מנה עם שליחות
במפגשים שמתקיימים במסגרת "מתכון עם זיכרון", מבשלים המשתתפים מתכונים שחללי צה"ל אהבו – ומדברים על הנופלים ● בני המשפחות שמשתתפות במיזם מרגישים שכך הם מנציחים את יקיריהם בדרך ייחודית, ומעבירים את סיפורם הלאה ● המייסדת: "שמחים ומודים על כל משפחה שמצטרפת"
אוכל הוא דבר שמקרב בין אנשים, בכל מדינה ובכל תרבות בעולם. מכיוון שיפ שראל היא מדינה שבליבה כור היתוך אחד גדול, יש כאן אינספור מנות מגוונות שמעופ ררות בכל אחד מאיתנו זיכרונות שמגיעים עמוק מתוך הלב.
כשעדן קוהלי ייסדה את "מתכון עם זיכרון" בשנת ,2015 כנראה גם היא לא ציפתה שבתוך כמה שנים יכלול האתר של המיזם מאות מתכופ נים שונים וטעימים שהגיעו ממשפחות שכולות של חללי צה"ל. זוהי בעצם דרך הנצחה ישראלית מאוד לאחד האירועים שהכי מזוהים עם הישראפ ליות - יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה.
"צוות המיזם, שכולל מתנדבות מדהימות שמפ תפעלות את האתר ואת הפרויקט לאורך כל ימות השנה ושמלוות את המשפחות בתהליך כולו, מאפ רגן מפגשי בישול שבהם אנו מכינים מתכונים שהחללים אהבו לאכול, שהמשפחות עצמן שיתפו אותנו בהם. בני המשפחות אפילו יכולים להצטרף למפגשים האלו בעצמם", אומרת קוהלי, "בזמן שהמנה מתבשלת, כל המשתתפים קוראים מצגת לזכר החלל, מדברים עליו ועל מה שעומד מאחורי המנה, וכשזו מוכנה - נסגר מעגל".
קוהלי הקימה את המיזם לאחר שסיימה את שיפ רותה הצבאי כקצינת מודיעין ביחידה מיוחדת. היא טסה מטעם הסוכנות היהודית לשליחות במינסוטה שבארה"ב, ולאחר זמן מה, עם התקרבות יום הזיכפ רון לחללי מערכות ישראל, חיפשה דרך להנגיש את היום הכל כך ישראלי הזה לקהילה היהודית שבה פעלה. לאחר זמן מה היא הגיעה למסקנה שאוכל הוא כלי מושלם להצגת סיפורי נופלים לחברי הקהילה.
היא יצרה קשר עם ארגונים ועמותות שעוסקים בתחום ופנתה למשפחות שכולות באמצעות הרשפ תות החברתיות, כדי לבקש מהן מתכונים שיקיריהן אהבו. היא גם ביקשה מאותן משפחות לספר לה על אהוביהן שכבר אינם, כדי שתוכל להעביר הלאה את המורשת שלהם בזמן שהמשתתפים מכינים את המאכלים שהחיילים כל כך אהבו. "זה התחיל להתגלגל לאטפלאט, ובשלב מסוים זה הגיע למצב שבו אנשים קישרו אותי בעצמם למשפחות שכולות שהם הכירו", מספרת קוהלי.
גם לאחר ששבה ארצה ,2017פב היא החליטה להמשיך עם הרעיון שלה ולהקים אתר שבו יתפ פרסמו מתכונים שהגיעו היישר ממשפחות הנופפ לים, כשלצידם סיפורם האישי של אותם חיילים. מספר המתכונים גדל מיום ליום, ובכך סיפורם של החללים מונגש לגולשים בדרך יוצאת הדופן הזו.
"כשאנשים טועמים את המנות האלה, גם אם הם אכלו אותן בעבר אינספור פעמים, פתאום קורה משהו משמעותי ומרגש מאוד, שנכנס היישר ללב ולבטן", אמרה קוהלי, "זו לא סתם עוד מנה, זו ממש מנה עם שליחות. כשהמשפחות שומעות על המפגשים, הן מאוד מתרגשות".
