"כשמערכת המשפט רוצה לבוא חשבון, היא לא בוחלת באמצעים"
שני תצלומי אוויר גדולים תלויים במשר דו של עו"ד דרור חוטר ישי - של מצדה וירושלים - וממנו נשקף הנוף האורבני של תל אביב. מצדה, ירושלים ותל אביב, שלוש נקודות ציון מרכזיות - שאין טובות מהן לשקף את מסכת חייו של אחד האנשים הראשונים במדינה שיצאו למאבק פומבי עיקש נגד המהפכה השי פוטית ונשיא העליון, השופט אהרן ברק.
חוטר ישי שילם מחירים אישיים כבדים על פעילותו, בדמות שלושה תיקים פליליים שנפתחו נגדו לשווא ועוד הטרדות מצד המערכת. כעת הוא מפרסם ספר - "הכֹח ממכר" )זמורה ביתן( - מעין אוטוביוגרפיה פוליטית משפטית הכורכת את מסכת חייו יחד עם תיקים שטיפל בהם ומאבקים ציבוריים שניהל.
חוטר ישי (74) נולד בחיפה, נכנס לפעילות בלשכת עורכי הדין ב 1987 וב 1991 נבחר לכהן כראש הלש כה - תפקיד שבו שימש במשך שמונה שנים. כיום הוא עומד בראש משרד עורכי דין משפחתי שאותו הקים אביו, אהרן, שהיה הפרקליט הצבאי הראשי הראשון והקים את הפרקליטות הצבאית לבקשתו של דוד בן גוריון, עוד בימים שבהם פעלו בתי משפט שדה והוצאות להורג לא חוקיות. את מכלול הפעילויות של האב והבן אפשר לסכם בכותרת "קו הגבול בין הרשויות": האב, שנאבק לרסן את כוחם של מנגנוני הביטחון בימי קום המדינה, והבן שנאבק לרסן את כוחן של מערכות האכיפה והמשפט.
המאבקים שלך במערכת המשפט התחילו הרבה לפני שזה הפך להיות פופולרי. מה הבנת כבר אז?
"זה מאוד פשוט. אנחנו כעורכי דין ראינו מייד לאן זה הולך. אהרן ברק נמצא בביהמ"ש העליון כבר מ ,1978 דעותיו היו ידועות והבנו מה המשמעות. הדבר הבסיסי ביותר הוא שהחוק צריך להיות ברור ומוחלט. מה שקובע זו לא דעה של שופט אלא לשון החוק. כששופט יכול לפרש כל מסמך משפטי ולמעשה יוצר אותו מחדש, זה דבר בלתי נסבל. מפה התחיל המאבק שלי, מהנושא הזה, שסירס למעשה את יכולת הפעולה שלנו כעורכי דין, לתת ייעוץ נכון ללקוחות".
בעצם המשפט נהיה ממלכת אי הוודאות.
"לא רק, אני ראיתי את זה כסטארט אפ ניישן: כל פעם בא שופט ויש לו סטראט אפ חדש. איזו דוקטרינה או רעיון חדש. הוא מפתח לעצמו איזה מין תזה שמתאימה להשקפה אישית שלו, או להשקפה של הסביבה שלו, אבל לא מתאימה - לא לחוק ולא להסכם ולא לרעיון".
נתקלת בזה ממש בעבודה היומיומית?
"נכון, אבל הבעיה היא שזה חורג הרבה מעבר לזה. ברגע שהחוק הופך לכלום, התהליך הוא שהציבור יק לוט את זה. ברגע שאתה פתחת חור כזה, למעשה בור ענק, אז גם אחרים ייכנסו לתוכו. ההפקרות שאתה רואה היום, בזווית הראייה שלי, שלושים שנה אחרי, היא משום שהציבור מבין שהחוק הוא לא חוק. אתה רואה את זה ברחבי הארץ, בדרום ובצפון וגם בפוליטיקה. ברגע שנ שיא ביהמ"ש העליון קבע שהחוק גמיש ונתון לפרשנות כרצונו, לא יכול להיות שזה לא יתפשט כלפי מטה. ראש הממשלה נתניהו התמכר לכוח באותו אופן, והוא מנצל את זה לצרכיו. רואים את זה בחקיקה פרסונלית ודברים אחרים. אם ראש המערכת המשפטית אומר 'זה אפשרי', יקום מישהו אחר ויגיד 'אם זה אפשרי בשבילך, אז גם בשבילי'".
