הזיכרון חוזר לסלון
שנה חלפה, והסיפורים המרגשים של הניצולים עוברים מהזום למפגשים פנים אל פנים ● מחר באתר "ישראל היום": זיוה וילהלמינה סוסק תספר כיצד מצאה מסתור מהנאצים בבית יתומים נוצרי באוזבקיסטן
השנה, במסגרת מיזם "זיכרון בסלון", יארחו ויתארחו לראשונה בסלונים פיזיים. זאת לאחר שבעקבות מגיפת הקורונה התקיימו המפגשים באופן דיגיטלי באמצעות הזום.
מחר, חמישי, בשעה ,14:00 נארח ב"זיכרון בסלון" בשיתוף גולשי אתר "ישראל היום" את זיוה וילהלמי נה סוסק ,(81) שתספר את סיפור הישרדותה לאחר שנשלחה עם אמה לאוזבקיסטן ומצאה מסתור בבית יתומים נוצרי.
זיוה, אשת חינוך בעברה, סופרת ומשוררת בהווה, היא תושבת תל אביב מאז עלייתה ארצה ועד היום. בת להורים שברחו מפולין לאוקראינה, נשלחה עם אמה לאוזבקיסטן לאחר שאביה נחטף לצבא הרוסי. היא שרדה את שנות המלחמה לבדה בהיותה תי נוקת אשר ננטשה על ידי שני הוריה ומצאה מסתור בבית יתומים נוצרי. בתנאים קשים של חולי ורעב, במ קום שילדים מעטים שרדו בו, היא הצליחה לשרוד את תקופת השואה. ספרה, "בתיאבון וילהלמינה", עוסק בזיכרונותיה כילדה בשואה.
זיווה תספר את סיפורה המרתק ומעורר ההשראה על חייה - מיל דותה מרובת התלאות והייסורים ועד חוויותיה כילדת שואה בישראל ה"צברית" והתערותה המלאה בארץ.
המפגש המיוחד יועבר בשידור חי באתר, באפליקציה ובעמוד הפייסבוק של "ישראל היום".
בתוך כך, הערב בשעה 18:00 נע ביר בשידור חי באתר וביישומון את עצרת התמיכה הווירטואלית לתמי כה בניצולי השואה של עמותת אביב בהשתתפות הזמר והיוצר עברי לידר, שיבצע שני שירים בהתנדבות, השח קן אורי גוטליב, העיתונאי ואיש הט לוויזיה רוני קובן ומנכ"לית עמותת "אביב לניצולי השואה" אורלי סיון.
"צריכים להיות מאוחדים"
כ 20 איש, תושבי בית שמש, הת כנסו ביום ראשון לערב "זיכרון בס לון" בחצר ביתה של ראשת עיריית בית שמש, עליזה בלוך, כדי לשמוע את סיפורו של בוריס דשבסקי בן ה ,82 תושב העיר, אשר ילדותו בזמן מלחמת העולם השנייה עברה עליו בבית יתומים באוזבקיסטן.
יותר מ 75 שנה אחרי, הוא עדיין מתקשה לספר על הכאב והפחד, וכ שהעלה זיכרונות כואבים התקשה למצוא את המילים בעברית ועבר לדבר ברוסית.
20 האנשים שישבו סביבו, צעי רים ומבוגרים, חילונים, חובשי כיפה סרוגה וחרדים, צברים ועולים, הק שיבו בסבלנות, גם כאשר לא הבי נו מילה. את הכאב של בוריס לא היה צריך לתרגם. הוא סיפר כי נולד באוקראינה וכאשר פרצה המלחמה אביו נלקח ולא חזר. הוא סיפר כיצד ברחו מאימת הנאצים לרוסיה הל בנה, הוא, אחיותיו הגדולות ואמו, איך הופצצה הרכבת שבה נסעו וכ תוצאה מכך נקטעו רגליה של אמו. היא אושפזה במשך ארבע שנים בבית חולים, ואילו שלושת ילדיה הושמו בבתי יתומים. הוא סיפר על תקופה של חוסר ידיעה, פחד וחרדת נטישה של ילד קטן שלא יודע מה קרה לאבא שלו ולא מבין לאן אמא נעלמה. הוא סיפר כיצד אספה אותם אמו מבתי היתומים לאחר המלחמה, אך היתה
חולנית כל כך שנפטרה כעבור שנה והשאירה שלושה ילדים קטנים לבד לגמרי. בוריס היה בן 7 ואחותו הג דולה, רק בת ,13 לקחה על עצמה לפרנס את שני אחיה הקטנים.