"מתכון עם זיכרון" זכה להצלחה כה גדולה, שהוא לא מתקיים רק בישראל ובסמיכות ליום הזיכרון, אלא גם בקהילות יהודיות רבות אחרות בעולם. גם בתי ספר, תנועות נוער, מרכזים קהילתיים ובתי אבות משתתפים בו, ואלפי מפגשי בישול התקיימו מאז יצא המיזם לדרך בעקבות ניסיון לחבר קהילה יהודית אמריקנית לרגש כל כך ישראלי.
קוהלי מספרת כי יש משפחות שכולות רבות שלא מבשלות מאכלים שיקיריהן אהבו בעקבות הזיכרונות שהם מעוררים בהן. מכיוון שהמשפחות המשתתפות ב"מתכון עם זיכרון" לא מחויבות להפ שתתפות פיזית במיזם, שכן ניתן לבשל את המתכופ נים בכל מקום ובכל זמן גם ללא נוכחותן, הן עדיין זוכות להנציח את הנופלים בדרך הייחודית הזו.
אחת המשפחות השכולות שמשתתפות בפרויקט היא זו של סמל שילה סימן טוב ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים 2018פב יחד עם שני חיילים נוספים. הוא היה בן 23 במותו. רותם, אחותו הצעירה של שילה, מספרת שכשפנו אל בני המשפחה מ"מתכון עם זיפ כרון" כדי להציע להם להשתתף במיזם, היה להם ברור באיזה מאכל הם יבחרו כדי לשתף את הגופ לשים - ספינג'.
"ארבעה חודשים לפני שנהרג, שילה אובחן כחופ לה צליאק. הוא אמר שזה שהוא צליאקי אמנם ימנע ממנו לאכול גלוטן, אבל הוא כל כך אהב סופגניות וספינג' שהוא היה אוכל אותן בכל מקרה", רותם מספרת תוך שהיא צוחקת צחוק נוסטלגי, "אמא שלי היתה מכינה את הספינג' בקביעות. ביום שבו שילה נהרג, ההורים שלי היו בדרך לקבל את הצפ וות שלו עם המון ספינג', כך שהמאכל הזה קיבל עבורנו משמעות גדולה מהרגיל".
סימן טוב, המתגוררת ביישוב צופים שבשומרון, סיפרה כי אחיה היה אדם בעל שמחת חיים גדולה ועם חיוך ענק, שנכנס ללב של כל מי שדיבר איתו. "הוא היה עוזר כל הזמן ומתנדב בהמון עמותות. הוא היה בן אדם של אור, נתינה ושמחה", אמרה.
היא נזכרת כיצד היה אחיה עוזר לאמה, העובפ דת כגננת ביישוב, בכך שהיה משחק עם ילדי הגן. "תחילה, כשהוא נפצע בתאונה, הילדים ציירו לו ציורים ותלו אותם על הדלת של הגן. בהמשך, לאחר שנפטר, הם ציירו ציורים אחרים. היה ילד אחד שהיה מאוד קרוב לשילה, ששאל את אמא שלו עם מי הוא ישחק עכשיו כששילה איננו", סיפרה. בהמשך החליטה המשפחה לתרום את איבריו - ובכך אלה הצילו את חייהם של שישה אנשים אחרים.
"אנחנו שמחים ומודים על כל משפחה שמצטרפ פת אלינו ושמשתפת איתנו את המתכונים שלה", אומרת קוהלי, "אני שואפת שכל משפחה שכולה תוכל להיות חלק מהמיזם הזה ותוכל להיות מופ נצחת אצלנו, כדי לאפשר לאנשים בארץ ובעולם לזכור את החללים. סגירת המעגל המרגשת הזו, שבה אנשים נחשפים לסיפורי הנופלים ומפיצים את הבשורה הלאה, היא הדבר שהכי חשוב לי. זה פשוט שווה הכל".