מתברר שמנצח מי שאכפת לו

בשעה ששורות אלה נכתבות, עדיין לא ידוע מי ירכיב את הממשלה הבאה, והציבור הישראלי, למוד ניסיון, לא ממהר להכריז על איש כמנצח. באופן שאיננו לגמרי בלתי חינני, כל אחד מאיתנו שומר את הערכותיו לעצמו. לפחות את זה הרווחנו.

יחד עם זאת, בתוך שורות הימין שוררת תחושת הפסד חמוצה. הציפייה היתה לניצחון סוחף. מעבר לנתונים הרגילים ויוצאי הדופן שמאפיינים את תקופת נתניהו, דומה היה שמישהו מלמעלה סידר את נסיבות ניצחון מדינת ישראל על הקורונה כך שתסתדרנה במדויק על פי משאלת ליבו של נתניהו. התסריט שבו נתניהו, מדינאי נערץ עוד בימיו, מושא לתש בחות ולקנאה בעולם כולו, יפסיד את כיסאו לפוליטיקאי בינוני שייגרר כלא מאמין מתוך ספסלי האופוזיציה - נראה מופרע לחלוטין, ולכל הפ חות לא שווה מחשבה נוספת.

ובכן, הנה אנחנו מגרדים את המצח. בפעם האלף מתברר שאיש אינו חסין מפני יוהרתו שלו, וללא יוצא מן הכלל - מי שאתמול התבשם בזחי חותו יעמוד היום מול שוקת שבורה. "אנחנו לא יוצאים להפגנות", אמרנו למי שרצה לשמוע, מפזרים לאוויר התנשאות עוקצנית. "עורבים בדגלים שחורים", "יענטעס משועממות" קראנו לקומץ המפגינים הרועדים מקור שעמדו ברמזור ובידיהם שלטי "לך" מתוצרת בית. "אנחנו מגיעים לה פגין בקלפי פעם בארבע שנים", אמרנו, מסבירים את ניצחוננו המובטח.

וכך, "כל ארבע שנים" הפך לכל ארבעה חודשים, ובקשר ל"אנחנו מגי עים להפגין בקלפי", ובכן - מתברר שאנחנו לא. הימין הישראלי נעדר מהבחירות, וכעת, בכל הכבוד הנדרש וללא טיפת ציניות, אני מוריד את הכובע בפני מחאת הדגלים השחורים. שיחקתם אותה בגדול.

תוך תפילה שאתבדה, אני מעריך שלא רחוק היום שבו הרשות השופ טת תקבל את ההחלטה האחת שאסור יהיה לה לקבל. אולי תהא זו פסיקה המבזה לחלוטין את כנסת ישראל ומרוקנת אותה ממשמעות, אולי פסיקה שתחריב את צביונה היהודי אורתודוכסי של מדינת ישראל, ואולי תהיה זו החלטה שתאפשר להדיח את נתניהו בניגוד לחוק. "הם לא יעזו", כך חשבתי לעצמי, "הארץ תרעד". בדמיוני ראיתי הפגנות בכל ערי הארץ, מיליון וחצי אנשי ימין קמים מהכורסה, יוצאים לכיכרות לזעוק "עד כאן", למתוח את הקו, להחזיר לנו את מה ששלנו.

אם יש דבר חיובי בבחירות מספר 4 זו ההבנה הבאה: שום קו לא יימתח, איש לא יזעק. שני מיליון מצביעי הימין הזועמים יוציאו לעצמם גימ"לים מרוב זעם, ומי שיגיע לכיכר יהיו אותם השלוש מאות הקבועים והתרמוס. מי שחושב שמתחת לכסות הבורגנית והעצלה שעוטה על עצמו הימין מסתתר נמר רושף אידיאולוגיה - שיחשוב שנית. על פי נתוני ההצבעה מהשבוע שעבר, אין שם אף אחד.

מודה, גם אני פרסמתי סטטוסים ובהם כתבתי "אל ייאוש, האהבה תנצח", ואם להוסיף על המבוכה, יש לומר שבאמת כך האמנתי. היום אני יודע שמה שינצח הן עקשנות, מסירות למטרה ובעיקר הרבה עבודה קשה. האהבה לא ניצחה הפעם, ואולי זה הזמן לומר - טעינו, ולחפש את הדבר שינצח בסיבוב הבא.