שמחת היונים
אנחת רווחה הדהדה מכל חוגי היונים בארץ, ורוב אנשי הממסד הביטחוני בישראל, אחרי ניצחון ביידן בבחירות בנובמבר האחרון. מה שימח כל כך פרשנים שמרנים ב"ידיעות" וב"הארץ" וגמלאי שירות החוץ ומערכת הביטחון? הם שמחו לחזור לעולם הישן והמוכר: הפלשתינים הם־הם המפתח ל"פתרון" בעיות האזור, כביכול; הערבים הסונים הם אותם ערבים; וארה"ב ואירופה שוב ממלאות את תפקידן בריסון המזרח התיכון הפרוע, לרבות ישראל הפרועה, המזיקה לעצמה בעיניהם בדהרתה למדינה דו־לאומית.
לכאורה, תם הסיוט שאיים להפריך את כל עולמם המדיני בפעולות משבשות, כמו שגרירות אמריקנית בירושלים, הכרה בריבונות ישראל בגולן והכרה במעמד של השטחים המוחזקים כשטחים במחלוקת, שההתיישבות בהם חוקית והם אינם שטחים כבושים. ה"סכנה" שיוחל החוק הישראלי בבקעה ובגושי ההתיישבות בשטחים - וזאת בלי לגלוש למדינה דו־לאומית! - איימה להלבין התנחלויות ולחסל את "השלום". לא בכִדי בנימין גנץ, נציג מובהק ואולי מתון של חוגים אלו, השתבח בתעמולת הבחירות בבלימת המהלך. זו יומרה לא־אמיתית, אגב, שהרי הדבר לא היה תלוי בו. וזו צביעות, שהרי בבחירות הקודמות הציג גנץ מצג שווא של תמיכה בהחלת החוק.
ארבע שנות טראמפ חושפות כיצד הזיקה ארה"ב לישראל משנות ה־09 עד סוף .2016 היא לא ניסתה כלל לגרום לבעלות־בריתה הערביות, התלויות בה, להסיר את הבידוד מישראל. והיא היתה יכולה לעשות זאת, כמו שהוכיח ממשל טראמפ ב"הסכמי אברהם". היא חיזקה את עקשנות הפלשתינים באמצעות תמיכה במדינה פלשתינית, מימון הרשות המושחתת ומימון אונר"א (ארגון האו"ם המונע הגירה מהשטחים, מטפח את שנאת ישראל ומקיים צאצאי פליטים בחדלונם במחנות בארצות השכנות כחרב מעל ראשה של ישראל).
טראמפ ביטל את המימון לאונר"א ולרשות. ביידן מודיע שיחזיר אותו. האם זה איתות שהאמריקנים חוזרים להפקיד בידי התנועה הלאומית הפלשתינית את זכות הווטו על כל תזוזה מדינית באזור? בארבע השנים הקודמות הובהר לסרבנים הפלשתינים, שהדיפלומטיה תדלג מעליהם והאמריקנים והערבים הסונים לא ימשיכו לכופף את ידה של ישראל למענם. ביידן מגלגל את זה אחורנית, ואולי גם יסיר מאיראן את הסנקציות החונקות אותה ומגבילות את מסע ההתפשטות שלה בכל האזור.
היונים שלנו הם הרי פטריוטים ישראלים. אז מה שימח אותם כל כך? הם משוכנעים שנתניהו מזעיק מפני איראן כדי להפחיד את בוחריו חסרי־הדעת, ולמעשה אפשר להסתדר איתה באמצעות הסכם, אולי משופר. הם מתכחשים לאימפריאליזם האיראני באזור כולו ומצפון לנו. הם מתעלמים מהאיומים האיראניים על ישראל, הבאים מעומק האינטרס שלהם, לתפיסתם, ומשורש הזהות שלהם.
היונים בישראל גם משוכנעים שכבר הסרנו מעלינו מזמן את האיום הפלשתיני, אנחנו חזקים דיינו, "ניצחנו", ועכשיו רק נותר "להיפרד" ולהציל את הציונות מרוב ערבי במדינת ישראל. טחו עיניהם מראות את התוכניות הפלשתיניות להתגבר עלינו באמצעות חבירה אל העולם הערבי והגירה ממזרח. והיונים משוכנעים שישראל תהיה מבודדת באזור, כל עוד לא "ייפתר" הסכסוך עם הפלשתינים, כביכול הסכסוך הוא חידה המבקשת פתרון.
אלו הבחנות מציאות לקויות ביותר. ממשל אובאמה סיכן את ישראל והציב בפניה חזוּת מדינית וביטחונית חמורה מאוד. הוא העצים אויבת חזקה של ישראל, הציף אותה בכסף ועמד להמליכהּ על האזור כולו. לולא עקשנות הפלשתינים, הוא היה מנסה לכפות על ישראל חלוקה מדינית בתנאים הרי־אסון. על מה השמחה בחזרת ממשל המנסה ללכת בדרכיו? ממשל טראמפ הוכיח אילו פירות יכולים להיות מטיפוח של ישראל ככוח אזורי אחראי ומהפסקת הטיפוח של הרשות הפלשתינית המנוונת וההרסנית, שאפשר וחיוני לגבור עליה. אבל המפלגות המייצגות בכנסת את הממסד הביטחוני־מדיני מתחפרות, ועוצמות בכוח את עיניהן למול הסיכונים ומה שאפשר לעשות לשם סיכולם. רק בגלל זה אסור להפקיד בידיהן את הממשלה החדשה.
ממשל אובאמה העצים אויבת חזקה של ישראל, ולולא עקשנות הפלשתינים, היה מנסה לכפות חלוקה מדינית בתנאים הרי אסון. על מה השמחה בממשל ההולך בדרכיו?