כשנושא הכלים הניף את הגביע
ארבעה חודשים לפני שיורו 1992 נפתח, נולד כריסטיאן אריקסן, זה שאתמול הודיעו רופאיו כי יזדקק לקוצב שישמור על ליבו ועל חייו עד יומו האחרון. הדרמה האדירה סביב הקשר הדני ונבחרתו מביאה אותי להתחבר לדנמרק ולנקודה היהודית כמובן - יותר נכון הישראלית.
לריצ'ארד מולר נילסן היו חיים לפני שאימן את ישראל והיה קושר לאמיר שלח את הידיים באימונים. שנתיים לפני יורו '92 היה עוזרו של ספ פיונטק שסיים 11 שנים אדירות בנבחרת הדנית, בה התייחסו לנילסן כאל נושא כלים של פיונטק, לו חיפשה ההתאחדות הדנית מחליף זר. רק לאחר שלא מצאה מינתה את נילסן כברירת מחדל. הוא נכשל במוקדמות היורו, ואחרי משחק נגד איי פארו הוציא את כל השחקנים מחדר ההלבשה, חוץ מאת האחים לאודרופ, שהטיחו בו שהוא משחק באופן פרימיטיבי.
זאת היתה אמורה להיות שיחת סיכום, אבל אז הודיעו באו"ם שיוגוסלביה, שהקדימה במוקדמות את הדנים, מושעית בגלל המלחמה בבלקן, ודנמרק הגיעה לשבדיה '92 כלאקי לוזר. הלאודרופים, שהודיעו אחרי המוקדמות שהם פורשים בגלל נילסן, קיבלו ממנו טלפון, אבל רק בריאן חזר.
ההכנות ליורו היו מזעזעות, מינהלת הליגה הדנית לא שחמ ררה שחקנים לאימוני הנבחרת, ואלה שהגיעו התייחסו לנילסן בזלזול. בשלב הבתים (בטורניר השתתפו רק 8 נבחרות) הם הוציאו תיקו מול אנגליה והפסידו לשבדיה. אז, קים וילפורט, מעמודי התווך של דנמרק, קיבל הודעה מהבית: הלוקמיה אצל בתו בת המ7 התפרצה. הוא עזב את מחנה הנבחרת, שניצחה בלעדיו את צרפת ועלתה לחצי גמר הטורניר. לבקשת בתו הגוססת, וילפורט חזר לטורניר, בו נילסן כבר בנה את מעמדו. לקראת צרפת הוא ביטל אימון והם הלכו לשחק גולף, ולפני חצי הגמר מול הולנד האוטובוס עצר ליד סניף של מקדונלדס.
אחרי שניצחו בפנדלים (וילפורט הבקיע) והעפילו לגמר, נילסן אישר להביא את נשות השחקנים, שישנו עם הבעלים באותו חדר, ודנמרק לא עצרה בגמר מול גרמניה. וילפורט הבקיע את השער שהבטיח זכייה, ולין בת המ7 הרוויחה למשך עוד חודש אבא אגדה, לפני שהלוקמיה ניצחה אותה.
אהבתי את נילסן, כי את מה שהוא עבר על בשרו בארצו, הוא לא אפשר שוב כשגברי לוי הזמין אותו לשוחח על ההרכב. ואריקסן? מסתבר שלהכל יש פרופורציות. קוראים לזה חיים.