הוא סיפר על חיים בעוני נורא וברעב תמידי וכיצד הצליח ללמוד באוניברסיטה הנדסת מכונות ולע בוד במקצועו, עד לעלייתו עם אשתו ושלושת ילדיו בתחילת שנות ה 90 לישראל. פה, במקביל לעבודתו במפעל לייצור שולחנות וכיסאות, נרתם לעזור לניצולי שואה למצות את זכויותיהם מול הרשויות.
לדור הצעיר שנולד פה ולא חווה זוועות כאלה, הוא אמר: "לא משנה מה העדה, הלאום, הדת או צבע העור, כולנו צריכים להיות מאוחדים". עוד ביקש שלא נשכח את הקשישים שחשו בודדים כל כך בשנה האחרונה.
"התקופה הזאת החזירה רבים מהם שנים אחורה, הם נכנסו למצוקה קשה והרגישו שלא דואגים להם מספיק", העיד על חבריו. אבנר הלפרין, יו"ר הוועד המנהל של עמותת "זיכרון בסלון", סיפר כי השנה התקיימו עשרות אלפי אירועי "זיכרון בס לון" בהשתתפות של יותר ממיליון
וחצי איש. "המפגשים האלה מלמ דים את הדור הצעיר לקבל אחריות לזיכרון", אמר. ראשת עיריית בית שמש, עליזה בלוך, הסבירה מדוע היה לה חשוב לקיים את האירוע דווקא אצלה: "אני רוצה להגיד אמירה. היטלר אילץ אותנו להיות עם. היום אין לנו היטלר. יש לנו את היכולת לבחור, להרגיש ולהתנהג כמו עם מתוך בחירה, לא מתוך זה שאנח נו דומים. ואני מרגישה שאם אנחנו לא נבין שאנחנו לא צריכים לחכות לאויב משותף, אנחנו נהיה באסון קיומי. יש קונפליקטים, אבל אם לא נצליח לעבוד ולא נייצר מאבק אמי תי של כולנו על יצירת נרטיב משו תף - זה לא יקרה".
"אל תקראו לנו גיבורים"
נות, התוותה המחתרת מסלול להב רחת יהודים מחוץ לגבולות הולנד. המסלול היה כרוך במורכבות לוגי סטית שכללה תיאום עם המחתרות באותן מדינות שהוא עבר דרכן: הול נד, בלגיה, צרפת, הפירנאים וספרד, שהיתה ניטרלית בזמן המלחמה. בני הזוג וסטרוויל נתפסו ונכלאו בשעת מעשה, ושלושת ילדיהם נלקחו על ידי פעילי המחתרת למשפחות זרות למחסה. יופ שילם על מעשיו גם בחייו ונרצח על ידי הנאצים.
"בגיל 5 נלקחתי מהגן למשפחה זרה לכמה שנים ולקח לנו הרבה זמן עד שחזרנו להיות משפחה. עד גיל 60 לא דיברתי על זה עם האחים שלי", מספרת מרטה פלד, בתם של יופ וויל וסטרוויל. "אף אחד לא סיפר לי שאין לי אבא, ואני פשוט לא שאלתי איפה אבא. פשוט שרדנו את המצב ואמא לא דיברה ולא סיפרה לנו כלום עד שהגעתי לתיכון".
"למען כל המוחלשים"
"לצד הסיפור שגדלתי לתוכו, דמותה ותפיסת העולם ההומניס טית הרחבה של סבתי מאוד השפיעו עלי. היא לא הצטמצמה רק להצלת יהודים, אלא לאדם באשר הוא אדם", אומרת תמנע פתר ,(61) בתה של מרטה. "היא תמיד הדגישה: היינו אנשים פשוטים, אל תעשו מאיתנו גיבורים. אם עושים מאיתנו גיבו רים, אז זה משהו שאנשים לא יכולים לעשות, רק גיבורים יכולים לעשות. בשבילנו זאת צוואה לא כתובה שא נחנו מבקשים להעביר הלאה".
נגה פתר, נכדתה: "הגדולה של 'זיכרון בסלון' היא שנוסף על עדות, מתנהל גם דיון בשאלה איפה זה פוגש אותנו בכאן ועכשיו, ואילו לקחים אנחנו יכולים להפיק. בסוף סבא רבא הוצא להורג למען ערכים היא". בשביל להציל אוכלוסייה מוחלשת באשר