Israel Hayom

בין הקצוות

- יפעת ארליך צילום: אורן בן חקון

בבית הספר הזה לומדים בני נוער יהודים, מוסלמים, אירופאים ואפילו אפריקנים. החברות היפה בין טוהר למוחמד מדגימה איך הכל מתחבר / יפעת ארליך

היא נעלבה ממנו כששיתף פוסט בוטה נגד ישראל בשיא ימי הלחימה בעזה ● הוא ראה בה אוזן קשבת, שתוכל להזדהות עם קשייו מול משפחתו השמרנית ● וביחד הם למדו על השואה ועל פיגועי התופת באינתיפאדה ● טוהר שלם, יהודייה דתייה מקצרין, ומוחמד ג'איוסי, פלשתיני מוסלמי ממזרח ירושלים, לומדים בתוכנית המנהיגות הבינלאומית GHIS של המרכז החינוכי גבעת חביבה, ומוכיחים שדו קיום כאן הוא אפשרי, למרות כל המחלוקות

מוחמד ג'איוסי הוא כוכב. כשהוא מס תובב בשבילי המרכז החינוכי גבעת חביבה, הסמוך לקיבוץ מענית ולוואדי ערה, מבטי חיבה רבים נשלחים לעברו. לטקס הסיום של תוכנית המנהיגות במרכז הוא מופיע בלוּק מוקפד, עם עניבת פרפר וחלי פה מחויטת, ניגוד מעניין לתלתלים הפרועים שלראשו.

גם טוהר שלם כוכבת. היא זוהרת ושמחה, אך גם מתח ניכר על פניה. לטקס היא מתייצבת בשמלה פר חונית ארוכה, הבולטת על רקע השמלות הקצרות של חברותיה לכיתה.

מוחמד (18) גדל במשפחה מוסלמית דתית בכפר עיסאוויה שבמזרח ירושלים. טוהר (18) גדלה במש פחה יהודית דתית בקצרין שבגולן. שניהם סיימו את תוכנית המנהיגות של בית הספר הבינלאומי בגבעת חביבה ‪Givat Haviva Internatio­nal School‬ - .GHIS על רקע המתחים וגילויי השנאה שהתעוררו מאז מבצע שומר החומות בעזה, הידידות שנרקמה בין השניים בשנתיים שלמדו יחד מעוררת סקרנות.

לפני חודשים אחדים ניצלו מוחמד וטוהר את אחת החופשות מהלימודים לסיור בעיר העתיקה בירושלים. לצד שיטוט בסמטאות וניגוב חומוס, כלל הטיול גם כניסה משותפת להר הבית. העלייה החריגה של מוסלמי ויהודייה לאתר הנפיץ, שבהמשך עמד בעין המתיחות הגדולה, הונצחה על ידם בסלפי מחויך. אבל כעת, רגע לפני טקס הסיום במרכז, טוהר מסרבת להצטלם בחברת מוחמד. גם לצד בחור גרמני שעוטה לצווארו כאפייה היא לא מוכנה להיות מתועדת.

"בימים האלה, אחרי שרק יצאנו ממלחמה, אני לא אצטלם לצד מישהו עם כאפייה", היא מסבירה בשקט אך בתקיפות. כשאני מנסה לברר איזה חתול שחור עבר בינה לבין מוחמד - היא מתחמקת בנחישות.

עם שלוש שותפותיה לחדר, שתי יהודיות מתל אביב וממעגן מיכאל וערבייה ישראלית, היא מוכנה להצטלם. הארבע עומדות יחד בפתח המועדון של הפנימייה ליד שלט בכתב יד שכולן מסכימות עם הכתוב בו: "בעזה ובשדרות ילדות רוצות לחיות".

ימי הלחימה בעזה.

הטילים שחמאס ירה לישראל והתפרעויות שאירעו בערים המעורבות בארץ עוררו הרבה מתחים בתוך .GHIS היו שם ויכוחים, צעקות ודמעות, אך בתוך המערבולת המשיכו התל מידים היהודים והערבים לשבת יחד לשולחן האוכל ולישון זה לצד זה.

בית הספר ,GHIS המיועד לתלמידי י"א וי"ב, הוקם לפני שלוש שנים על ידי נורית גרי, מנהלת המר כז הבינלאומי בגבעת חביבה, ויובל דביר, מנהל בית הספר. בכל שנתון לומדים בו כ 50 תלמידים, מחציתם ישראלים, בחלוקה שווה בין יהודים לערבים. השאר מגיעים הנה מכל קצות תבל, החל מארה"ב, גרמניה ואוסטרליה, וכלה במדינות עולם שלישי באפריקה, דוגמת ליבריה וסודאן.

