אנחנו במסך עשן
הממשלה החדשה משקפת את הבלבול של מי שנכנסו לאופוריה מהפלת נתניהו. לא היה להם ניצחון אמיתי לחגוג, אבל גם סדר יום אין
"אני תקועה פה בכביש לכפר דור אבייאד. הכל מסמ ביבי בוער, ואני לא יכולה להגיע לבית שלי בקיבוץ. מפחידממפחידממפחיד. המשטרה פה מאחוריי, מלפניי, לא נותנת לי לעבור בגלל שהם אומרים שבעצם כל הכביש שם בוער, מדור אבייאד וקדימה. אלוהים! זה מצב שלא דמיינתי לעצמי שיכול לקרות. בכפר שהוא שכן שלי. אין לי הסבר לזה. אין לי הסבר למה שקורה. אני תקועה פה אחרי שביליתי עם הנכדים שלי בקיבוץ השכן, ולא עלה בדעתי שלא תהיה לי שום אפשרות לחזור הביתה (דור אבייאד נמצא במחצית הדרך בין שני הקיבוצים שבגליל התחתון).
"ואני תקועה עכשיו, כמעט 11 בלילה, ולא רואה שום סיכוי להתקדם. לא קדימה ולא אחורה. מבאס. מרגיז. מעציב. אין לי מושג לאן גוררים אותנו. מה רוצים - שתהיה פה מלחמת אזרחים?! בא לי לבכות - על המצב. על הבלאגן. על המלחמה המיותרת. על ראש ממשלה דפוק שמדרדר אותנו למצב הזה. ואת המחיר כולנו משלמים. מעצבןממעצבןממעצבן. ולא ברור לי על מה ולמה גם תושבי הכפר השכנים שלי, הילדים שלהם, מתחממים בצורה כזאת וחושבים שזו גבורה גדולה לחסום את הכביש ולשרוף את הכל מסביב".
לצורך טשטוש הזיהוי הכנסתי שינויים, אבל ככה מצולמת פעילת שלום מהשמאל שהקליטה עצמה בתוך האש, באזור שבו הקיבוצניקים והערבים מכפרי הסביבה מטפחים יחסי שלום, הבנה, דומקיום ואחווה (שכחתי משהו?) זה 73 שנה. זה אירוע קיצוני שבכלל לא דווח בימי הפרעות כי העיניים היו נשואות ללוד ולעכו ולנגב. אבל הוא משקף את הבלבול הנפשי של שטופי המוח מהשמאל. בחלקו מבטא המונולוג את המצוקה המאיימת של מי שערבים רוצים לשרוף אותו במרחק של שני קילומטר מהשער החשמלי שבכניסה לקיבומ צו/קיבוצה. בחלקו יש כאן סוג של אינטלקטואליזציה של המצב הקרבי, שמוביל לדיסוננס קוגניטיבי של מי שעמדה אולי עם אותם צעירים ערבים בצמתים עם סיסמאות שלום. אבל יש גם חלק במונולוג שבו נפמ לטים החוצה, גם תוך סכנת חיים, דפי מסרים מעיתון "הארץ" ומיאיר לפיד ודומיו.
עכשיו הכל שקט כי ההוא הלך. לא צריך לחשוב על הבעיה עם הצעירים של דור אבייאד (שם בדוי). הממשלה החדשה משקפת את הבלבול של האנשים שנכנסו לאופוריה מהפלת נתניהו. לא היה להם ניצחון לשמוח בו. האם בנט ולפיד יזמינו עכשיו מסמך הערכת מצב ודרכי פעולה בנושאי עזה, ירושלים ואכיפת החוק במגזר הערבי? יכול להיות שכן. מי שלא יודע מה סדר היום שלו מזמין עבודת מטה. יש הרגשה שהורידו מהמ מגרש את הנבחרת והעלו במקומה את קבוצת הילדים.
