"אני זוכרת את שיחות הנשים מאחורי הקלעים, הקשבתי וספגתי הכל"
ג'וי ריגר (27) התחילה בבית ליסין בגיל ,10 בהצגה "מקווה". כיום: שחקנית בתיאטרון הקאמרי, בצוותא, בטלוויזיה ובקולנוע
ההצגה הראשונה שלי: "אחרי שהשתתפתי כילדה בהפקה עצמאית של 'ספר הג'ונגל', הגעתי לבית ליסין בגיל ,10 ,2004־ב היישר להצגה למבוגרים 'מקווה', שכתבה הדר גלרון. שיחקתי שם ילדה חרדית שהופכת להיות אילמת, כי אבא שלה מכה את אשתו, אמא שלה, והיא בוחרת לשתוק".
זיכרון שאני לוקחת איתי: "אני זוכרת עד היום את העבודה המדהימה על שפת הגוף שעשה איתי הבמאי מיכה לבינסון ז"ל. ב'מקווה' משחקות רק נשים, ואני זוכרת שמאחורי הקלעים היו כל הזמן שיחות נשים. אני הייתי בגיל שבו את רוצה להיות כבר אישה מבוגרת, ואני זוכרת ששאבתי וספגתי כל דבר שהן אמרו. הופענו יותר מ־005 פעם, וממש גדלתי עם ההצגה הזאת, מכיתה ה' ועד כיתה ט'. כל השחקניות מאוד דאגו לי, והרגשתי כמו במשפחה. אני זוכרת שעשו עלי פעם חרם בבית הספר, והן גוננו עלי והרגיעו אותי".
הייחוד של בית ליסין: "שהוא תיאטרון מאוד ביתי, שמצליח לשלב מחזות זמר, הצגות משפחתיות וקלאסיקות, וזה דבר מאוד יפה בעיניי".
שנת הקורונה שלי: "זאת היתה תקופה מאוד יפה, עצובה, מרגשת, חסרת ודאות, מקרבת ומסקרנת. עברתי עם עצמי הרבה תהליכים, והיה לי מקום למחשבה. מצד שני, היה משהו מאוד מפחיד בזה שהכל נעצר פתאום. לשמחתי, הספקתי לעבוד והצטלמתי ל'תמונת ניצחון' של אבי נשר ולסרט של ג'ייק פאלטרו, אחיה של גווינת', שנקרא 'התנור' ונמצא עדיין בהפקה. הוא עוסק בתקופת משפט אייכמן, ואני מגלמת בו נציגה של הסוכנות היהודית".
היחס הבעייתי לעולם התרבות: "אותי מאוד מעציב ומתסכל שאף אחד לא שם עלינו. מצידי, עשיתי מה שיכולתי לעשות כדי לעזור למי שצריך. ארגנתי לחברים זמרים שלי הופעות בבתים פרטיים של אנשים שרצו לארח. כל דבר שיכולתי, עשיתי".
הטיפ הכי חשוב שלי לשחקנים מתחילים: "זה טיפ שאני נותנת תמיד גם לעצמי: לראות כמה שיותר סרטים והצגות, להעשיר את עצמנו כל הזמן, ללמוד עוד טכניקות, לקבל השראה".
מה אני מאחלת לבית ליסין ליום ההולדת: "דבר ראשון, שיחזרו לתפקוד מלא. ואני מאחלת שהתיאטרון ימשיך להיות בית לשחקנים שלו, שיביא הצגות מקוריות וחדשות ומגוונות, שילך ויתפתח עם השנים ושהאנשים שמובילים אותו ימשיכו להיות אנושיים ולעבוד בצורה רגישה ומחוברת".