חזיז ורע"מ: תלמדו מהשטח
כלל ברזל בלימודי הפוליטיקה הוא: ערכים ואמונות עשויים להתגלגל לאינטרסים, ואינטרסים עשויים להת גלגל לערכים ואמונות. מסתמן כי ממשלת נתניהו הבאה תלויה, בין השאר, במפלגת רע"מ של התנועה האסלאמית, שערכיה רחוקים מהימין כרחוק מזרח ממערב. אבל אינ טרס משותף עשוי להביא לחיבור פוליטי, שבתורו יקדם אינטרסים ערכים משותפים.
מנהיגי רע"מ אינם נמנים עם חובבי ציון: הם שוללים את חוק הלאום ושואפים לערביזציה של ארץ ישראל. אבל, ממתי פוליטיקה היא ערכים נטו? קואליציה פירושה: "אני לא מסכים איתך, אבל בוא נתאחד כדי למקסם תועלות באופן הדדי". עיקרון זה מקבל משנה תוקף נוכח התפנית האסטרטגית שעליה הכריז מנסור עבאס: לא עוד מאבק למען הסיפור "הגדול" - הסכסוך הישראלי ערבי פלש תיני - אלא מאבק באלימות ובפשע המתפשטים במגזר הערבי. לצורך זה, הצהיר, אין לנו בעיה לשבת עם נת ניהו. הקואליציה הזו הוכיחה את עצמה במבחן המעשה: זה כשני עשורים מתקיימות בערים המעורבות - לוד ועכו - קואליציות עירוניות )גלויות או סמויות( בין אנשי הלי כוד, שמעון לנקרי ויאיר רביבו, לנציגים הנתמכים על ידי התנועה האסלאמית, אדהם ג'מאל ופראג' איבן פראג'. הנה מסקנות העולות מהשטח:
ראשית, בשונה מאחיהם הקומוניסטים והלאומנים )חד"ש ותע"ל(, הנוטים לאידיאולוגיה כלל ערבית בלתי מתפש רת, הנציגים האסלאמיסטים במועצת העיר נוטים לגישה פרגמטית מעשית ולוקאלית, בסגנון: "לא מעניין אותי אל אקצא, ולא אבו מאזן; אותי מעניין עתיד הנוער בלוד" )ממש כך!(. את גישתם הם מתרצים בהישענות על הניסיון ופחות על ההיגיון, כלומר לא על התיאוריה. הם נשענים על קשרים מקומיים: משפחה, חמולה והיכרות אינטימית עם תושבי העיר.
שנית, נציגי מועצת העיר האסלאמיסטים מעשיים חווים יחס של זלזול והתנשאות מצד היריב מבית. מלומדים ער בים נוטים למתוח ביקורת על אחיהם שהעזו לשתף פעולה עם ראש העיר, כמו אותו פרופסור ערבי שהטיח בסגן ראש העיר עכו, אדהם ג'מאל: "אתה לא בא מ תמבין את האינ טרס של התושבים הערבים!" )מזכיר משהו...(. ובכל זאת, כיצד מסבירים אותם מלומדים את פשרה של הקואליציה היהודית ערבית? "הם משת"פים. זורקים להם עצמות, והם מסתפקים בפירורים". אין ערכים ותרבות, הכל כוח ושליטה. והנה, כהד חוזר לקשקוש הזה נשמע גדעון לוי )ערוץ "כאן" בשבוע שעבר( שולל קואליציה של ליכוד רע"מ בנימוק )שיסודו בבורות(: "יזרקו להם פירורים".
אם וכאשר יתנהל מו"מ רציני בין הליכוד לרע"מ, ודאי נשמע מאחמד טיבי ואיימן עודה ש"עבאס הוא לא הפתרון, הוא הבעיה". זה הרי מה שמלומדים רדיקלים מטיחים בא חיהם בעכו ובלוד זה 20 שנה. הם מדברים במתינות, במתק שפתיים, מתוך פוזה מבינה לכאורה. אבל מה לעשות: הר טוריקה הזו, השאיפה ל"פתרון צודק", אינה אלא תחפושת החותרת לפתרון מקיף, שייתן מענה לבעיה הכוללת - הערבית ישראלית פלשתינית מזרח תיכונית, וכדי לקדם אותו ישתפו פעולה עם מרצ, העבודה ויש עתיד, כלומר אין היתכנות בעתיד. מדוע? מפני שמי שמתעקש על ניתוח שורש, שעה שניתן לפתור את הבעיה - לפחות חלקה - בטיפול מקומי, ימצא עצמו תקוע. רגע, בעצם, זה המצב...
אמת, חבירה בין הליכוד לרע"מ לא תתבסס על שות פות אידיאולוגית כי אם על אינטרסים, ובכל זאת יהיה בה אלמנט תרבותי: חבירה של מפלגות אולטרה שמרניות מול אופוזיציה שחבריה, לפחות בצד היהודי, מוכווני אוטופיה, מומחים בהנדסה חברתית, תלושים מהשורשים המקומיים וחותרים להמס גבולות והיררכיות - מגדריות, לאומיות ומשפחתיות. אמת, אין לקבע שורשים אלו בשום אופן. שהרי בש"ס ובתנועה האסלאמית השורשים ספוגים לעי תים בנסיגה חברתית. אבל, בדיוק בשל כך נועד לליכוד תפקיד חשוב כגורם מרסן וממתן. "מרסן וממתן", לא מוחק.
אין לראות, אפוא, במצב הנוכחי תקלה מצערת, אלא הזדמנות. לבן גביר וסמוטריץ' יש בעיה? שיתמודדו, או עכשיו או בבחירות סבב .5
זה כשני עשורים מתקיימות בלוד ובעכו קואליציות עירוניות בין אנשי הליכוד לנציגים הנתמכים ע"י התנועה האסלאמית. החיבור הזה הוכיח עצמו במבחן המעשה