תשתית אבנים הסתמכות הממשלה על השמאל ועל הערבים עלולה להוביל לתפקוד מוגבל של משטרת ישראל מול הפורעים והפוגעים בנפש וברכוש
"נפתח פרק חדש ביחסי מדינת ישראל עם אזרחיה הערבים. החברה הערבית תיוצג בקואליציה על ידי מנסור עבאס וסיעתו", אמר בנט בנאומו בכנסת לפני השבעתו כראש הממשלה. מכאן עבר למוטו החביב עליו ועל השמאל, "אבל גם ביבי" נפגש עם עבאס וסלל את הדרך. "הם זועקים שנסייע במאבק בפשיעה ובאלימות, מצוקת הדיור... יקבלו מענה. נתחיל תהליך של הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב".
אך האם מישהו מסוגל להיות מציאותי? אפילו תחת אש ואבנים אנשים מתקשים לקלוט את המצב, והכי גרוע, התנהגות המשטרה. כפי שמראה ההקלטה, המשמ טרה יודעת היטב לעצור חפים מפשע ולטפל בהם ביד קשה, אבל מתקשה לפעול כנגד פורעי חוק ופושעים. במקום לפתוח את הציר, מפקירים אזרחית (שמה שמור במערכת) שגילה מעל 70 באמצע הלילה.
אבני התשתית של הקואליציה הן השמאל והערבים. בנט ולפיד יצרו לגיטימציה לברית הדוקה בין השמאל לערביי ישראל והגוש הזה קיים עכשיו ללא הפרד. זה לא רק עבאס, אלא בעיקר העורף האסטרטגי של הרמ שימה המשותפת החותרת להרס מדינת ישראל. מה שעלול להתפתח זו דינמיקה של סחטנות שיצר חמאס. אלפי "אזרחים ערבים", יותר מעשרת אלפים, השתתפו באינתיפאדה של שבוע ואף יותר. הפרעות נמשכות גם בימים אלה עם השריפות. אבל בנט ולפיד יהיו קשומ רים בעבותות פוליטיות למנסור עבאס ולאיימן עודה, כפי שרבין, יוסי ביילין ואהוד ברק היו קשורים ליאסר ערפאת. התוצאות יהיו דומות.
בנט של לפני שש שנים השתלח בממשלה ובמשמ טרה על הבטונדות ועל הדרך שבה טופלו הפורעים באינתיפאדת הסכינים שבאה בעקבות צוק איתן. ספק אם ניתן היום להחזיר את משטרת ישראל בממשלה
החדשה הזאת כדי שתמלא את אחד מתפקידי היסוד שלה, לשמור על הרכוש ועל הנפש. ועדת חקירה לאסון מירון תוכל להיות מסך עשן נהדר להתעלמות מבעיית ביטחון הפנים.
רק לא להחמיא לביבי הצהרות לפיד מעלות את החשש שאינו מבין באמת את תפקידו במשרד החוץ, שבמסגרתו יהיה חייב להמשיך את הישגיו של נתניהו
עו"ד דוד גרינברג הראה לי צילום נדיר שבו נראה אריק שרון ברגע שבו נודע לו שהוא המנצח בבחירות האישיות מול אהוד ברק .2001־ב כולם מסביבו מחייכים, צוחקים צוהלים, כולל המקורבים הידועים. ובתוכם אריק עם איזו הבעה מאוד מאולצת, כולו חמור סבר ורציני. רואים עליו את מועקת ההבנה של האחריות הכבדה שתהיה מעכשיו מוטלת עליו, כשיישב על הכיסא שבן־גוריון, גולדה ובגין ישבו בו לפניו. כך גם בנימין נתניהו, בגין, שמיר. אין מה לשגר חיוכים זחוחים עם קבלת התפקיד.
אבל זאת בדיוק היתה האווירה לאחר שהושלמו ההשבעות והלחשים בתחילת השבוע. בנט ולפיד לא באים מעומק ההבנה שישראל היא חברה במאבק. שאתה קודם כל צריך להוביל עם ומדינה במאבק. וזה לא עניין של שיפור יחסים ושיקום יחסים. הלוואי שיאיר לפיד ישמר את הקשרים שבנה נתניהו עם מדינות שונות באירופה, באפריקה, בדרום אמריקה, בהודו ובסין.
