זהירות, פיוס מסוכן
יאיר לפיד הציב כמטרה עיקרית את שיקום יחסי ישראל עם המפלגה הדמוקרטית, עם היהודים הרפורמים ועם האיחוד האירופי ● אלא שההתקרבות הזו עלולה לאלץ אותו לשלם מחיר יקר
ימנהיגי ישראל ידעו לפסול את החיבור בין טהרן לפלשתינים משום שמצד אחד ברור שאין הסכם כלשהו מול איראן, ומאידך ברור שאין הצעת שלום שתשמור על המדינה היהודית, שהפלשתינים יקבלו
ום למחרת הקמת ממשלת לפיד בנט, שחררו מקורות בממשל ביידן פצצה מדינית. הם סיפרו לכתבים כי הנשיא עומד למ נות את האדי עמר, כיום עוזר מזכיר המדינה לענייני ישראל והפלשתינים, לקונסול כללי לפלשתינים, אשר מקום מושבו יהיה בקונסוליה שתוקם לצורך כך בירושלים. ממשל טראמפ סגר את הקונסוליה ששימשה את ארה"ב בקש ריה עם הרשות הפלשתינית בירושלים והפך את הבניין למעונו הרשמי של שגריר ארה"ב לישראל, בהתאם לחוק האמריקני. כדי להפעיל קונסוליה לפלשתינים בירושלים, יצטרך הממשל לפתוח נציגות חדשה - דווקא בבירת ישראל.
שיגור עמר לירושלים כשגריר כמעט רשמי לפלשתינים, מהווה עבור ישראל מכה משני כיוונים. ראשית, הוא מסמן שממשל ביידן חותר לחלוקת ירושלים. שנית, השיגור של עמר ספציפית ליש ראל מסמן שהממשל עומד להתקרב לחמאס. בשנים האחרונות, כראש מכון ברוקינגס בקטאר )שתומכת בחמאס(, כתב עמר מא מרים ודיבר בזכות חמאס, הכרה אמריקנית בארגון הטרור הנתמך והמכוון על ידי איראן, ומיזוג חמאס לתוך אש"ף.
עמדת הממשל ביחס לירושלים ולחמאס מעצימה את כוחה של איראן בתוך הזירה הפלשתינית. היא גם מקשה מאוד על ישראל להמשיך לתמרן בין מחבלי אש"ף מצד אחד ומחבלי חמאס מצד שני. עד כה, הצליחה ישראל לצמצם את כוחו של חמאס ביהודה ושומרון, אבל מדיניות אמריקנית שתומכת במיזוג חמאס בתוך מוסדות אש"ף תצמצם את מרחב התמרון של הממשלה החדשה. מן הסתם, נקיטת צעד כה חריף לטובת הפלשתינים בירושלים מבשרת רעות גם לגבי המדיניות האמריקנית הצפויה כלפי יהודה ושומרון.
עיקור ההתנגדות
כאן המקום להדגיש את מעמדו הנוכחי המחוזק של חמאס בעקבות מבצע שומר החומות. על פי סקר של המרכז הפלשתיני לסקרים ומחקר הממוקם ברמאללה, אילו היו מתקיימות בחירות לנשיאות הרשות הפלשתינית, היה יו"ר הרשות מחמוד עבאס נמחק. רק 27 אחוז מהמשיבים אמרו שהיו מצביעים לו, בעוד 59 אחוז אמרו שהם תומכים באיסמעיל הנייה מחמאס.
צה"ל אמנם פגע פגיעה אדירה בתשתיות הצבאיות של חמאס בעזה, אך גם מול ישראל חמאס יצא מחוזק. ההתעסקות הבלתי פוסקת של מערכת הביטחון, הדרג המדיני והתקשורת הישראלית באיומיו לקראת מצעד הדגלים, העידה כאלפי עדויות שחמאס כיום מרתיע את ישראל מלממש את ריבונותה בעיר הבירה.
כל זה מביא אותנו לממשלה החדשה ולאיש החזק בה, שר החוץ יאיר לפיד, וגם לתפקיד האופוזיציה במציאות המדינית והאסטרטגית המתפתחת. בטקס חילופי שרי החוץ, פירט לפיד את המטרות המדיניות שאליהן יחתור בתפקידו. שלוש המטרות הראשונות שמנה היו שיקום יחסי ישראל עם המפלגה הדמוקר טית, עם היהודים הרפורמים ועם האיחוד אירופי.
אשר לאיראן, לפיד הגדיר כעובדה מוגמרת את חזרת ארה"ב להסכם הגרעין המעניק לאיראנים מסלול ישיר לארסנל גרעי ני וגרס שעל ישראל להיערך לכך. אשר לפלשתינים, תיאר שר החוץ הנכנס את הזירה הפלשתינית כמרכזית באזור, אשר "תגדיר, במידה רבה, גם את הזירות האחרות".
