לנצח את הפציעה
כשא' נפצע קשה במלחמת לבנון השנייה, חלומו על קריירה במערך הקרבי נגדע ● כיום, בדרגת סא"ל, הוא קצין מצטיין 8200־ב ● "קשה לדעת מה היה קורה אלמלא הפציעה, אבל גם היום אני מוביל לוחמים"
הפציעה של סא"ל א' לפני 15 שנה, באחד הקרבות המוכרים והדרמטיים ביותר במלחמת לבנון השנייה, גדעה באחת את חלומו לקריירה קרבית.
בתחילת קיץ 2006 הוא היה סרן צעיר, מפקד פלוגה באחת מחטיבות החי"ר, ואז החלה המלחמה. "השתתפנו בכמה מבצעים משמעותיים מאוד לאחר חטיפת גלעד שליט, ומשם קפצנו לצפון", הוא מספר, "נכנסנו ללבנון עם רוח עזה לנצח את חיזבאללה".
א' נכנס עם לוחמיו אל אזור שבו נפגעו לוחמים רבים בהיתקלות עם כוח חיזבאללה גדול. המטרה: לחלץ אותם. "ראיתי מפקדים שמסתערים בראש הכוח, לוחמים שמחלצים פצועים תחת אש. מסירות וגבורה שאין שניות להן", הוא משחזר. בקרב נהרגו ונפצעו לא מעט לוחמים וקצינים. במהלך הלחימה, בשעה שהסתער לעבר המחבלים, נפצע א' קשה מאוד.
אבל זו היתה דרך קשה ומאתגרת. אחרי שנה וחצי של ניתוחים ושיקום שב א' למסגרת של גדוד לוחם, אך בתוך זמן קצר הבין שכשירותו, כמי שהיה ספורטאי מצטיין לפני הפציעה, הידרדרה קשות. בצער רב נפרד מהמערך הלוחם.
"ההחלטה הזו לוותה בדמעות", הוא מודה, "כמפקד צעיר רציתי להגיע הכי גבוה שאפשר, לתפקיד הכי בכיר שיכולתי, וכבר כנער היה לי ברור שהצבא יהיה הדבר המשמעותי ביותר בסיפור החיים שלי. לכן כשעזבתי את הלחימה, היה לי קושי מאוד גדול".
הדילמה היתה קשה - האם לעזוב את צה"ל לחלוטין, או לנסות אופציה אחרת בתוך הצבא. לאחר התלבטות עצומה הגיע לאמ"ן, והחשש שלו למצוא את עצמו בתפקיד נטול משמעות התבדה במהרה.
הזיכרונות צפים
15 שנה אחרי פציעתו, הוא כיום קצין מצטיין בדרגת סא"ל ביחידה ,8200 ראש ענף בתחום הטכנולוגיה והסייבר ואחד ממובילי מהפכת התאמת המודיעין ללוחם. כיום הוא משתמש בטכנולוגיה עתידית כדי לנצח את האיומים הבוערים ביותר על מדינת ישראל.
"קשה לדעת מה היה קורה אלמלא הייתי נפצע", הוא משתף, "אני מקווה שהייתי ממשיך להוביל לוחמים, אבל במובן מסוים, מה שאני עושה היום הוא המשך של השאיפה הזו בזווית אחרת - גם ברמה המבצעית וגם ברמה הערכית־חברתית. למדתי שביחידה 8200 משרתים אנשים סופר־מוכשרים, מסורים וערכיים, שמביאים לידי ביטוי את כל היכולות שלהם 24 שעות ביממה, ובניגוד לעבר - לא רק מדווחים על המודיעין, אלא מעצבים אותו מחדש. החיילים של היחידה ממצאים בכל מקום, מש
פיעים על המציאות ומעניקים סיוע אדיר ליחידות הלוחמות".
הוא עדיין מתמודד עם פציעתו, אך למד לחיות לצד המגבלה וממשיך לממש את עצמו בשירות הצבאי. בימים אלו, לקראת יום הזיכרון, הזיכרונות מהקרב צפים בו ביתר שאת.
"בכל יום זיכרון אני חורש את מדינת ישראל לאורכה ולרוחבה, ולמעשה יום הזיכרון אצלי הוא יומיים, כדי להגיע לכמה שיותר משפחות. חלקן הפכו עם השנים, באופן מסוים, למשפחות השניות שלי. קרב מהסוג הזה הופך לחלק מהחיים שלך", מסכם א'.