"ציפי פינס אמרה שאין סיכוי בעולם שהיא תלהק ילד מאילת להצגה בתל אביב"
תום אבני (35) התחיל בבית ליסין בגיל ,9 בהצגה "ספר הג'ונגל". כיום: שחקן בתיאטרון באר שבע, בקולנוע ובטלוויזיה, ומתרגם מחזות
ההצגה הראשונה שלי: "המחזמר 'ספר הג'ונגל', .1996־ב הייתי אז ילד וגילמתי את מוגלי. זאת היתה הפעם הראשונה שעליתי על במה, אחרי שבעיר שלי, אילת, הייתי מופיע בפנטומימה ליד הים. הייתי מגיע עם טייפ קטן וכובע ומחקה את חנוך רוזן. חנוך, שהכיר אותי משם, חיפש ילד לתפקיד מוגלי והתקשר להוריי. במקרה הייתי באותו יום בתל אביב, וכך התארגן אודישן מאולתר בבית המנהל המוזיקלי, מירון מינסטר. ציפי פינס היתה בחו"ל, לכן צילמו לה את האודישן בווידיאו. היא אמרה שהיא לא מתכוונת לצפות בקלטת, כי אין סיכוי בעולם שהיא תלהק ילד מאילת להצגה בתל אביב. השאר כמובן היסטוריה".
זיכרון שאני לוקח איתי: "'ספר הג'ונגל' היה חלום שהתגשם לי בצורה הכי מרגשת ומפוארת. אם עד אז הרגשתי שאני משחק במגרש משחקים קטן, פתאום נתנו לי מגרש מאוד גדול. אני לא חושב שהבנתי אז את גודל המעמד, ולא ברור לי איך היה לי האומץ. אפילו היום, לפני שאני עולה לבמה, אני משקשק מהתרגשות בכל ערב מחדש, גם בהצגה ."200־ה
הייחוד של בית ליסין: "לציפי פינס יש באמת חוש מיוחד לזהות מה יתפוס את הקהל. אני זוכר את הקריאה הראשונה שעשינו ל'שבטים', מחזה שתרגמתי לבית ליסין אחרי שצפיתי בו בניו יורק ומאוד האמנתי בו. אחרי שתי סצנות ציפי עצרה, הודתה לכולם ושלחה אותנו הביתה. בדרך כלל זה אומר שהמחזה קטסטרופלי, אבל ציפי אמרה: 'הבנתי, זה יהיה מצוין'. ואכן, ההצגה הצליחה גם בקרב המבקרים וגם בקרב הקהל".
שנת הקורונה שלי: "לא נעים להודות, אבל השנה עברה עלי די בנעימים. ניצלתי את זמן האיכות עם המשפחה ועם עצמי לנוח רגע, ולשמחתי הצטלמתי ל'סברי מרנן' ולסרט של אבי נשר, 'תמונת ניצחון'. מובן שהיעדרות התיאטרון מחיי היא כמו כריתה של איבר בגוף, ובהתחלה היה הלם טוטאלי, אבל פתאום התפנה המון זמן, וזה גם עשה נעים להתגעגע".
היחס הבעייתי לעולם התרבות: "טרגדיה כלל עולמית. יש לי חברים שחקנים בברודוויי ובלונדון שבוכים בדיוק כמונו. לכולם יש אותה מצוקה, עם יותר סימני שאלה מתשובות. יש לי הרבה טענות על היחס לאנשי התרבות, ששנה שלמה לא עובדים. הבעיה אצלנו מתחילה כבר בשיח, בהיעדר התרבות. כל קשר בין מקבלי ההחלטות לבין התרבות הולך ומתרחק".
הטיפ הכי חשוב שלי לשחקנים מתחילים: "כמו שאמר רמי הויברגר ב'מבצע סבתא' - אתה מתחיל הכי מקצוען שלך, ולאט־לאט אתה מגביר. אם לא שומרים על מוסר עצמי של הקפדה בהצגה ,150־ה כמו בהצגה הראשונה, מאבדים את הטעם מהר מאוד. מבחינתי, זה כמו אדיקות דתית: בכל פעם שיש לי יום רע, או שאני עייף, אני מחמיר עוד יותר את החימום ואת ההכנות שלי לקראת ההצגה".
מה אני מאחל לבית ליסין ליום ההולדת: "שיידע להמציא את עצמו מחדש ולהשתנות יחד עם העולם שמשתנה. אני מאחל לו שימשיך להיות הדלת הראשונה שנפתחת לעוד הרבה שחקנים, כי מבחינתי זה המקום שנתן לי הזדמנות ראשונה פעמיים בחיים, בהפרש של 20 שנה: גם 'ספר הג'ונגל' וגם המחזה הראשון שתרגמתי לתיאטרון - 'שבטים' - עלה שם".