המנצחת הגדולה היא התקשורת

רוגל אלפר מ"הארץ" מודה לגדעון סער: "אני עצמי לא הצבעתי לסער אלא ליאיר לפיד, אבל ביחד עם שאר מחנה מתנגדי נתניהו, שכולל כמובן את כל מצביעי מרצ והעבודה, אני מכיר לו תודה עמוקה". זה כמובן מה דהד את הדברים שאמר סער עצמו בתום יום הבחירות: "אלמלא אנחנו, הפרשנים כבר היו עוזבים את האולפנים ונתניהו היה עם 65 מנדטים". אין ספק, "הצלחתו" של סער בהעברת מנדטים של בוחרי ימין לגוש הש מאל, היא הישג אדיר מבחינתם. אך אף שהתקשורת חוגגת את תרומתו של סער לאג'נדה שלה, אפשר ונכון לראות את המהלך גם בצורה הפוכה. סער הוא זה שצריך להודות לה.

הרי, אלמלא התקשורת, האם היה מקבל את אותם שישה מנדטים? האם ליברמן היה ממשיך לקבל שבעה מנדטים? האם בנט היה מדמיין עצמו כראש ממשלה עם שבעה מנדטים? ותמונת הראי לאלה היא מפלגת של טון שאינה מגדילה את כוחה חרף כל הישגיה. בפשטות, בעוד נתניהו מתקשה להגדיל את ה"בייס" ללא התקשורת, אחרות נבחרות בלי "בייס", רק על ידי התקשורת.

כי הסיפור האמיתי אינו "הצלחתן" של אי אלו מפלגות מול הליכוד או נתניהו, לשביעות רצונם של הפרשנים. הסיפור הוא על מחנה רצוי תקשורתית ועל זה המודר ממנה. על מי שמציית לתקשורת ונכנע לה, ומי שנותר ביקורתי כלפיה ומוביל דרך בניגוד למסריה.

יומיים לאחר הבחירות התפרסם מחקר של "בלומברג", שבו ישראל מדורגת במקום החמישי בעולם בהצלחתה בטיפול במגיפה. איש לא שמע על כך. גם על המצב הקשה הפוקד את מדינות אירופה, בקושי דווח. לא שמענו על המחסור בחיסונים, לא על הסגרים ולא על שיעורי התמו תה המאמירים. המיקום הטוב של מדינת ישראל מבחינה כלכלית, ביחס למדינות ה ,OECD הוא עוד מידע ש"נחסך" מן האזרחים. אבל כל אחד יודע למנות 6,000 מתים ולדבר על "מיליון מובטלים" )מספר לא נכון(.

צדק נתניהו כשדיבר על כוחה של התקשורת עוד ב .'96 טעה נת ניהו בחושבו שיצליח לעקוף אותה באמצעות הרשתות החברתיות. רוב העם עדיין צורך מידע רק מערוצי התקשורת המרכזיים. וכשהנתיב הזה חסום או מוטה, המעקפים מעבירים מסרים למי שממילא אינם תלויים בעורק ראשי.

אם רק היה נתניהו נענה לפרשנים, אם רק היה מתמסר לתקשורת כמו יריביו. דמיינו מה היה קורה. כיצד היה מוצג ראש ממשלה עם ארבעה הסכמי שלום, עם מאבק עיקש נגד הגרעין האיראני ועם הישג ניצחון על המגיפה בזכות החיסונים. מי יודע? אולי עוד היו קוראים לבלפור מעון ראש הממשלה. אולי ליברמן לא היה מנותק מקירשנבאום. אולי מרב מיכאלי היתה מתמודדת עם תלונה של עובדת. אולי ניצן הורוביץ היה מעומת עם חיילי צה"ל שחוששים מהאג. אולי גנץ היה נס ממשרד המשפטים בשל ניגוד עניינים. ואולי אפילו יומנו המושחר של לפיד היה מתבהר קצת.

הימין צריך להבין שתקרת הזכוכית האמיתית אינה תלויה בבוחריו, בעם, אלא בתקשורת. ובבחירות הללו, בין כוחו של העם לבין כוחה של התקשורת - התקשורת ניצחה.