אברי גלעד שם לב
רוצים שקט מבחירות, שקט ממריבות. רוצים להיות עם אחד, ולא אסופה של פלנגות פייסבוק. רוצים יציבות
שנצא מעבדות הקמפיינים לחירות הקואליציה הסבירה. אברי מבקש: רק לא עוד בחירות
אני מתפלל שזה נגמר. שיש ממשלה. כשאני כותב, בשעת סגירת העיתון, זה עדיין לא ברור. מקווה שכל הראיונות, וכל הסחרירים, וכל השקרים, וכל הסקרים וכל העמדות הפנים וכל ה"כשאני אהיה ראש ממשלה" כבר מאחורינו, כי זה פשוט משעמם. כמה פעמים אפשר להתרגש מאותו סרט בדיוק? כמה פעמים אפשר לנהל אותה שיחה? לשאול אותן שאלות ולדעת שנקבל אותן לא תשובות? יאללה, נתקדם. תנו ממשלה, לא משנה איזו, רק שתהיה יציבה - ואני מבסוט.
אני לא נבהל מאף אחד בשום תפקיד. ההפך. אני רואה בתפקיד ממלכתי לאנשים קיצוניים הזדמנות להתמתנות, לוויתור על הליכה בשוליים כדי למשוך תשומת לב. גם אצל הקיצוניים יש אנשים חושבים, מוכשרים, שלמרבה הצער בחרו ללכת רחוק בחלק מדעותיהם. מפגש שלהם עם המציאות ירגיע אותם, וגם מפגש של המציאות איתם עשוי להיות מועיל.
מדיניות העמימות של בנט ניצחה, נכון לרגע כתיבת שורות אלו. ייתכן שעד שתקראו, זה ישתנה. במקרה כזה הדף ישמיד את עצמו. אני מקווה שהוא באמת יעשה את הטוב לעם ישראל - שזה, בעיניי, עם כל אי חיבתי לחל קים בגוש הימין החרדי ודאגתי העמוקה בענייני משפחה ולהט"ב, לשבת עם נתניהו ולשתף פעולה. לא קל לשתף פעולה עם ביבי אם אינך נאמן לו במאה אחוז, מקלות בגלגלים הם אופציה בכל רגע, אבל אני מרגיש שיש פה רגע חדש, רגע שבו יכולה להיוולד ממשלה, שעם הקמתה תיסוג טיפה לרקע ותיתן לנו לחיות את החיים שלנו בלי להתעסק בפוליטיקה מהבוקר עד הערב. הענייניות של נפתלי אולי תנצח. הלוואי.
רוצים שקט מבחירות. רוצים שקט ממריבות, ממילים קשות ברשתות, רוצים יציבות. רוצים שיתחילו לטפל בכל הנזקים של הקורונה, בכל ההזנחות שנחשפו בשנה הזאת, רוצים שיחברו את הפריפריה למרכז, חוק אחד לכולם. רוצים להיות עם אחד, ולא אסופה של פלנגות פייסבוק. שנצא מעבדות הקמפיינים לחירות הקואליציה הסבירה.
מצרים
בחפירות הארכיאולוגיות שאני עורך לאחרונה בארץ גושן מצאתי טלפון ישן, ובעזרת מומחים הצלחתי לשח זר כמה מהפוסטים בחרטום בוק מהזמן ההוא, משהו כמו 1,670 לפני הספירה. המכות ניתכות, העם מתכונן לצאת מעבדות לחירות, וקבוצה קטנה אחת, "עבדים - בחירה מושכלת" קוראים לה, מעלה פוסטים בלי הכרה וטוענת שכל היציאה ממצרים היא מזימה של תאגידי המן העו למיים, שרוצים לעשות ניסוי בבני אדם.
"הקטע הזה של בני חורין, הוא נוסה מחקרית?", שואל שם מישהו. "יציאה מעבדות היא פגיעה בחופש הפרט שלי", קובעת גולשת. חבר קבוצה אחר מקים קול מחאה: "איך ייתכן שהכניסה לארץ המובטחת מותרת רק למי שיצא ממצרים, ולא למי שנשאר כעבד במצרים? אפרטהייד!"
ובאמת, חברי הקבוצה נשארו במצרים. היום צאצאיהם מצרים, עם 10,000 שקל לשנה ודיקטטורה.
בכל שנה אנחנו אומרים בליל הסדר "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". עד השנה התקשיתי בקיום המצווה הזאת, דיברתי על יציאה ולא יצאתי משום דבר, והשנה זכינו ממש לצאת ממצרים. אבל גם לראות איך היו ספקנים שניסו להשאיר אותנו בתוכה.
המצַרים שלנו הגיעה בסיבוב הזה בתור קורונה, ושעבדה אותנו לגמרי. כל החופש ניטל מאיתנו. יש הטועים לח שוב שביטול החירות היה לטובת אינטרס נסתר ומרושע, איזה אילומינטי מומצא. אבל האמת הפשוטה היא שהפכנו עבדים לטובתנו ולטובת החברה כולה. עבדים להנחיות ולמתווים ולאיסורים ולסגרים, ולהתנהגויות משונות כמו לחטא ארגז מהסופר. נאלצנו לשלם בחירותנו עבור חיינו.
