השורד האחרון הפך לשיר
יואב גינאי כתב ב"ישראל היום" טקסט כואב בחרוזים על היחס המחפיר לניצולי • • השואה ארקדי דוכין קרא את הטקסט והחליט להלחין אותו התוצאה: השיר "השורד • האחרון" שיוצא היום דוכין: "זה טקסט סופר חשוב, ראוי שיתרגמו אותו לעשרות שפות"
"אני הוא השורד האחרון אז תס תכלו לי בעיניים, האחרון שעוד מעיד בגוף ראשון וגם זוכר כל פרט. אני הוא השורד האחרון מביט עכשיו אל השמיים. כל אחיותיי וכל אחיי כבר נפרדו, התמוססו לאט. אני האח רון ואחריי - תראו, הכל יהיה רגוע. לא תצטרכו יותר לדאוג איך אני חי ומה שלומי בכלל. כל הטקסים יהיו יפים הרבה יותר ויימשכו שבוע. הנאומים יהיו דוקרים יותר ואש תמיד תמריא אל על. קול הצפירה ירעיד מתוך הלב לדומייה של דקתיים, ברדיו ישדרו 'העיירה בוערת' וקדיש כללי, הטקס יתקצר בשש דקות, פחות נאום אחד או שניים, כי לא יהיה כבר אף אחד לומר דבר מה בשם הניצולים".
את המילים הללו כתב יואב גינאי בטקסט שהתפרסם ב"ישראל היום" ביום השואה בשנה שעברה, תחת הכותרת "השורד האחרון". את השיר הזה, שיש לו עוד כמה וכמה בתים, כתב בעקבות גל של כתבות באמצעי המדיה השונים שבהם דווח על שו רדי שואה שנאבקים בעוני ושהגיעו לפת לחם.
"השיא היה דיווח על טקס מפואר בהשתתפות מנהיגי העולם שנערך בי רושלים ביום השואה הבינלאומי לציון שחרור אושוויץ", אומר גינאי. "בתק שורת דווח כי לא נמצא מקום פנוי לני צולי השואה עצמם. השיר נולד כזעקה אל מול היחס המחפיר לשורדי השואה החיים בתוכנו. קיוויתי שנוכל לשנות במשהו את מצבם של הנשים והגברים האלה. אין לנו עוד הרבה זמן לכך".
המוזיקאי ארקדי דוכין נחשף לטק סט הכואב, והוא השפיע עליו עמוקות. הוא החליט להלחין את המילים וני גש להקליט סקיצה מוזיקלית. במשך שנה שלמה נותרה הסקיצה במגירה. ואז, לפני כמה ימים, החליט דוכין להוציא את השיר מהמגירה ולשחרר אותו לעולם. היום, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ייצא השיר לתחנות הרדיו ולמדיה.
"נתקלתי בשיר המיוחד הזה שכתב יואב גינאי", מספר דוכין. "בעיניי יש כאן את שאלת השאלות: מה יקרה אחרי שלא יהיה עוד מי שיספר את הסיפור הנורא ההוא? סיפור של דור שהקריב את עצמו עבורנו, וההורים שלי ז"ל ביניהם. לי זה נגע במלא נקודות. הזי כרון שלנו חמקמק, הנפש נוטה לשכוח. השורד האחרון הזה ניצב לבד מול כל אלה שהחיים שלהם ממשיכים, שלא נעצרו. מדד הבושה הולך ומאבד מע צמו. בעיניי השיר הזה הוא סופר חשוב. צריך לזכור, לכבד, לספר לעולם, ולא רק כאן בישראל. בעיניי חובה לתרגם את הטקסט הזה לעשרות שפות של אומות העולם הזה".
גינאי מספר על שיחת הטלפון שקי בל מדוכין. "ארקדי הוא אחד המוזי קאים הנפלאים שלנו, שתמיד מרגש אותי ביכולות הווירטואוזיות שלו להלחין טקסטים. הוא קרא את הטור המחורז שכתבתי במדור הדעות של 'ישראל היום', התקשר אלי כולו נרגש מהמילים, וביקש את רשותי להלחין אותו. מובן שהסכמתי. כשהוא שלח לי את השיר המולחן - הצטמררתי. הוא העניק למילים עומק והדהד אותן בקו לו ובכישרונו הגדול".