ככה זה נראה כשאולפני פיקסאר במיטבם
"לוקה", ארה"ב 2021
"לוקה" הוא הסרט השלישי של אולפני פיקסאר שיוצא למסכים בתוך שנה וקצת )אחרי "קדימה" ו"נשמה"(. למרבה השמחה, הוא הרבה יותר מוצלח משני הקודמים.
הסיפור מתרחש ברובו בעיירת דייגים איטלקית מקסימה, ובמרכזו ניצב יצור מים צעיר וחביב בשם לוקה. בדומה לאריאל, גיבורת "בת הים הקטנה", גם לוקה מאוד מסתקרן לגבי מה שקורה על פני היבשה, וגם הוא חולם לנטוש את עולם הדגים לטו בת עולם בני האדם.
יום אחד לוקה פוגש את אלברטו, יצור מים אחר, שכבר עשה את הקפיצה מהמים ליבשה. עד מהרה לוקה והצופים למדים שיצורי המים הופכים לבני אדם כאשר הם יוצאים מן המים ועולים ליבשה, ובין לוקה לאלברטו ניצתת חברות מיידית שנסבה סביב מטרה משותפת: לקנות וספה ולצאת לטיול בעולם.
עם זאת, השניים צריכים להיזהר, משום שכל מגע של מים בגופם מנפץ את האש ליה ומשיב אותם לצורתם המקורית - דבר שיהפוך אותם לטרף קל עבור הציידים דייגים הרבים שמסתובבים באזור.
לא אשקר לכם. לא השתגעתי על הסר טים האחרונים של פיקסאר )שהתאמצו מדי לרצות, לטעמי(, ותוך כדי צפייה בפתיחה של "לוקה", שאותו ביים אנריקו קאסרוזה האיטלקי, התחלתי להנמיך ציפיות ולהכין את עצמי לעוד אכזבה.
אבל משהו לא צפוי קרה. נכבשתי בק סמן של הדמויות. הפשטות האלגנטית של הסיפור ושל האנימציה משכו אותי פני מה. ההומור האגבי גרם לי לחייך. הטוויס טים התסריטאיים הצנועים הפתיעו אותי בעוצמתם ובמידת הדיוק שלהם, ובדיוק כמו בסרטים הטובים באמת של פיקסאר, האימפקט האמוציונלי האדיר הגיע דווקא מהמחוות האנושיות הכי קטנות ופשוטות. לא פלא שבסוף הסרט מצאתי את עצמי עם עיניים לחות מדמעות.
גם הממד האלגורי של "לוקה" מצא חן בעיניי. יש הטוענים שמדובר במשל להט"בי עדין. ילדיי דווקא חשבו שהסרט מטיף נגד גזענות ובעד קבלת האחר, ודרך עיניי "לוקה" בעיקר נראה כמו סרט שעוסק בילדים בעלי מראה "שונה" שנשטפים אל חופי איטליה. כלומר, בהגירה.
כל הפרשנויות האלה נכונות, כמו בן, וכולן מדגימות עד כמה הפשטות של "לוקה" אינה פשוטה כלל. מי שכבר היה מוכן להספיד את פיקסאר )כמוני(, מתבקש להירגע. החבר'ה האלה עדיין יודעים מה הם עושים. "לוקה" הוא סרט נפלא. ציון: 8