ועדת החקירה הגדולה מכולן
איך קרה הדבר הזה? איך הצליח המבצע להדחת הימין מהשלטון? איך פעלה ההסתה בשירות אינטרסים פוליטיים, ובאיזו קלות אפשר לעצב לקהל את תפיסת המציאות?
האופוזיציה מתארגנת לשגרת פעולה. הוקמה ממשלה חדשה בישראל, והדין נותן שהצד שהובס לא רק ייאבק בה, יקשה עליה לקדם את רצונותיה ויטיל עליה שלשלאות מכבידות – אלא גם יאמץ את דפוסי הפעולה של הקואליציה בעת שתפקדה כאופוזיציה, רוצה לומר: שתיית דמה בקשית, אכילת כבדה וטחולה ושאר מיני דימויים רפואיים המתארים מוות בייסורים.
הדוגמאות רבות. האופוזיציה מתחבטת בימים אלה בשאלה האם להצביע עם הקואליציה בסוגיה העקרונית של איחוד משפחות; יש מחדלי הממשל החדש בנושא התפרצות הקורונה; וגם גודלה ונפחה של הממשלה החדשה הוא עניין שקל מאוד לעשות ממנו מטעמים, ועוד ועוד. המבנה הרעוע והמסובך של הממשלה מב טיח אספקה בלתי פוסקת של חומר לתקיפה.
רוב התקשורת לא שם. רובה מחבקת ומאתרגת במ ליצות חנפות מעוררות בחילה, אבל המיעוט שמזוהה עם הימין מתיישר עם מגמת האופוזיציה החדשה ונערך באילי ברזל ובקלשונות. האם זה נחוץ?
לדעתי לא. ראשית – המודל האופוזיציוני שהציגה הקואליציה דהיום עת ישבה באופוזיציה בשנים האח רונות, הוא מכוער, פסול וחסר השראה. הוא אופיין בתעמולתיות ובסיסמתיות, היה תוקפני ומבזה והיה מכוון אך לתכלית אחת: תפיסת השלטון. תאמרו: זה תפקידה של אופוזיציה! ובכן, לא נכון. זו יכולה להיות מטרתה של אופוזיציה, אבל מאמץ ממוקד להחל פת השלטון באופן שמפריע לחיים התקינים במדינה בוודאי לא נכלל בכללי המשחק.
על האופוזיציה החדשה לברוח מהסגנון הזה בכל דרך ולאמץ לעצמה טקטיקה שונה לחלוטין, כזו שתכבד את היסוד העיקרי של תפיסותיה, שהוא הדבקות באמת. אבל שנית, וזה העיקר – מעבר מהיר מדי לשגרת אופוזיציה לוחמנית ולתגובתיות כפייתית לממשלה פירושו הזנחת המשימה העיקרית הראשונה בעידן הזה. והיא: ניתוח כואב של מה שעברנו בשנים האח רונות, החל מההתארגנויות האזרחיות הראשונות נגד שלטון נתניהו, דרך ההפגנות, תעשיית השנאה וליבוי היצרים וכלה במערכות הבחירות ובניצחון המפוקפק שסיים אותן והביא להקמתה של הממשלה הנוכחית.
התנהלות הממשלה החדשה, סגנונה הפוגע והמע ליב, סיסמאותיה בדבר "העבודה בשבילכם" וצילומי הדוגמנות התכופים הם נלעגים ויכולים להכעיס, אבל הם לא הנושא. מיותר לארוב מעבר לקיר לשרת החי נוך החדשה ולתקוף בארסיות כל מילה שיוצאת מפיה. היא שרת החינוך, וטוב שתעשה את עבודתה כראוי.
השאלה שצריכה לא לרדת מהשולחן היא: איך קרה הדבר הזה? איך הצליח המבצע להדחת הימין מהשל טון? איך פעלו הסתה וליבוי שנאה בשירות אינטר סים פוליטיים, ובאיזו קלות אפשר לעצב לקהל גדול כל כך את תפיסת המציאות שלו? קשה לבצע את ההפרדה הזו, אבל היא נחוצה. מצד אחד עלינו לאחל הצלחה לשרים החדשים, לבקר אותם ולפקח עליהם בלי לרדת לתהומות "קריים מיניסטר"; ומצד שני, באותו הזמן, להקים את ועדת החקירה הגדולה מכולן שמהותה: לגלות מה עושים עכשיו עם כל השנאה והתעמולה שנותרה ברחובות, ואיך מונעים את מבצע הדחת הימין הבא.