פגשת במקרים כאלה, שאתה יכול להגיד שנתת ייעוץ ואחר כך בתי המשפט, בגלל פרשנות כזאת או אחרת, בעצם פגעו בעבודה שלך?
"זה דבר של יום ביומו, זה לא מקרה חד פעמי. כעו רך דין אני מייעץ ללקוחות, למשל על הסכם כלשהו,
ואז אני מגיע לבית המשפט ונתקל בפרשנות מוטעית כזאת להסכמים שאני עשיתי, חדשות לבקרים. זה קו שבר קיצוני שהרס את המקצוע המשפטי".
אולי זו הסיבה גם שבתי המשפט מוצפים?
"בהחלט. כל אחד מגיש היום תביעה, אומר ההסכם לא הסכם, החוזה לא חוזה, יכול להיות שאני אפול על איזה שופט שבאמת יחליט שהצוואה לא צוואה, שהמקרה היה כך או אחרת. יש סיכוי, אז למה לא?"
התקשורת שותפה להשחתה
חוטר ישי מספר כי שורת העימותים שלו עם ברק החלה מייד אחרי שהאחרון מונה לנשיא ביהמ"ש הע ליון. ברק ביקש להיפגש כדי לקבל את הסכמתו לשנות לתקופה של שלושה חודשים את שיטת הדיון בער עורים, וביקש לדון במהירות ב 20-15 ערעורים ביום כדי "לנקות שולחן"'. "זה גרוע אבל הסכמתי באופן זמני", הוא מספר, "הבעיה היתה שהוא לא הפסיק אחרי שלושה חודשים. הסכמתי לתופעה בלתי סבירה, אבל לפרק זמן מוגדר, לא באופן כזה שישנה את תפקוד המערכת. כעבור חודשים ספורים כבר נכנסנו לעי מות פומבי. התבטאתי נגדו, העברנו החלטות במועצת לשכת עורכי הדין שתמכה בדעתי".
עימות נוסף היה סביב סוגיית המינויים לבתיהמ"ש.
"חשבתי שצריך להגדיל את היקף השופטים בביהמ"ש העליון, גם מבחינת מומחיות. לא היה אז שופט מומחה לענייני אישות, מסים או מקרקעין - וזה חלק לא מבו טל מהתיקים. באותו זמן הרוב המוחלט של השופטים הגיע מתוך מערכת הפרקליטויות ורשויות האכיפה. ברק העדיף למלא את ביהמ"ש העליון בשופטים שהעיסוק שלהם היה במשפט מינהלי, בדברים שבזווית הראייה שלו היו חשובים. אז גם סביב הנושא הזה נוצר עימות".
מה היה הנושא הכי עקרוני בעימותים הללו ביניכם?
"הניסיון שלי לבטל את מעמדו של בג"ץ. ביהמ"ש העליון משמש למעשה בשני תפקידים: ערכאת ערעור עליונה על שאר בתי המשפט בארץ, וערכאה לעתירות נגד המדינה, מה שמכונה בג"ץ. אבל המבנה הזה הוא שריד מנדטורי. הבריטים לא היו מסוגלים לשלוח שו פטים לכל הערכאות בכל מושבה, אבל הם יכלו לש לוח לערכאה העליונה. ולכן הם קבעו שכל עתירה נגד המדינה תוגש רק לערכאה העליונה, שיושבים בה שו פטים בריטים. זה נוגד את מהותו של החוק. למה? כי הערכאה העליונה לא שומעת ראיות, לא בודקת עובדות ואין אפשרות לערער עליה. לכן, כל אחת מהמושבות, כשקיבלה עצמאות, ביטלה דבר ראשון את החוק הזה בעניין בג"ץ. זה דבר שלא יכול להתקיים".