הבעיה היא לפיד עצמו. רק לפני חודש הוא אמר כי משום מה האש פרצה בעיתוי מאוד נוח לנתניהו. למעשה, הוא אימץ עלילת דם נגד ראש הממשלה בעת שארגון אסלאמו־נאצי יורה טילים על ירושלים ועל העורף הישראלי. אך זו לא עלילת דם נגד ראש הממשלה שהנהיג את ישראל במערכה, אלא גם נגד מדינת ישראל בסופו של דבר. הנה, ישראל עוד יותר גרועה ממה שהשמאל הבינלאומי אומר: היא פותחת במלחמה הרסנית לפי האינטרסים האישיים של ראש ממשלתה.
בעת מצעד הדגלים השבוע צייץ לפיד: "חרפה למדינת ישראל". הוא לא מסוגל לגנות קריאות מוות לערבים בלי להציג אשמה קולקטיבית של ישראל. בזמן הקורונה הוא שלל את הלגיטימציה של הממשלה והאשים שמעשיה הם חיסול הדמוקרטיה. מה שמפיקי האירוע של ממשלת הנערים הנבערים, האמריקנים, מבינים מהאמירות האלה, זה שמדינת ישראל אינה דמוקרטית.
לפיד, עם חיוך הג'וקר שלו, היה בשר מבשרה של אותה אליטה שמאלנית, שהשחירה את דמותו של ראש הממשלה נתניהו לאורך השנים, ודאגה להאכיל בדימויים האלה את האליטה הליברלית במערב ובייחוד בארה"ב. מולעטים בדימויי ארדואן ופשיזם ומנהיג סמכותני פופוליסטי, אימצו אלו בחדווה את הביביפוביה מתוצרת ישראל, והשתמשו בזה כדי להעצים את הדה־לגיטימציה של מדינת ישראל ושל הדמוקרטיה שלה. לפיד וחבריו סייעו לאמריקנים וליהדות ה"ניו יורק טיימס" לחבר אחד ועוד אחד, טראמפ ועוד נתניהו, והתוצאה: האשימו את שני המנהיגים בטבח בבית הכנסת בפיטסבורג.
לכן, מי שצריך להתבייש זה לפיד עצמו ולא המוחים נגדו בכנסת. בהגיעו למשרד החוץ אמר שהגיע לתפקיד שאליו כיוון. אבל הוא לא ממש מבין שהוא צריך להוביל מאבק. הרי כשר החוץ הוא אמור ללמד את העולם שיעור במלחמה נגד הטרור האסלאמיסטי ולהציג בגאווה ולראווה את הישגיה חסרי התקדים של ישראל ביציאה מהמגיפה. אבל זה עוד עלול לתת לגיטימציה לנתניהו.
למרות כל החנפנות של לפיד עצמו, בני גנץ ואחרים - אין סימנים שתהיה התקרבות עם ארה"ב. בנט דיבר בקווי עם הנשיא ג'ו ביידן וגם קיבל ברכה מסגנית הנשיא האריס. כמעט מעליב לקבל ברכה בטוויטר מסגנית נשיא. לא דווח שראש הממשלה החדש הוזמן לבקר בוושינגטון.
ידידות אמיתית זה מה שראינו השבוע מהשגרירה באו"ם לשעבר ניקי היילי. היא בחרה דווקא בימי הפרידה מנתניהו וכניסתו של בנט לתקוף בעוצמה, מירושלים, את הנשיא האמריקני ואת ניסיונו "הדוחה" לחזור להסכם הגרעין. "חיזיון מבחיל", היא הגדירה זאת.
