דירה להשכיר

מיכל שלו דנה בסוגי אהבות שונות, על רקע בניין בדרום העיר בשנת קורונה ● אך בין קווי העלילה הגדושים, מייסדת הספרות הנשית הלכה לאיבוד

אל "שקרים שקטים", הרומן החדש של מיכל שלו )כנרת זמורה ביתן(, ניגשתי בהתרגשות. סצנת הפתיחה היתה מב טיחה, גם אם איטית: סיון, עורכת דין תל אביבית בשנות ה 40 לחייה, מקבלת שיחת טלפון מהאלמן של אחותה, הגבר שבו היתה מאוהבת אהבה לא ממומשת במשך שנים ארוכות. הוא מעניק לה במתנה דירה בפלורנטין, והיא נשאבת אט אט לחיי הבניין והדיירים השונים בו וסביבו. לאורך הסיפור אנחנו מתוודעים גם לסוד אפל מהעבר שהגיע זמנו לצאת אל האור ואמור לשנות את חייהן של סיון ובתה.

בכל דירה בבניין יש דיירים שסיפורם מהווה את קווי עלילות המשנה שבספר. המשותף לכו לם - סיון נורא רוצה להציל אותם. "היא חלק מהבניין וכבר מעורבת. עליה לעזור להנמיך את הלהבות ולסדר עניינים. זה המקצוע שלה", סיון חושבת באחת הפעמים )היא גם מדברת על עצמה בגוף שלישי, המספרת( מחשבה קלאסית של תסביך גיבורה. זה מתחיל בכך שהיא מחליטה לשפץ את החלל המשותף בבניין מכספה הפר טי. "היא כל כך אוהבת להיות מוקפת ביופי... בקיבוץ החוץ היה הגאווה", היא מסבירה את ההחלטה. משם זה הולך ומסלים - סיון מתערבת בחייהם של כל אחד ואחת מדיירי הבניין ועוזרת להם לסדר את חייהם, כאילו מו שיעה אותם, גם אם הם לא ביקשו את עזרתה.

הסיפור מתרחש בשנת הקורונה, וכיאה לפלו רנטין בשנת ,2020 המגוון האנושי בבניין אמור להיות מעין תמונה של תל אביב העכשווית. בבניין גרים זוג רופאים צעירים, זוג קשישים מתבודדים, אישה על הספקטרום האוטיסטי, זוג בוהמייני פרוד שחולק דירה ופליט ריאליטי חתיך. ערבים ורוסים מקבלים ייצוג כדמויות משנה סט ריאוטיפיות להחריד )שיפוצניקים ושתייני רחוב, בהתאמה(. שלו אמנם מנסה לשבור סטיגמות בספר הזה, להראות שרב הנסתר על הגלוי ושלעולם אין לשפוט אדם לפני שהכרת אותו, אבל נופלת בי צירת קריקטורות בשוליים. כשהיא כבר כן מנסה לשבור את הסטריאוטיפיזציה של אחת מהדמויות האלה, זה נעשה בצורה שטחית ומהירה. מכירות את הכלל שבספרות צריך להראות, לא להגיד? שלו מעדיפה להגיד: "אסור, אסור, אסור, לגבש דעה על אנשים לפני שמכירים אותם". למקרה ששכחתן, כלומר.

בכלל, נראה שתמלול יתר, לעיתים קרובות גם של דברים מובנים מאליהם, הוא חלק מהאופן שבו שלו מתנסחת. הספר מלא בפרטים: פירוט על תחושותיה של סיון כלפי התנהלותו של ראש הממשלה בזמן משבר הקורונה, פירוט על מחלות ומצבים רפואיים שונים )"בוויקיתרופה היא מצאה כי אוגמנטין היא תרופה הידועה גם בשם אמו קסיצילין והיא אכן סוג של פניצילין"(, ופירוט יתר של קלישאות )"תסתכלי לי בעיניים, הראי של הנשמה"(. יש משהו מייגע בלקרוא כל כך הרבה פרטים שונים, שמידת הרלוונטיות שלהם לסיפור אמנם משתנה, אבל כמעט תמיד רופפת ואפשר היה להסתדר בלעדיהם.

למשל, לא ברור מדוע שלו בחרה להתמקד בשנת הקורונה, ואם כבר, אפשר היה להפוך אותה למשמעותית יותר לעלילה עצמה. כאן נראה שה קורונה היא פשוט דבר שמתרחש ברקע, או אולי אמתלה כדי שהסופרת תוכל לחלוק את תחושותיה בנוגע לאופן ההתנהלות של הממשלה באותה עת. לעומת זאת, פירוט היתר של המצבים הרפואיים אמור להיות רלוונטי לעלילה, והוא גם אכן מעט פחות מעייף מהמניפסטים סביב הקורונה, אבל נראה שכדי להעביר נקודה מסוימת, שלו נדר שת להכניס אותנו לנבכי הפרמקולוגיה, וסביר שאפשר היה למצוא עילה נרטיבית אחרת לקי דום העלילה.

נוסף על עיסוק בפוליטיקה וממשל, רוקחות, סיפורי החיים של כל אחד מהדיירים ועולמה הפנימי של דמותה הראשית, שכולל גם פי רוט דידקטי למדי של סט הערכים שלה, שלו בוחרת לעסוק גם ביח סי אימהות בנות, המורכבים תמיד. בהיבט הזה היא לא נוגעת בקו נפליקטים פסיכואנליטיים עמו קים אלא מציירת קו די ליניארי של יחסים אידיאליים שנתקלים במשבר שמגיע ממש לקראת סוף הספר, ומייד מתרחשת ההתרה. בין כל הדמויות, קווי העלילה, ההת רחשויות והרקע, אין מקום להתעמק במערכת היחסים הזו באמת.

שלו מבקשת לדון באהבה ראשונה, אהבת אמת, אהבה בוגרת, אהבת אחיות, אהבה אימהית, אהבה בלתי ממומשת. מי שספרה הראשון, "מלאכי עליון", היה להיט רומנטי, "טופ גאן" ציוני, כתבה כאן ספרות נשים שבה רק אחד מקווי העלילה הוא רומנטי, וגם הוא לא מקבל טיפול מעמיק, באופן דומה ליתר סוגי האהבה שבספר.

בניגוד לכל אלה, העיסוק של שלו במחלת האנורקסיה )או כפי שהיא מעדיפה לכנות אותה "אנה - אלת האנורקסיה"( הוא יפה, מלא כנות ועצב. האנורקסיה היא כמעט דמות נוספת בסיפור, ושלו מצליחה להעביר את הקושי שבהתמודדות עם מחלה כזו, וכמה היא קטלנית. גם אם היא לא לגמרי מגדירה את ההקשר החברתי שבתוכו פורחת מחלה כזו, העיסוק בה הוא חשוב, והמודעות אליה משמעותית ויכולה להציל חיים. כמו כן, מבחינה ספרותית, זה אלמנט חזק של הסיפור.

הוא מציאותי מדי במקומות שבהם עדיף היה לצייר מציאות אלטרנטיבית ופנטסטי מדי איפה שעדיף היה להיות מציאותי, הוא מתפזר כשנ כון היה להתכנס ומפרט במקומות שהתכליתיות יפה להם. ברובו, "שקרים שקטים" פשוט מפספס.

מיכל שלו / שקרים שקטים; כנרת זמורה ביתן, 380 עמ'