השאלון הקטן

עם תמר גפני, מחברת "השד של מקסוול", הוצאת כרמל

תמר גפני היא קומפוזיטורית וסופרת. עבודת הדוקטורט שלה היא יצירה לתזמורת ומקהלת ילדים על פי טקסט של וירג'יניה וולף. בעלה הראשון היה תומר הופמן, כנר )ובנו של הסופר יואל הופמן( שנהרג לפני 12 שנים בתאונת דרכים. בעלה השני היה אורי ישורון, סטודנט לפילוסופיה. כעת היא חיה עם בן זוגה השלישי, כירורג ילדים ב"הדסה".

המספרת מספרת על הגברים בחייה. למי היא פונה?

"הספר הוא מחקר קטן על האינטימיות והמיתוסים הכרוכים בה. זהו וידוי נוקב שה מספרת חושפת בו את עצמה ללא רחמים, מתוך ניסיון לרדת לחקר מעשה האהבה. האם הסיפור פונה לנמען חיצוני? הייתי אומרת שהפנייה 'החוצה' היא בעיקר דרכה של המספרת לרדת לחקר הניתוק הרגשי שלה מהאירועים. אין זה אומר שלספר יש מרכיב תרפויטי; אני חושבת שהתהליך הת רפויטי צריך להקדים את הכתיבה, אחרת ייתכן שהכתיבה תיטיב עם הכותב, אבל לא יהיה לה הריחוק הדרוש".

מדוע "השד של מקסוול", על שם הניסוי מהמאה ה ?19

"'השד של מקסוול' הוא תעתוע מדעי המנסה ליצור סדר כלשהו באי סדר. אהב תי את השם מפני שהוא נשמע לי מתאים לספר, שנותר מראה שבורה חרף צורתו הפואטית".

המספרת מוזיקאית - מה מקום המוזיקה בספר?

"למוזיקה אין מקום מרכזי בספר, אבל היחס אליה טעון מאוד. ברובד העמוק ביותר עוסק הספר בפוסט טראומה. בסיפור האח רון אני מזכירה את מקומו של הגוף בנגי נה, ואומרת כי הנחש אינו מאזין כלל לנגן, אלא מביט בתנועותיו. העובדה שהמספרת היא מוזיקאית כרוכה ביחסה הטראומטי לגופה. מוזיקה היא מקצוע החושף לעין כל מעצורים ודיסוציאציות. במובן זה יש קשר בין הצורניות של הספר ובין תוכנו. גברים מופיעים בו בזה אחר זה, אבל אינם הנושא האמיתי: הנושא הוא האופן החנוק, המדוק לם, שבו נחווים הדברים".

סופרות וסופרים שהשפיעו עלייך.

"הסופר האהוב עלי הוא תומאס מאן. ז'ורז' סימנון, שאהבתי מאוד את 'שעת הפ עמונים' שלו, השפיע מאוד על כתיבת אחד הפרקים. את נטליה גינצבורג אני קוראת כעת בהזדהות רבה. היא יוצרת יקום חנוק שבמרכזו אישה, שאפתנית ומשועממת וכבר לא צעירה, הנאבקת להצלת עצמה מתוך עניבת החנק של כפר קטן ואם שתלטנית. אפשרות המילוט היא תמיד חתונה, מעשה שאמור היה להעניק לה את חירותה אך נוטל אותה ממנה".