"האמנתי שאקבל טוב בחזרה"

אופיר נולד ב 1938 בתוניס. כעבור שנתיים נכבשה צרפת בידי גרמניה, וכך השתנו גם חייהם של יהודי תוניסיה והם נאלצו לחיות תחת שלטון וישי.

בנובמבר 1942 הכוחות הגרמניים והאיטלקיים נכנסו לתוניסיה, רבים מח ברי הקהילה היהודית נאסרו והובלו לע בודות כפייה קשות מנשוא או נשלחו למ חנות ריכוז ונרצחו שם. נוסף על כך, חלק מיהודי תוניסיה נהרגו בהפצצות של בע לות הברית.

"אני זוכר את עצמי כילד קטן, בן 6 או ,"7 מספר אופיר, "מעלינו היו מטו סים, סירנות והפגזות. אמא שלי, שהיתה חד הורית, היתה לוקחת אותי ואת אחותי למנזר הקרוב, והיינו מתחבאים שם בין הקירות, ממש כמו בסרטים. כבר אז ידעתי שאסור להתלונן, לא לצעוק ולא לבכות. זה חזר על עצמו כמה פעמים".

בתקופת המלחמה היתה גם הפעם הרא שונה שחייו היו בסכנה מיידית. "בזמן שה לכתי לבית הספר התחילה הפצצה. קפצתי לתעלה בצד הדרך ונכנס לי שבר של בק בוק זכוכית לרגל".

לאחר המלחמה, המשפחה עשתה את הדרך מתוניס למרסיי, ומשם עלתה לי שראל ב .1949 כאן בארץ הקים אופיר מש פחה והפך לאבא. לפני כשלוש שנים, חייו ניצלו בפעם השנייה. "טיפסתי על עץ ונ פלתי. הייתי מורדם ומונשם בטיפול נמרץ. כבר אמרו לילדים שלי להיפרד ממני, אבל בסופו של דבר ניצחתי גם את זה".

הפעם השלישית שחייו ניצלו היתה כש נדבק בקורונה - ויכול לה. "כל הזמן שמ רתי ונזהרתי, חבשתי מסיכה, והאמת שאני לא יודע מאיפה נדבקתי. הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל לא היו לי יותר מדי תס מינים. הרגשתי חולה, והבן שלי הכין לי מרק, אבל כשאכלתי אותו, הרגשתי שאני שותה רעל. לא היה לי חוש טעם. הרגשתי מטושטש, ולקחו אותי דחוף לבית חולים במצב קשה. ארבעה ימים לקח למצב שלי להתייצב. אחרי עשרה ימים התחלתי לטייל במחלקה. עזרתי לאנשים אחרים, הכנתי להם תה, הבאתי להם שתייה".

אופיר משוכנע שילדותו חישלה אותו פיזית ונפשית. "יחד עם עשיית הטוב לאורך השנים, האמנתי שאני מקבל טוב בחזרה, אלוהים אהב אותי והשאיר אותי בחיים שלוש פעמים".

צילום: מישל דוט קום