והדרך עוד נמשכת

באמצע התמוז, היום לפני 17 שנה, הלכה לעולמה נעמי שמר. ירושתה המוזיקלית האדירה מאפילה על אפיקי היצירה האחרים שלה וביניהם גם כתיבה פובלי ציסטית. בשנים 1979-1977 צעדה שמר בעקבות נתן אלתרמן, ופרסמה בקביעות בימי שישי בעיתון "דבר". תחת הכותרת "שבשבת" הוצגו לעיתים שירים )כדו גמת הקינה "עצוב למות באמצע התמוז", שבה חזתה את מותה(, אך בעיקר שימש מדורה לפולמוס ער עם קולות אחרים שהושמעו בין דפיו של עיתון הפועלים.

שנים לפני שהגיחה ה"הדתה" אל חיינו, תקפה שמר את הפחד שאחז בסביבתה החברתית מהיהדות, ער כיה ומנהגיה. בטורה כתבה: "אמת, היא קמה מדינת היהודים... ועכשיו מדינת היהודים כל כך משוחררת מן היהדות שלה, שזה ממש תענוג!". בעזוז עירית לינור קבעה כי "הסיבה היחידה שבגללה הגענו לחבל ארץ זה היא שאנחנו יהודים. אין סיבה אחרת, ומי שאינו סבור כך - אין לו מה לעשות פה!". כביטוי לרצו נה לטפח את הזיקה בין הזהות הישראלית למורשת היהודית, התפנתה שמר ב 1976 לכתיבת השירים למחזמר "מסעות בנימין השלישי", ובכללם את שיר הגעגועים הנפלא לארץ ישראל "שלג על עירי" ואת "שירת העשבים" המבוסס על תורת רבי נחמן מברסלב.

מוכר מעט פחות מהם הוא "סימן שעוד לא הגענו". פזמון זה נישא בפי הדמויות הראשיות במחזה במהלך מסען המייגע אל ארץ הקודש. מפותלת וקשה הדרך אל הארץ המובטחת, וציפייתן המתמשכת להגיע כבר אל מחוז חפצן לא זוכה להתממש. עם זאת, נו סכות מילות השיר תעצומות נפש בנוסעים: "עובר אני ביעף יבשת וימים, יומם וליל האש בעצמותיי תבער... וצריך להמשיך ללכת וצריך להמשיך לצ עוד, והדרך עוד נמשכת, ארוכה".

בהכרה בחובה להמשיך ולצעוד למרות הקשיים, ובהבנה כי האתגר עלול להימשך שנות דור, אימצה שמר נקודת מבט יהודית מאין כמוה. הסיפור היהודי הוא סיפור על מסע מתמשך הטומן בחובו עליות ומו רדות למכביר. בשיר מוכר אחר מאותה תקופה היא קבעה "כאשר אני הולך בלי אין ובלי אן, על הלב כמו קמע יש לי שיר קטן: חבלי משיח - הנה זה בא היום". בשיר נוסף, שנכתב ליום העצמאות, דימתה אותנו ל"שחיין שכבר שחה חמש מאות בריכות ועוד בריכה, והוא צמא לרגע מנוחה", ובכל זאת ממשיך לנוע "הלאה".

לדברי שמוליק קראוס, היתה זו נעמי שמר שתרמה את המילים "שום דבר לא ידוע, לא שנה לא שבוע, יש לנוע לנוע" לאחד משיריו הנודעים. גם בחירתה להעניק לבת דמותה השירית "זו שהרחיקה נדוד מדשא מאבן" את השם "נועה", נובעת מראייתה את התנועה כתכונה האנושית החשובה מכל. לא במקרה את שני השירים היטיב לבצע מי שנולד בשם ליאו האובן, עלה לארץ ושימש שוטר עברי, התפרסם בשם אריק לביא, ונפטר שלושה ימים אחריה.

בשיריה הציבה שמר את הדכדוך הלאומי כאויבה המר; ואת התקווה, ההמנון והרגש כמזור לייאוש. בימים של משבר הנהגה ושסע חברתי שסופם לא נראה, מומלץ ליטול את שיריה פעמיים ביום, כשה בטן מלאה. הרי יהודי הוא תמיד בדרך. והדרך עוד נמשכת, ארוכה.

בהכרה בחובה להמשיך ולצעוד למרות הקשיים, ובהבנה כי האתגר עלול להימשך שנות דור, אימצה שמר נקודת מבט יהודית מאין כמוה. הסיפור היהודי הוא מסע מתמשך