הפְרעֹה בסיבוב הזה הוא כמובן הנגיף. עשר מכות הטחנו בו, ולא שחרר: מכת אלכוג'ל, מכת מסיכה, מכת ריחוק, מכת בידוד, מכת סגר, מכת כתר, מכת בדיקות, מכת קנ סות, מכת מרפקים - ולא הסכים לשחרר. עד שבאה מכת המכות, החיסונים, ומכל בית של וירוסים עלתה צעקה. ופרעה שחרר. כמעט. טפו טפו חמסה שום בצל.
מסופר במדרש שעם ישראל עמד על שפת ים סוף. המצרים מגיעים, פאניקה, כולם בטוחים שהם הולכים למות. העם, כמו שעם ישראל יודע לעשות מעולה, מת פלג לארבע קבוצות: אלה שרוצים להתאבד, אלה שרוצים לחזור למצרים, אלה שרוצים להילחם, ואלה שמתפללים. בסוף, הים נפתח דווקא בזכות מי שלא כתב פוסטים אלא עשה: נחשון בן עמינדב, שקפץ לים, והנה נפתח הים, נס. מי חשב, מי ידע שימים יודעים להיפתח?
בפסח הזה הנחשון בן עמינדב שלנו הוא המדע, שהחליף את הפילוג וההיסוס בעשייה, ומביא אותנו ממש עכשיו לארץ המובטחת.
מדע דיינו.
תיירות
שמעתי את נתניהו אומר שהוא יביא לכאן תיירות חי סונים, ונדלקתי. אני אוהב רעיונות כאלה. מייד ישבתי עם צוות המומחים שלי לנושאי תיירות רפואית, וגיבשנו מתווה. במיוחד כי המילה מתווה ממש עושה לנו את זה.
ככה זה יעבוד: יבואו תיירי חיסונים מרחבי העולם. 10,000 דולר. הכל כלול. הם כמובן ייבדקו לפני הטיסה, בטיסה ובנחיתה. מייד אחרי בדיקת הדרכונים, בעודם ממתינים למזוודות, הם יחוסנו, כך שכאשר יקבלו את המז וודות, כבר יהיו אחרי הזריקה הראשונה. משם לאוטובוסים,
והיישר למלונות בידוד )שאינם מופעלים על ידי פיקוד העורף, שעושה עבודה נהדרת על העורף אבל באירוח הוא על הפנים( מפנקים לכל דבר.
בימי בידודם לא ייצאו התיירים מפתח מלונם, אבל בתוך המלון יקבלו סל בידור והשכלה מעולה, שיכלול מופעים של אמנים ישראלים, הרצאות בשלל שפות על כל מיני דברים, ופה ושם גם יסופר הסיפור של הארץ הזאת, של העם הזה, מנקודת המבט שלנו, לשם שינוי. שוק ההרצאות יפרח, אמנים יעלוזו. והמסיבות, הו המסיבות.
אחרי חמישה ימים, מי ששלילי לקורונה יקבל חבילת תיור מרתקת בישראל, כולל מסעות באתרי הקודש עם מורי דרך מוסמכים, סיורים בנושאים שונים - כמו שרי דים מימי התנ"ך, קולינריה, הייטק, דו קיום, טבע מדברי, באוהאוס, מה שבא. מצילים את מורי הדרך, את האטרק ציות, את אתר הטבילה בירדן, מסעדות, דוכנים, מה לא.
לפרויקט הזה יש שתי זרועות. האחת היא חיסון אזר חים מהעולם, שמוכנים לשלם הרבה על התענוג, והשנייה היא ניצול הזמן בין הזריקות כדי לייצר להם קשר רגשי עמוק עם הארץ, עם הסיפור שלנו, עם כל מה שיפה פה.
בתום שלושה שבועות יתקיים טקס הזריקה השנייה. זה יקרה בזריחה, על פסגת המצדה. דיוויד ברוזה ישיר "יהיה טוב". טקס אורקולי. המחוסנים ירגישו שקיבלו את חייהם בחזרה, במקום שבו אנשים בחרו לסיים את חייהם. סגירת מעגל. התרגשות.
עוד יומיים במלון עם תה ברום סרוויס לתופעות הלוואי - והביתה. חבילה יקרה ורווחית מאוד, שתביא הנה אנשים שמעולם לא חשבו, אולי אפילו התנגדו, לבוא לכאן, אבל דרכון ירוק עושה להם את זה.
ומי שאין לו כסף לכל זה? יעלה על טיסת אל על מפרנק פורט לתל אביב, יחוסן בנתב"ג, יחזור למושבו במטוס, ויא ללה לפרנקפורט. ואחרי שלושה שבועות שוב. 2,000 יורו.
מקווה שמשהו ייצא מזה. קניתי כבר מספריים לגזור את הקופון. ● avrigilad@gmail.com