ביידן מעניק לאיראנים זמן, אבל שעון החול הגרעיני אוזל
איראן הודיעה השבוע כי בגלל הסנקציות המחמירות שהטיל עליה דו נלד טראמפ, היא תיאלץ לסגור את הכור הגרעיני הוותיק בבושהאר, המשמש לייצור חשמל. בהסבר הרשמי נאמר שהמגבלות על המערכת הב נקאית מקשות רכישת ציוד וחלפים מן הספקים הרוסים.
בנסיבות רגילות הודעה כזו המהווה, לכאורה, הודאה פומבית ראשונה מצד טהרן ביעילות הסנקציות, היתה צריכה לחלץ מוושינגטון צהלת שמחה. שהרי אם האיראנים כבר מודים בקשיים, לא יארך הזמן עד שיחזרו אל שולחן המשא ומתן כדי לחתום על הסכם גרעין חדש ומשופר, שירגיע את חששות המערב.
אלא שהאמת הפוכה. שלוש השנים האחרונות היו, אמנם, הקשות ביותר שידע המשק האיראני מאז המלחמה עם עיראק בשנות ה ,80 אבל בניגוד למרבית הציפיות במערב הכלכלה האיראנית לא קרסה לגמרי תחת הסנק ציות ודגל לבן לא הונף בטהרן.
מתברר שהאיראנים מצאו דרכים לעקוף את הסנקציות ומאז תחילת השנה אף מסתמן גידול מרשים ביצוא הנפט האיראני בזכות רכישות ישירות ועקי פות של נפט גולמי מצד סין, שגם חתמה השבוע עם טהרן על הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי ארוך טווח.
התוצאה: במקום למהר ולאמץ בחום את הצעתו של הנשיא ביידן לחזור להסכם הגרעין שממנו פרש טראמפ, חמינאי מאותת כעת ששום דבר לא בוער והחיפזון מן השטן. "יש פעמים שהסיכונים גוברים על התועלת", אמר, "וכשחתמנו על הסכם הגרעין פעלנו בחיפזון. עכשיו יש לנו סבלנות. אם ארה"ב תקבל את תנאינו, זה טוב, ואם לא - נוכל להחזיק מעמד".
העניין הוא שגם הנשיא ביידן, שנתון ללחצים מנוגדים מצד בכירי ממשל בשאלה כיצד לנהוג באיראנים וטרוד בבעיות פנים גדולות יותר, אינו משדר בהילות או נכונות להיענות לדרישת טהרן להסיר תחילה את הסנקציות: "קודם שיחדלו מן ההפרות וימלאו את תנאי ההסכם כלשונם, ואז נראה".
התבצרות שני הצדדים בעמדותיהם הוליכה למבוי סתום. נכון לרגע זה אין אפילו הסכמה על פגישת הידברות ראשונה. הבעיה העיקרית היא שהזמן משחק בעיקר לטובתה של איראן ומרחיק את סיכויי הפתרון.
ראשית, מפני שאיראן ממשיכה, בינתיים, להפר את ההסכם ברגל גסה. נמשכת העשרת אורניום לדרגה של 20% ולא פסקו הניסויים בסרקזות הח דשות והמהירות יותר.
שנית, מפני שבעוד פחות מחודשיים יפקע ההסכם שנחתם בין איראן לבין הסוכנות לאנרגיה אטומית, אשר לפיו נמנעת איראן מהטלת מגבלות על חופש הפעולה והתנועה של פקחי הסוכנות. שלישית, מפני שבעוד שלושה חודשים ייערכו בחירות לנשיאות בטהרן והתחזקות צפויה של האגף השמ רני, שהתנגד מלכתחילה להסכם הגרעין, עלולה לסכל כל ניסיון לפשרה.
רביעית, מפני שהתמשכות הקיפאון והיעדר הסכם חדש מקרבים את איראן אל המועד של פקיעת ההסכם המקורי מ 2015 שבו תוכל להעשיר אורניום כאוות נפשה ולייצר פצצה באין מפריע.
וחמישית, מפני שכל יום שעובר מאפשר לאיראנים להתקדם ולהשתכלל גם בייצור הטילים הבליסטיים ולהגביר, במקביל, את החתרנות האזורית שלהם מאספקת נשק מדויק לחיזבאללה ועד סיוע למורדים החות'ים בתימן.
בהקשר זה צריך להזכיר גם את הפרסומים על התרחבות זירת העימות שבין איראן לבין ישראל אל המרחב הימי והפגיעה המיוחסת לאיראן בשתי ספינות בבעלות ישראלית. צילומי לוויין שנערכו לאחרונה גילו שמשמרות המהפכה עוסקים בבניית שלוש ספינות מלחמה מסוג חדש, אולי כדי לפצות על הנחיתות הבולטת שלהם בשדה הקרב הימי.
בין יועצי הנשיא ביידן יש כאלו הסבורים שבמקום להתקוטט על מי יעשה את הצעד הראשון, וכדי להיחלץ מן המבוי הסתום, צריכה וושינגטון להציע לאיראן רק לעצור בינתיים את העשרת האורניום המוגברת תמורת הקלה בחלק מן הסנקציות. אם האיראנים יסרבו, שעון החול הגרעיני ילך ויאזל.