למה לך פוליטיקה עכשיו?

לאורך שנים ארוכות, מאז נכנסה לכדורגל הישראלי, אלונה ברקת זכתה להיות אתרוג שמור על ידי כל מי שקשור לענף. העובדה שהיתה האישה הראשונה בתעשייה, זו שהלכה למועדון קשה וכושל כמו הפועל ב"ש, וזו שהביאה אליפויות על הראש של מכבי ת"א - כל אלה הפכו אותה, ובצדק, למחובקת ולמוערכת.

אפילו רחוב בעיר הצעתי לקרוא על שמה. אבל כמו שאברהם טל שר - "הימים עוברים והשנים רצות", ומה שנראה כל כך טוב אז, נראה מאוד לא טוב היום. עזבו שהקבוצה מקרטעת, שהמאמן לא מחובר, שהמנכ"ל המוערך אסי רחמים עוזב לא טוב, שטקס הפרידה מיוסי אבוקסיס היה מפגן קשה לצפייה של חוסר מודעות.

כל אלה הם "על הדרך"; אבל ברקת, שאמורה היתה להיות הגל החדש בכדורגל, מעדיפה להצטרף לקואליציות הפחות מוארות בכדורגל. ליזום בביתך מפגש תככני ונסתר מהעין בענייני זכויות השידור, שמחליש את מהותה של מינהלת הליגה, ולבחור לא להזמין את נציגי מכבי ת"א, מכבי נתניה ובני יהודה - זה כבר להמס את החמאה על הראש. ההליכה התמוהה לפוליטיקה שהסתיימה בפיאסקו השאירה את ברקת עם חצי תאוותה בידה. יש לך כל כך הרבה לשקם בקבוצה, אז למה לך פוליטיקה עכשיו? יענקל'ה שחר בן .80 וואו, רק לפני חמש דקות ישבנו במטוס חכור שלקח את מכבי חיפה עם ברקוביץ', עטר וקנדאורוב למשחק מול טורפדו במוסקבה במסגרת גביע המחזיקות. שחר היה אז בן .50 חיפה לקחה איתו עשר אליפויות, אבל כבר עשור נאדה, מה שאומר ששחר התבגר, אבל מכבי חיפה עדיין לא.

הקרבות מול מכבי ת"א בשנים האחרונות הם על סף המבוכה. מישהו אמר שם לשחקנים שלא עושים פיפי במכנסיים חמישה מטרים מהשירותים. למרות השנים הקשות, אי אפשר לומר על שחר שלא ניסה הכל, אבל באמת הכל. הוא ראוי להערצה ולהסרת הכובע על הסטייל שבו הוא מנהל את הקרב על השבת ההגמוניה לחיפה. האגדה מספרת שאלישע לוי לא דורך בהפועל ת"א בגלל שאימן את הפועל בית שאן במשחק המכונה "שרוכים" נגד בית"ר. אם המאמן לא יכול להיות בהפועל, הוא לפחות חולם להיות שרון מימר, האיש שמנצח תמיד במשחקו הראשון בכל קבוצה חדשה שאליה הוא מגיע. אתמול זה עבד מול הפועל. ל־42 שעות, אולי ,48 יואב כץ ייחשב גאון.

צילום: דני מרון אלונה ברקת. מפגש תככני

צילום: אורן בן חקון יעקב שחר. מורידים בפניו את הכובע