הם מתים לקבל תמונת ניצחון
אזרחי ישראל, אני שמח לבשר לכם כי הגענו לזמ נים טובים: האיום האיראני הוסר והאייתוללות החליטו לפנות לתחומי האנרגיה הירוקה, חיזבאללה פירק את עצמו מנשקו, הפרעות במגזר הערבי התחלפו בחלוקת ממתקים לשוטרים, והפכנו להיות מדינה שבה מה דורות החדשות מתעסקות ברכילות קלילה וחביבה: מתי משפחת נתניהו תעבור דירה?
אם בזה היו בוחשים בימים האחרונים עורכי מהדו רות התקשורת, עיתונאים, יועצים פוליטיים ואפילו ראש הממשלה לשעבר, היינו בזמנים טובים.
אבל זה לא המצב. העיסוק בפינוי בלפור הוא עוד סממן לאובססיה החולנית להתעלק על ראש הממשלה היוצא, ומסמל כמה התיעוב והחשש מחזרתו הם כאן כדי להישאר איתנו.
מסכנים אזרחי הממלכה. מה שהחל בידיעה חביבה על סיכום ג'נטלמני בין בנימין נתניהו לבין נפתלי בנט, בנושא שבו הגיעו להסכמה מתבקשת, הפך בתוך כמה ימים לסערה נדל"נית שהגיעו לבחוש בה כל המי ומי. כולל מי שהדבר האחרון שהם צריכים לעסוק בו מגיע מתחומי הנראות: אהוד אולמרט ודן מרגלית.
לזכותם של השניים ייאמר שאין נושא מוסרי סביב התנהלותו של נתניהו שהם לא ייכנסו אליו, למרות השדים שבארונם.
לעיתונאי דן מרגלית היה חשוב להביע את דאגתו כאזרח ולצייץ: "נוכחותו של בנימין נתניהו בבית שלי )כמשלם מסים( ברחוב בלפור לאחר בחירת ממשלה אחרת מצביעה עליו כעל מסתנן ופולש". הבנתם? פתאום לאזרח מרגלית חשוב מי פלש ומי הסתנן לבית שלו. טוב לדעת שפלישות למרחבים של אחרים מט רידות אותו.
לראש הממשלה לשעבר )והעבריין המורשע( אהוד אולמרט היה חשוב להתערב גם כן ולקבוע: "ביום שאינך ראש ממשלה, אין לך זכות לגור במעון... המ שפחה היתה צריכה לארוז את חפציה ולנסוע לאוהל בקיסריה".
הוא רק "שכח" לציין שגם הוא התפנה ממעון ראש הממשלה לאחר עשרה ימים )לטענתו, אלו היו ארב עה ימים(, והכי חשוב: אף אחד לא דחק בו והפך את הנושא לסערת הכפשות ותקיפות.
אבל יש כאן משהו נוסף. למה פתאום השתנתה עמדתו הג'נטלמנית של בנט לגבי תאריך העזיבה של בלפור?
סביר להניח שהסיבה נובעת מעמדת היועצים הפו ליטיים וכת ה"רק לא ביבי". הם כבר דאגו "ליישר" את ראש הממשלה החדש גם בנושא הזה ולדרוש ממנו עמדה נחרצת והקצבת זמן מפורש.
כת ה"רק לא ביבי", המונה פוליטיקאים, אנשי תק שורת ומפגינים - לא באמת קיבלה את תמונת הניצחון שלה. בדמיונם זה היה אמור להיות ניצחון הרבה יותר אפי, סצנה קולנועית מרהיבה - האויב הגדול מובס, והגיבור עומד מעליו ומוכתר ליורשו.
בפועל הסצנה הפוכה: נתניהו אינו מוריד את הראש, לא שפוף ולא כפוף, ההפך. התחושה היא שאיש לא החליף את מעמדו של נתניהו. מערך היח"צ שעבד שעות נוספות להציג את בנט כראוי לתפקיד, לא מצליח לייצר את התדמית הנכספת. אולי תמונות של סבלים וקרטונים מחוץ לבלפור יסייעו במשימה.
בדמיונם זה היה אמור להיות ניצחון הרבה יותר אפי, סצנה קולנועית מרהיבה - האויב הגדול מובס, והגיבור עומד מעליו ומוכתר ליורשו. אבל נתניהו לא נכנע