"אמשיך לתרום לניצולים כל עוד ראשי צלול"
לאחר ששרדה את השואה, סימה שניט (81) פועלת יותר מ 20 שנה למיצוי זכויותיהם של הניצולים ● "זו סגירת מעגל עבורי"
סימה שניט, ניצולת שואה בת ,81 פועלת בהתנדבות כבר יותר מ 20 שנה למיצוי זכויותיהם של ניצולי השואה.
שניט פועלת בהתנדבות מלאה מהמשרד שלה שבעיריית גבעתיים ומסייעת לניצולי שואה רבים למ צות את זכויותיהם, בין השאר גם ל 360 דיירי כפר הגמלאים "משען אפעל", שבו היא מתגוררת.
שניט, ניצולת שואה בעצמה ששרדה את תלאות המלחמה ביוון, היא אם לארבעה וסבתא ל 11 נכדים. "העשייה היא סגירת מעגל עבורי", היא מספרת בשי חה עם "ישראל היום". "אני אמ שיך לתרום כל עוד אני עם ראש צלול וכל עוד ביכולתי לעזור. יש לי סיפוק רב מכך שאנשים מקבלים את זכויותיהם - זוהי שליחותי וזה מעניק לי תחושת תרומה אמיתית לקהילה של ני צולי השואה".
בזמן שהנאצים היו בדרכם מס לוניקי ללאריסה, עיר מגוריה, הצליחה משפחתה לנוס מהמקום. אבי המשפחה לקח את סימה והע ביר אותה בעגלה רתומה לסוס להסתתר באחד הכפרים שבה רי צפון יוון, שם סבלה מרעב וממחלות קשות, ושם גם אחותה לואיזה נפטרה.
אביה, שהצטרף לפרטיזנים, נפצע באחת הפשיטות שלהם ואושפז בבית חולים באתונה. אז החליטה אימה לקחת את סימה ואת אחיה הקטן לנמל פיראוס, שם התכנסו פליטים רבים במט רה לעלות לישראל. בשנת 1946 הפליגה המשפחה המצומצמת בס פינת המעפילים הנרייטה סאלד לישראל - אלא שהספינה נתפסה על ידי הבריטים והוחזרה לקפרי סין, שם שהו נוסעי האונייה במשך 11 חודשים עד שעלו ארצה.
בארץ היתה סימה לילדת החוץ הראשונה בקיבוץ מענית, ואביה, שעלה ארצה שלוש שנים אחרי שהמשפחה עלתה, לא היה כתמול שלשום בעקבות החוויות הקשות שעבר במלחמה. הוא עבד בנמל תל אביב ונפטר כתוצאה מפצי עה בגיל .51 לימים נישאה ועס קה בהוראה במשך חייה הבוגרים.
סימה: "לעזור לאנשים לממש את זכויותיהם זו שליחותי, וזה מעניק לי תחושת תרומה אמיתית לקהילה של ניצולי השואה"
בצאתה לפנסיה המוקדמת, סימה ידעה כי תעשה כל שביכו לתה לסייע לניצולי שואה. שניט סיימה תואר בבר אילן כטוע נת משפטית וגישור, אגב התמ חות במיצוי זכויות ניצולי שואה, ועובדת בהתנדבות בסיוע משפטי לניצולי שואה במשך יותר משני עשורים. על פועלה קיבלה תעו דות הוקרה רבות במשך השנים.
"צריך לספר לדור הצעיר כמה שיותר על תקופת השואה, כדי שלא ישכחו חלילה אף אחד. אוי לנו, העם היהודי, אם ישכחו את השואה. על כל אחד במשפחתו לעשות הכל כדי לדבר עם הוריו על הדבר ולשאול אותם את כל השאלות - כדי להעביר לדורות הבאים, לפני שיהיה מאוחר מדי ולא יהיה את מי לשאול".