דביר נהרג באסון המסוקים, חברו אודי הפך מח"ט: "הכאב לא נעלם"
24 שנים אחרי האסון, נפגשו אל"מ אודי צור והוריו של דביר לניר ז"ל במצפור "יד לדביר" והעלו זיכרונות ● צור: "לא הייתי מתפלא אם דביר היה כיום איש עסקים או חקלאי" ● אסתי: "חשתי בגופי את מותו"
"דביר של הצבא ודביר של הבית היו שני אנשים שונים. הוא היה מלא רוח שטות בבית, וב דיוק להפך בצבא - כריזמטי, רציני, מוביל ובוגר", נזכר אל"מ אודי צור, מפקד חטיבה .7
הוא והוריו של סגן דביר לניר ז"ל, דורון ואסתי, עומדים יחד על מצפור "יד לדביר" בגן הלאומי כוכב הירדן.
לפני 24 שנה נפל דביר בדרכו ללבנון באסון המסוקים, 4 בפברואר .1997 השניים, דביר ואודי, גדלו יחד במושב מולדת שבגליל התח תון. דביר היה בוגר מאודי בשנה. את כוכב הירדן הם הכירו היטב, ולשם היו מגיעים עם כל החבר'ה ויושבים על פק"ל קפה.
לאחר שהתגייס לחיל השריון, יצא דביר לקורס מפקדים, שלאחריו שב לקורס מפקדי טנקים כמפקד מחל קה. לשם הגיע באותו הזמן גם אודי, אז סמל, כ"גנן", מפקד בקורס, ובין השניים נוצרה חברות עמוקה. "הקשר שלנו נהיה חזק ואינטנסיבי. הוא היה כריזמטי וידע לסחוף אנשים, ולצד זה מאוד מקצועי ואחראי, לא מוותר על סטנדרטים גבוהים", מספר אודי.
כחלק מהקורס יצא דביר ללבנון, כדי להתנסות בלחימה ברצועת הבי טחון. כמה שבועות יצא אליה שוב על אחד המסוקים שהתנגשו זה בזה מעל מושב שאר ישוב.
"התרסקנו כשהוא נהרג", מעידה אמו, "הרגשתי בגופי את המוות שלו. התארחנו באותו ערב אצל חברים ופ תאום היתה לי בחילה נוראית. חזרתי הבית, הדלקתי את הטלוויזיה וכש ראיתי מה קרה התחלתי לבכות כי ידעתי שדביר נהרג. אמרו לי שאי אפשר לדעת, אבל אמרתי שאמא יודעת".
24 שנה עברו מאז נפילתו של דביר, והחברים מהבית ומהצבא נשא רו מחוברים למשפחת לניר בקשר איתן. "הכאב לא נעלם", אומר דורון, "זה כאילו צל יושב לך על העורף, פעם כהה יותר ופעם פחות, אבל זה לא עובר. ביום הזיכרון אנחנו מרגי שים שאנחנו מוקפים מכל עבר, מש פחה נפלא שמחבקת אותנו".
אודי מעיד שאסתי היא זו שדחפה אותו להיות קצין, ימים ספורים לאחר בנה. "הוא היה חייב להיות קצין, דביר רצה שיהיה קצין", היא מחייכת בגע גוע, ואילו הוא משתעשע בנדמה לי: "יש לי הרבה מחשבות מי היה מח"ט 7 אם לא היה האסון. דביר היה איש צבא בכל רמ"ח איבריו, אבל לא הייתי מתפלא אם היום הוא היה איש עסקים מצליח או אפילו חקלאי".