי קופסה, משחקי מחשב ושעת טלוויזיה.
"לימדתי אותו אנגלית, חשבון ועברית, בנינו יחד בית בובות ותיאטרון בובות, ציירנו חיות וגזרנו. אני אוהב לשחק איתו, כי אני קצת ילדותי", הוא מודה. "היה לנו בונדינג מדהים ביחד. הייתי אלף אחוז בתוך האבהות. חוויה מדהימה, פריחה ממש. זה החזיק אותי צעיר, עם אנרגיה טובה. כשמקס חזר לגן, ממש התגעגעתי אליו. נכון, זה פגע לי בעבודה במוזיקה, אבל מנגד התמלא לי החסר שהרגשתי במשך שנים כאבא גרוש עם הסדרי ראייה".
הוא נולד 1961־ב בשיקגו, שלישי מבין ארבעה אחים: ליסה, הבכורה, מנהלת גלריה בקליפורניה; אהרן, במאי ומפיק טלוויזיה (וחבר בלהקת פנצ'ר מהאייטיז); וגילה, יצרנית שוקולד בקולורדו. כשהיה בן ,7 אחרי מלחמת ששת הימים, עלתה המשפחה ארצה באונייה. הוריו של קפלן, השחקן־במאי אירווינג ,)87( הזכור לילדי שנות ה־07 משלל תפקידיו בטלוויזיה הלימודית (וכך גם ירמי עצמו ואחיו אהרן), ואורה ,)84( עברו לאחרונה להתגורר בדיור מוגן.
"זה רגע קשה כפול בחיי: הבן שלי עזב את הבית וההורים שלי עזבו את ביתם", הוא נאנח. "את אבא שלי אני מעריץ. בעיניי הוא איש חשוב בתרבות הישראלית, שהשתתף ויצר את הסדרות המיתולוגיות ללימוד אנגלית. כולם זוכרים אותו כשריף גודמן. במקביל, הוא ביים את 'זהו זה' ואחר כך את התוכנית של גידי גוב בערוץ 2 הצעיר.
"אבא לימד אותנו ציונות. הרי באתי ממשפחה יהודית מסורתית, ובני הדודים שלי דתיים. אם הייתי גדל בארה"ב הייתי בטח רב בקהילה. ביום ההגעה שלנו לארץ עמדנו על סיפון האונייה, ורובי ריבלין, שהוא בן דוד של אמא שלי, אסף אותנו מהנמל בחיפה. כשהייתי נער, רובי היה מכניס אותי למשחקים של בית"ר בימק"א. הייתי אוהד שרוף בתקופת שמעון צ'רנוחה, עוד לפני אורי מלמיליאן". אחרי 60 שנה, איך תסכם את חייך עד כה? נפלת חזק?
"נפלתי טוב, נפלתי מצוין".
"מקס ואני בנינו ביחד בית בובות, ציירנו חיות וגזרנו. אני אוהב לשחק איתו, כי אני קצת ילדותי בעצמי. היה לנו בונדינג מדהים כאבא ובן. הייתי אלף אחוז בתוך האבהות, חוויה של פריחה ממש. זה החזיק אותי צעיר, עם אנרגיה"