מה היה הרעיון - שעתירות ילכו למחוזי? מה החלופה?
"למחוזי, או אפילו לבית משפט שלום. כל דבר לפי עניינו ודרגתו. במהלך שנות ה 90 משרד המשפטים קיבל את התפיסה הזאת והוציא הצעת חוק, אבל השופט ברק לא רצה שהחוק יתבטל בתקופת כהונתו ולכן דאג לה כניס לחוק משפט אחד - 'בהסכמת נשיא ביהמ"ש הע ליון'. ככה הוא מנע את יישום החוק. כשהוא בא להעיד בפני ועדה ציבורית שהשתתפתי בה שאלתי אותו - כבר מוסכם עלינו שקיומו של בג"ץ בלתי חוקי, אז כמה זמן אתה רוצה שזה יישאר? מתי תסכים לשנות? בלי לחשוב אפילו שנייה, הוא אמר 'עשר שנים'. שאלתי אותו אם זה מפני שבעוד עשר שנים הוא מסיים את כהונתו והוא השיב בחיוב, בלי למצמץ".
כיצד העימותים האלה עם ברק באו לידי ביטוי? התראיינת נגדו בתקשורת? כתבת מאמרים נגדו?
"זה לא בדיוק ככה. השליטה שלו בכלי התקשורת היתה מוחלטת. כלי התקשורת לא פרסמו את העמדות שלי באותו זמן. כתבתי את דעותיי בביטאוני הלשכה, אבל כלי התקשורת מיעטו מאוד מלראיין אותי וגם כשהיו מזמינים אותי לראיונות, השתדלו יותר לסתום את פי מאשר לאפשר לי לדבר, כאשר כל כתב היה מציג את עמדותיו ומתפרץ לדבריי".
איך אתה מסביר את התפקוד של התקשורת? למה היא התגייסה לטובת ברק?
"לברק יש כמה דברים. יש לו אישיות כובשת. יש לו סגנון דיבור, אני לא רוצה להגיד משכנע, כי אותי הוא לא שכנע, אבל סגנון שמדבר אליך. אתה נקשר אליו. והדבר העיקרי, שבניגוד לכל קודמיו הוא נהג לעשות תדרוכים עיתונאיים, נהג להיפגש עם עיתונאים. אני חושב שזה פסול. אני חושב שלשופט אסור להיפגש עם כלי התקשורת".
השילוב של כל אלו יוצר את מה שקראת בספר "סימביוטיקה" בין מערכת המשפט לתקשורת.
"מערכת המשפט, רשויות האכיפה וכלי התקשורת עשו יד אחת כדי לנהל את המדינה כרצונן. היום מש תמשים במונח 'דיפ סטייט' - מדינת העומק. כשהם מש תפים פעולה, כאשר הפרסום הוא מכוון, מגמתי וקשור תמיד באינטרסים של גורם שלטוני מסוים, זה למעשה שיבוש של כל המערכת. במקום שכלי התקשורת יפקחו על המערכות, הם שותפים להשחתה שלהן".
נתקלת בזה גם ברמה המעשית בתיקים שעסקת בהם?
"בוודאי. המקרה הכי מפורסם היה של קו ,300 שב מסגרתו ייצגתי את איציק מרדכי. היו לי ראיות שתפ רו את הפרשייה והלכתי לעיתונאים. חלקם, כמו אמנון אברמוביץ', הבינו שיש פה בעיה, אבל אחרים כמו נחום ברנע המשיכו להדהד את הקו של הפרקליטות, למרות שידעו כבר שהסיפור מלא חורים. הם פשוט בסימביוזה מלאה עם המערכת".
