הצעה מגונה
מדי שבועיים זוכים הביביסטים בביקור מלכותי. שגריר מטעם בני האור נוחת בחצרנו ובפיו בשורה. עיניו נוצצות, חסר סבלנות, הוא פורש בפנינו את הרעיון שיתיר את הפלונטר. בתחילה נקרא הרעיון "פרישה תמורת מחילה": נציג גוש הריפוי מציע שבנימין נתניהו יפרוש אל המ חילה, ובתמורה מדינת ישראל, שטופת דמע וקסם, תעניק לו מחילה על חטאי העבר, ההווה וככל הנראה גם העתיד.
מרוב מקוריות ואהבת האחר, לא משגיח שגריר גוש התקווה שהוא דווקא לא הראשון להרעיף עלינו את הרעיון הסופי. בכל מדיה שבה מפרטים חבריו את הפטנט, יצורף אליו לפחות אחד ממטבעות הלשון הבאים: "כל מה שצריך ,"...הז "בתוך דקה וחצי תקום כאן ממשלה יציבה" ו"זה הפ תרון היחיד שיאפשר..."
בפשטותם הרוחנית, הנתינים מסרבים לעסקה החד פעמית הזאת. נו טוב, אלה הרי יודעים לעמוד על המיקח, לפיכך המחנה המוסרי, באצילות העולה על גדותיה, מציע לנו חופן של חרוזי זכוכית צבעוניים. בתמורה לפרישה הוא מבטיח לנו כהונה רגועה וקונצנזואלית של נתניהו על כס נשיא המדינה. נראה אותם אומרים "לא" לזה.
הבעיה הראשונה היא המנגנון הארור. מלאכי הלובן לא שמו לב שה ליך בחירת ראש תנועת הליכוד, כמו ביש עתיד, בימינה ובשאר מפלגות הגוש הצחור, מתנהל על ידי הצבעה דמוקרטית. על מנת להזיז את ראש המפלגה ממקומו, יצטרך המציע לעבור פקוד פקוד ולשכנע אותו להצ ביע נגד. השליחות אמנם קדושה, אבל אבקש להעיר בעדינות: מתפקדי הליכוד מכירים את כל העובדות, האמיתיות והאמיתיות לשעתן, ועדיין מתעקשים להצביע שוב ושוב עבור נתניהו במספרים מעוררי דאגה.
הבעיה השנייה היא המצע הנפשי שעליו מלבלבת הצעה כזו, בעיקר כשהיא מגיעה משברי מפלגות המתגוררות באזור אחוז החסימה. זו מזקקת באופן נדיר את היומרה, את ההתנשאות, ובעיקר את הבורות, שבזכותן הליכוד נותרה המפלגה היחידה בישראל. אני לא זוכר מישהו מהליכוד שהציע "להזיז" את יאיר לא אשב עם ביבי לפיד ובכך לסלול את הקמתה של ממשלת ריפוי בתוך דקה וחצי. איש מאיתנו לא הציע לבנט ולסער לכהן ברוטציה כנשיאי מדינת ישראל החלופית )אף שהרעיון עצמו קסום, תודו(, לכתוב משם ספרים ולטפח כרס ממלכתית.
ואולי מוטב ללבלרי המוסר להבין שאנחנו, הביביסטים, לא הולכים לשום מקום. במקום הצעות שירפאו אותנו, במקום לשנות באצילות את דעתנו, מוטב להם שיבנו לעצמם בית פוליטי שתאריך התפוגה שלו יהיה נקוב ליותר מקמפיין בחירות אחד.
אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה, וכשיגיע היום שבו המחנה היפה יבין שהוא צריך להתמודד איתנו במישור הענייני, סליחה, מוטב שזו תהא נקודת הפתיחה שלו: אנחנו הביביסטים. ליבנו נתון לעם ישראל, לתורת ישראל ולארץ ישראל, והלב הזה מורה לנו לבחור רק בנתניהו. החוכמה הפוליטית שלנו זקנה, מצולקת, זיכרונה משתרע אלפי שנים לאחור. כל אות וכל תו ברעיון שאותו אנחנו נושאים מנומקים בעברית, בארמית, בע רבית, באמהרית וביידיש. על מי אתם חושבים שאתם מתנשאים, קבצנים?