"כילד פשוט שיחקתי בלי להיות מודע. היום אני מתפלא איך לקחתי הכל באיזי"
אושרי כהן (37) התחיל בבית ליסין בגיל ,13 בהצגה "ספר הג'ונגל". כיום: יוצר, כותב ומביים לקולנוע
ההצגה הראשונה שלי: "'ספר הג'ונגל' ,1996־ב בתפקיד מוגלי, לסירוגין עם תום אבני. אחרי שנה שיחקתי שם ב'ערפל', והמשכתי עד ל'החולה ההודי', בגיל ,23 שהיה שיא הקריירה שלי בבית ליסין". זיכרון שאני לוקח איתי: "בזמן שכולם הלכו לטיולים שנתיים אני שיחקתי בהצגות, וכשכולם ירדו לשחק כדורגל אני נסעתי להופיע. זאת חוויה שילדים עלולים לחוות כלא נעימה, כי זאת התרגשות לעמוד מול 1,000 איש בקהל, אבל אישית מאוד נהניתי. כילד פשוט הלכתי על זה, בלי להיות מודע. היום אני מתפלא איך לקחתי את זה באיזי, כי דווקא כשמתבגרים נחשפים לסכנות של המקצוע, לפוליטיקה הפנימית, ללחצים. כשאתה ילד אתה תמים". הייחוד של בית ליסין: "שהוא תמיד שם את הדור הצעיר לנגד עיניו. הרבה כותבים, במאים ושחקנים מצאו שבית ליסין היה הבית הראשון שלהם". שנת הקורונה שלי: "בשנתיים האחרונות אני מתעסק בעיקר בכתיבה ובבימוי. אני מודה שהגעגוע לבמה קיים ובוער תמיד, אבל משחק בתיאטרון הוא משהו מאוד תובעני שאי אפשר לעשות 'על הדרך'. לכן החלטתי להתמקד בבימוי ובכתיבה לקולנוע. יצרתי בשנה האחרונה את 'פרוג'קט אאוט' - פרויקט של סרטים קצרים על התמודדות האדם הקטן עם הממסד והטכנולוגיה, והוא זמין ביוטיוב. בנוסף, ביימתי וכתבתי סרט בשם 'באמצע שום מקום', בכיכובם של דרור קרן וצחי גראד, שאמור לצאת בקרוב".
היחס הבעייתי לעולם התרבות: "אני לא מופתע, כי אמנות ותרבות היו תמיד הדבר האחרון שחושבים עליו אצלנו. עכשיו זה פשוט שקוף יותר. אנחנו מתמודדים הרבה שנים עם מעט מאוד תקציבים, ואני לא מפריד את התרבות מהחיים. כל מה שקרה פה הוא פשוט פשע נגד האנושות: סגרים, קורונה, חוסר אמון מאוד גדול של כולם, ושלי באופן אישי, בשלטון ובממסד, שהלכו צעד אחד רחוק מדי במה שעוללו לאזרח הקטן. אני פשוט זועם על ההתנהלות ועל הבריונות שקורית לא רק פה - אלא בכל העולם. יש סדר עולמי חדש, אנחנו בשיאו, והאזרח הקטן עובר כרגע סוג של שואה".
הטיפ הכי חשוב שלי לשחקנים מתחילים: "לשמור על הילד שבך, על הדמיון המפותח. כמו ילד קטן שמתחפש לקאובוי - תהיה הילד הזה. תשתחרר מ'מה חושבים עלי' ומ'האם אני טוב או לא'. פשוט תיהנה כמו ילד - והקהל כבר ייהנה איתך".
מה אני מאחל לבית ליסין ליום ההולדת: "שיהיו אמיצים, שיעסקו בחומרים שהם לא רק ממסדיים ושיצליחו להיות עם אמירה משלהם. אני מודה שהחלום שלי הוא לסגור מעגל ולחזור לבית ליסין, להחזיר חסד נעורים לציפי פינס, שמגיל מאוד צעיר האמינה בי וזיהתה בי משהו שאפילו אני לא זיהיתי. אני חייב לה ולתיאטרון את הקריירה שלי, והייתי שמח להחזיר להם - ולחזור אליהם עם תפקיד טוב".