"במחיצתך אני מאמין שאוכל לקבל כוח ורצון לחיים חדשים"
צזר ומרים לוי שרדו את השואה והביאו עימם את מכתביהם החושפים את סיפורי הזוועות לצד סיפור אהבתם ● "אתה מחזיר לי את האמונה בטוב"
בשבועות האחרונים נמ סרו לארכיון בית לוחמי הגטאות גלויות ומכתבים מצהיבים, המפיחים רוח חיים בסיפורם המרגש של שורדי השואה מיוגוסלביה צזר ומרים לוי. צזר נפטר ב ,1974 ולאחר פטירתה של מרים ב 1990 מצאו ילדיהם את אסופת המכתבים.
"זה היה כמו מסע בזמן. המכ תבים האלה מספרים את הסיפור בזמן אמת. לא הבנו מה כתוב בהם, ולקח המון זמן עד שהגענו לבש לות ותרגמנו אותם", מספרת נו רית מזור, הצעירה בין השלושה. "אחר כך סרקנו לעצמנו את המ כתבים, ולאחרונה חשבתי לעצמי שחבל שהם יישארו אצלי בבית, כי גם אנחנו כבר מזדקנים, ומה היל דים יעשו עם הניירת? אז החלט נו להעביר אותם למוזיאון לכלל הציבור, ולמען הדורות הבאים".
"אני מרגיש כאן עצוב, מיותר, בכל מקום קר לי, זר ומנוכר, בשום מקום אין לי את החמימות שחיכיתי לה בכל השנים האלה", כתב צזר למרים ב 25 באוגוסט .1945 "בשום מקום אינך בבית במובן האמיתי, בשום מקום אין אותה אהבה שהיום אנחנו זקוקים לה יותר מתמיד... מרים, אילו רק יכולתי להניח את הראש על ברכייך, לעצום עיניים ולחוש ליטוף של יד על המצח, אולי הייתי יכול לבכות כמו שצ ריך ולהתכרבל בברכיים החמות האלה, ואני מאמין שהיה לי הרבה יותר קל. במחיצתך כל כך יפה ונ עים, שם אפשר לשכוח הכל וגם, אני ממש מאמין, לקבל כוח ורצון חדשים לחיים נורמליים".
כעבור חמישה ימים, ב 30 באוגוסט ,1945 מרים משיבה לו: "אנחנו למעשה שבורות ומדוכאות. נורא לי כשאני יוצאת לחצר ונז כרת איך תמיד היה שמח, והיום? עזובה, אין איש. רק שתינו לבד ומיואשות. אני עדיין איני מע כלת ולא מאמינה שיכול להיות שבעצם אין יותר אף אחד! המכתב שלך חיכה לי כשבאתי. אתה ודאי לא יודע מהי בשבילי המשמעות של ידיעות ממך. זה היה בשבילי כאילו שאתה בעצמך חיכית לי. לא ייאמן כמה הרגיע ועודד אותי המ כתב, נתן לי כוחות שלא להירתע. כבר כמה ימים הייתי עצובה, אבל אתה היחיד למעשה שמחזיר לי את האמונה במשהו טוב ונקי".
באוקטובר ,1945 חודשיים אחרי שנפרדו בברגן בלזן, צזר ומרים נישאו. כעבור שנתיים נולד בנם, אריה לאון, שנקרא על שם אחיו של צזר, לאון, שנספה בשואה. ב 1949 עלו לישראל ונולדו אח
ואחות ללאון - עמי ונורית.