בדרך לקריסה בימין חלמו על רפורמה בביהמ"ש העליון, אבל בסיועם של המושכים בחוטי הממשלה אנחנו עלולים לקבל הפרת איזון לטובת בג"ץ
רבים, גם במחנה הימין, מאמינים שממשלת הטלאים היא בסך הכל ממשלת תחזוקה. אבל לא. היא תרכב על הסובלנות הילדותית של חברות כנסת כמו עידית סילמן מימינה ועיתונאיות דתיות, שבטוחות שכולנו להקת האחים והאחיות. ומי שישלוט ביד ברזל יהיו כמה אנשים שבתוכם בולטים עיתונאים מסוגו של רביב דרוקר. אלה שייעודם להטיל טרור על פוליטיקאים ועל עיתונאים עמיתים. זאת הסיבה שעריקי הימין מפחדים מהשמאל הרבה יותר מזעמו העקר של הימין. אחרי הכל, מי שהפך את נושא "וואלה־בזק" לאקדח טעון היה עיתון הארץ. התיק עשה את שלו, עכשיו הוא מתפורר בשידור חי.
דרוקר במאמרו השבוע, כותב למעשה שיש לכונן משטר חדש, "כדי להבטיח שלא יוכל לבוא שוב מנהיג כריזמטי ויסכן את המבנה כולו. אין שום סיבה לחשוש מחוק יסוד החקיקה שגדעון סער דורש... חוק יסוד החקיקה במתכונת מסוימת הוא התגשמות חלומו הגדול של אהרן ברק והוא הכרה של הכנסת ביכולתו של בית המשפט העליון לפסול חוקים". דרוקר וברק רוצים משהו בסביבות 70 ח"כים לצורך התגברות. איילת שקד רצתה בזמנו 61 ח"כים להתגברות וגם זה קשה מאוד אבל זה מה שדרוש.
עוד לא ברור מה יהיה משקלה של שקד בנושאים החוקתיים והמשפטיים. גם ככה היא הכניסה רק שני שופטים שמרנים לביהמ"ש העליון. וגדעון סער אמר בזמנו, שהוא בעד התגברות של 65 חברי כנסת. לשם זה יגיע. אבל גם עם 65 הנשיאה אסתר חיות היא כוכב עליון. מי יכול לגייס 65 נגד פסיקה של בג"ץ?
דרוקר, כנציג ברק עלי אדמות, משרטט פרופיל של משטר שבו תפקידה של הממשלה הנוכחית להעביר את השלטון לבית המשפט ולבג"ץ, ובשוטף לפקידים הממונים. משילות של נבחרי העם במסגרת הממשלה היא בהגדרה "שחיתות". בהקשר הזה כדאי לחזור למפלצת הפיצול של תפקיד היועמ"ש והתובע הכללי שיהפוך לדיקטטור של המערכת הפוליטית.
על הפרק יהיה ביטול חוק הלאום או שיגורו למחלקת הסירוס. מאחר שמלבד התקשורת, גם הערבים ימשיכו בפסקי זמן קצובים להטיל טרור על החברה הישראלית, כמו BLM בארה"ב, כך למען האחווה והשוויון יהיה צורך בגיבוש חקיקה מתאימה. יהיו ח"כים מה"ימין" שיהיו להם כאבי בטן והם יתנגדו. או יימנעו. אבל אל דאגה, בשביל זה קיימת העתודה האסטרטגית של קולות הרשימה המשותפת. הם יספקו את הרוב הדרוש להגשמת חלומותיו של אהרן ברק.
אלה שחוששים מסדר היום הזה שעלול להנחות את הממשלה החדשה מזכירים את השר לשעבר דן מרידור, שהעביר במסגרת הממשלה הימנית הקיצונית ביותר של רה"מ יצחק שמיר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בסופו של דבר הח"כים לא הבינו אז מה הם עושים שם. סער, לפי המודל הזה, הוא מרידור טורבו. מה שיישאר מחלומות הימין על רפורמה בבית המשפט העליון עלול להתהפך, תוך הפרת האיזון באופן סופי לטובת בג"ץ. √
למרות כל החנפנות של לפיד, גנץ ואחרים, אין סימנים שתהיה התקרבות עם ארה"ב. בנט דיבר בקווי עם הנשיא ג'ו ביידן וגם קיבל ברכה מסגנית הנשיא האריס. כמעט מעליב לקבל ברכה בטוויטר מסגנית נשיא