חוטר ישי טוען כי חווה את מה שהוא מגדיר כ"סימביוזה" הזו גם על בשרו. שלושה תיקים נפתחו נגדו - על העלמות מס, אחד על זילות ביהמ"ש בגין
דרור חוטר ישי עמד בראש לשכת עורכי הדין והיה מהראשונים להיאבק בכוח שניכסה לעצמה מערכת המשפט בראיוןלרגל ספר חדש המגולל את דרכו המקצועית ואת המחיר ששילם על הליכתו נגד הזרם, הוא סוגר חשבון עם אהרן ברק: "בניגוד לכל קודמיו הוא נהג לעשות תדרוכים עיתונאיים, אני חושבשזהפסול" כואב את הגישה של בתי המשפט: "מה שקובע זו לא דעה של שופט אלא לשון החוק" ומספר כיצד זימנו אותו לדיון על פסק דין נגדו ב 12 בלילה, ללא הצדקה "ברגע שנשיא העליון מתייחס לחוק בגמישות, לא יכול להיות שזה לא יתפשט כלפי מטה. נתניהו התמכר לכוח באותו אופן, והוא מנצל את זה לצרכיו. רואים את זה בחקיקה פרסונלית ודברים אחרים"
דברים שאמר על שופטת בישיבה סגורה שתוכנה הודלף לעיתונות, ואחד בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין". מתי נפתח התיק הראשון?
"באמצע דצמבר ,'96 ואני חושב שהדחף להגשת ההליך היה פרסום של ראיון איתי שבועיים קודם לכן ב'יתד נאמן' ובו ביקורת על ברק. נטען שהעלמתי מסים מנכס מסוים, כאשר הפרקליטות יודעת שאין לטענות בסיס משום שההכנסות היו מנכס שלא שלי, אלא של אבי. הוא דיווח על ההכנסות האלה, ורשויות המס לא דורשות ממני שום מס. באתי לבית המשפט ואמרתי, רבותיי, חבל להתווכח, אני מתנצל, מודה מראש, שכחתי לדווח על ההכנסות שהיו לי מהשכרת האמפייר סטייט בילדינג, אבל האמת היא שאני גם לא חייב מס בגללן כי זה מתקזז עם הפסדים שהיו לי בחברת התעופה של ברזיל.
"השופטת שואלת אותי, אתה רציני? אמרתי, בדיוק כמו כתב האישום. אחרי שנה של משפט חזרה בה הפרקליטות מכל סעיפי העלמת המס, אבל ביקשה להרשיע בסעיף שולי שנתתי ייעוץ לחבר של אבא שלי. השופטת הרשיעה אותי בשטות הזאת וערערתי".
חוטר־ישי הכין מראש תגובה לבקשה צפויה של הפרקליטות לדחות את הדיון בערעור ולהחליף את הרכב השופטים, ושלח מתמחה שימתין ליד מזכירות בתי המשפט עם תגובה לבקשה כזו, אם תוגש.
"אני יושב במשרד, ופתאום נוחתת על שולחני בפקס החלטה של נשיא ביהמ"ש המחוזי לדחות את מועד הדיון ולהחליף את ההרכב", הוא מספר. לאחר שהמתמחה אמר לו שכלל לא הוגשה בקשה, התברר כי נשיא המחוזי נפגש באותה עת עם אהרן ברק בנווה אילן, ומשם נשלח הפקס על דחיית הדיון, כלומר - ההחלטה התקבלה בלי שהפרקליטות אפילו ביקשה זאת.
"אבירי היושר" ופועלים במחשכים
בסופו של דבר זוכה חוטר־ישי מכל התיק אבל הלקחים היו מרים. "כשמערכת המשפט רוצה לבוא חשבון עם בן אדם, היא לא בוחלת באמצעים", הוא אומר.