סדר העדיפויות של לפיד מכתיב את מדיניותו. היות שגם הד מוקרטים, גם הרפורמים )שהם ברובם המוחלט דמוקרטים( וגם האירופאים דוגלים באופן מלא הן בהסכם הגרעין והן בהקמת מדינה פלשתינית, הדרך היחידה שלפיד יצליח לשקם את יחסי ישראל עם השלושה היא לאמץ את עמדותיהם. הרי מקור הפ רימה של יחסי ישראל עם הדמוקרטים ועם האירופאים, ובמידה משמעותית עם הרפורמים, היה התנגדות ישראל הן לנסיגה לקווי 1949 והן להסכם הגרעין.
יהונתן ליס כתב השבוע ב"הארץ" כי אפשר להעריך שכדי לקדם את מטרותיו, לפיד יפעל ליישם חזון מדיני שפירט בשנת ,2018 אשר קישר בין תוכנית הגרעין של איראן לבין ויתורים ישראליים לפלשתינים. "אני מאמין שפריצת דרך בנושא האיראני תלויה בנושא הפלשתיני", אמר אז.
"אנחנו צריכים לפעול לקידום הסדר מדיני עם הפלשתינים רק כחלק מדיון אזורי. האם ניתן להפריד בין הבעיה האיראנית לזו הפלשתינית? האם בלי התקדמות מול הפלשתינים אפשר לגייס את הרחוב הסעודי, את הקונגרס האמריקני, את יהדות ארה"ב, את האיחוד האירופי ואת הכסף של מדינות המפרץ? נתניהו אומר שכן, אני אומר לכם שלא, רוב גורמי הביטחון אומרים שלא".
סדר יום מדיני מהאופוזיציה
יציאת ממשל טראמפ מהסכם הגרעין, העברת שגרירות ארה"ב לירושלים )וסגירת הקונסוליה לפלשתינים בעיר(, הסכמי אברהם והברית המבצעית שישראל הקימה עם המדינות הערביות הסו ניות, לרבות ערב הסעודית, נגד איראן - הוכיחו שנתניהו צדק. לפיד, "רוב גורמי הביטחון", הדמוקרטים, האירופאים והרפורמים - טעו. אבל מהנאום שלו ביום שני נראה כי ליס צודק. לפיד - כמו גם הדמוקרטים, האירופאים והרפורמים - החליט להמשיך להתעלם מהמציאות.
וזה מביא אותנו לאופוזיציה, לליכוד, לחברי גוש הימין ולרוב הציבור שהם מייצגים. המערכה האחרונה של חמאס הוכיחה כי הקמת מדינה פלשתינית היא סכנה קיומית לישראל. אם מעזה חמאס הצליח להבעיר גם את הרחוב הערבי בתוך ישראל ולהסית לפוגרומים נגד יהודים, אזי מדינה פלשתינית ביו"ש ובירושלים תביא לתבערה ברחובות ישראל.
על יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו להסיר רשמית את תמיכתו בהקמת מדינה פלשתינית. הליכוד וחברי האופוזיציה צריכים לקדם סדר יום מדיני ברור שכולל התנגדות מוחלטת להקמת קונסוליה אמריקנית בתוך השטח המוניציפלי של ירושלים. הם צריכים גם לאמץ את תוכניתו של נפתלי בנט להחיל את החוק הישראלי בכל שטחי C של יהודה ושומרון. כדי למנוע מלפיד להקריב את האינטרסים הקיומיים של ישראל, על נתניהו וחבריו לטפח בצורה פעילה את קשרי ישראל עם הרפובליקנים ועם הנוצרים האוונגליסטים. על כן, חיוני שיימשכו הפגישות מתוקשרות של נתניהו וחבריו עם מנהיגים רפובליקנים ונוצרים. פגישת נתניהו השבוע עם שגרירת ארה"ב לאו"ם לשעבר ניקי היילי היוותה התחלה טובה למהלך כולל.
במשך שנות דור, ניסו ממשלים עוינים בוושינגטון לקשור בין האיום האיראני לבין הסכסוך הפלשתיני ולדרוש ויתורים יש ראליים בתמורה להקשחת המדיניות האמריקנית כלפי טהרן. עד שלפיד הגיע לשלטון ידעו מנהיגי המדינה לפסול את החיבור מכל וכל, משום שמצד אחד, ברור שאין הסכם כלשהו מול המשטר בטהרן, המחויב להשמדת ישראל, שיבטיח את האינטרסים האס טרטגיים של ישראל. ומאידך ברור שאין הצעת שלום שתשמור על קיומה של המדינה היהודית, שהפלשתינים יקבלו.
העיוורון של לפיד לדינמיקות של האזור אינו עניין של מה בכך. הוא יחריף את המחיר שישראל תיאלץ לשלם כדי להדוף את הסכנות, הן מחמאס ומאיראן והן מוושינגטון. תפקיד האופוזיציה במצב זה הוא להתוות דרך ולקדמה בכל האמצעים. ●