במקרה אחר, הסיפור היה משונה אף יותר. "הזמינו אותי לאיזו חקירה בנושא מסוים, וכתבתי שנמאס לי שמזמינים אותי לחקירות בשביל לפגוע בשמי, שכל המטרה היא שכלי התקשורת יצלמו אותי נכנס לתחנת משטרה, סוג של תמונת ניצחון. פניתי לבית המשפט שיורה כי איני חייב להתייצב ואפשר לחקור אותי גם בבית או במשרד. השופט לא קיבל החלטה והמתין לבוקר, כי אין בכך דחיפות.
"בערב אני מקבל טלפון ומזמנים אותי לביהמ"ש העליון לדיון בחצות בערעור על פסק הדין של המחוזי נגדי. אמרתי ,'לא היתה החלטה כזו. לא היתה החלטה בשלום, לא ערעור למחוזי וממילא לא פסק דין. כלום'. בכל מקרה - נוסעים. יושב שם השופט זמיר באולם, כל הבניין חשוך לגמרי. יושבת הפרקליטה, נאווה בן אור, על ידה קצין משטרה ועוד 3-2 עוזרים. אני אומר לו, אדוני, אני לא יודע על מה אנחנו מדברים. מסביר נציג המשטרה כך: השופט לא רצה לתת לנו צו לעצור את עו"ד חוטר־ישי, ואמר שאפשר להמתין לדיון בבוקר. אז רצינו להגיש ערעור על זה אבל השופט התורן אדמונד לוי אמר שאין מה להגיש ערעור כי השופט לא נתן החלטה. אז לכן גם לא הכנו ערעור.
"חשבתי שבזה כמובן הוא יזרוק את הפרקליטות ואת המשטרה מכל המדרגות ויכתוב שיש להעמיד לדין את מי שניצל לרעה את כוח המשרה שבידו. אבל במקום זה זמיר אומר לי, 'נדון בטענה כאילו הוגש ערעור', ופותח דיון ענייני בשאלה הרת הגורל האם עו"ד חוטרישי צריך להתייצב בתחנת המשטרה או שמספיק לשלוח אליו שוטר הביתה. כל זה באישון לילה בביהמ"ש העליון.
"שמריהו כהן, מזכיר ביהמ"ש, חש מאוד לא בנוח עם כל הפרשה וכתב מכתב לברק על זה. ונחש מה? הוא הועבר מתפקידו. כשבא לקחת את החפצים שלו מביהמ"ש, הוא קיבל התקף ונפטר. ההלוויה היתה בלילה, וברק בא להספיד ולא התנצל. בלי בושה".
2007־ב מונתה הפרקליטה נאווה בן אור כשופטת בביהמ"ש המחוזי בירושלים, ובמשך השנים שמה עלה כמועמדת לביהמ"ש העליון, אולם המינוי לא יצא לפועל לאחר שחוטר־ישי וחבריו הגישו נגדה תלונות בנושא. "לפחות את זה הצלחנו למנוע", הוא אומר במרירות, "אז אם אתה שואל אותי על דברים קיצוניים שקרו במערכת המשפט, כן - עברתי כמה דברים קיצוניים. הם ממשיכים להופיע בתקשורת, מציגים את עצמם כשלטון החוק, אבירי היושר, הציבור הנאור, הם רק לא מספרים מה הם עשו במחשכים במערכת שבשליטתם". היו מי שקראו לך לפרוש מראשות הלשכה? הרי עמדת לדין.
"אמרתי שלמרות הכל אני ממשיך כראש הלשכה, למרות שהוגש נגדי כתב אישום פלילי, משום שהכל שקר וכזב. אני מרגיש שלם עם עצמי להמשיך בכהונה וחושב שאחטא לתפקידי אם אני אשעה את עצמי, כי בזה בעצם אני נותן כוח לרשויות לעשות כרצונן בניגוד לחוק".
השופטת בן אור: "קשה לי להבין מדוע אירוע מלפני יותר מעשרים שנה, שנבדק פעם אחר פעם על ידי גורמים שונים ולא נמצאה הצדקה לטרוניה, ממשיך להעסיק". אהרן ברק והנהלת בתי המשפט בחרו שלא להגיב.