בית הספר, שממומן בידי תורמים פרטיים, הוקם כדי להכשיר מנהיגים צעירים שיקדמו חברה שוויונית ומשותפת בישראל, במזרח התיכון ובעולם. התלמידים גרים יחדיו בתנאי פנימייה בדרך לרכישת תעודת הב גרות הבינלאומית היוקרתית IB ולהשתלבות עתידית באוניברסיט­אות יוקרתיות.

מוחמד גדל בעיסאוויה שעל מורדות הר הצופים. כשהיה בן 5 עזבה אמו את הבית, והוא הופקד בידי סבתו שגידלה אותו. עד כיתה י' למד בבית הספר הפלשתיני השכונתי.

"לא היתה שם אווירה לימודית רצינית. החברים שלי דיברו הרבה על עבודה וכסף, ופחות על התקד מות בלימודים. בגיל התיכון הרבה מהחברים כבר יצאו ונכנסו לכלא בעקבות זריקת אבנים או מעשי אלימות

אחרים. הבנתי שאני חי בתוך בועה, במקום שכולם בו חושבים אותו דבר, ושלא אגיע רחוק עם סביבה כזאת. החלטתי לחפש מסגרת אחרת".

תחילה חיפש בתי ספר במזרח העיר, אבל אז תייג אותו חבר בפוסט בפייסבוק על תוכנית המנהיגות של .GHIS "כשקראתי חשבתי שזה לא אמיתי. שלא יכול להיות כזה בית ספר, שלומדים בו יחד יהודים וערבים וצעירים מכל העולם. הטלפון הראשון שע שיתי היה לברר שהפרסום אמיתי ושלא עבדו עלי".

הבחינות לבית הספר, וגם הלימודים עצמם, מת קיימים באנגלית, ומוחמד עמל קשה, לדבריו, לשפר את שליטתו בשפה. "פשוט ישבתי כל היום מול האינטרנט ולמדתי דרך כל תוכנה חינמית שמצא תי ברשת". גם את הראיון הוא מנהל באנגלית, שכן העברית שבפיו קלושה.

לבחינות ניגש בחשש. "רק דודה אחת ידעה על זה, ורק כשקיבלתי תשובה חיובית סיפרתי לשאר בני המשפחה. זה לא היה פשוט. החינוך שקיבלתי הוא מוסלמי דתי, במסגרת של בנים בלבד, ופתאום אני הולך לפנימייה עם תלמידים משני המינים, מכל העולם, ובמסגרת לא דתית. במשפחה חששו שאתנתק מהמסורת ומהקהילה.

"בתוך זמן קצר הם הבינו שבזכות הלימודים אני הרבה יותר בטוח בעצמי ומצליח להביע את עמדתי הרבה יותר טוב. לא באתי לתוכנית ב GHIS כדי

לשנות את הזהות שלי, אלא כדי לקבל הזדמנות שתפתח בפניי את האקדמיה בחו"ל, וגם הזדמנות לחקור לעומק מי אני.

"פגשתי פה אנשים שמעולם לא חלמתי לחיות איתם. למדתי המון דברים חדשים על הישראלים, על ההיסטוריה היהודית, ובייחוד על השואה. למדתי גם על הסכסוך הישראלי פלשתיני, ויש לי עוד הרבה מה ללמוד. אני מקווה להתקבל לאוניברסיט­ה יוקרתית בחו"ל וללמוד איכות סביבה. אני רוצה להיות בע תיד השר לאיכות הסביבה. אני מרגיש שייך ורוצה לתרום ולהשפיע על כל האוכלוסיות". אתה מגדיר את עצמך ישראלי או פלשתיני?

"אני תמיד אומר שאני מירושלים. זאת הזהות שלי. יש לי בני משפחה גם בישראל וגם בפלשתין, אני לא רוצה לבחור. אני בעד מדינה דו לאומית אחת, שבה ערבים ויהודים יחיו ביחד. אני מאמין בדו קיום כי אין לנו שום ברירה אחרת".

ימי המבצע בעזה וההתפרעויו­ת בערים המעורבות היו מאתגרים למוחמד. "דאגתי מאוד למשפחה ול חברים שלי. היתה הרבה דיסאינפורמ­ציה שהצליחה לבלבל את כולם. חלק מחבריי בעיסאוויה ניתקו איתי את הקשר, אחרי שהסברתי להם שהמציאות היא לא שחור לבן ושצריך להיות קשובים גם לעמדות אח רות. זאת היתה תקופה קשה, עם תחושה שבחדשות כל הזמן היו עסוקים בהאשמה הדדית ובשאלה מי צודק ומי טועה, במקום לנסות למצוא פתרונות".

גם טוהר נחשפה לבית הספר בגבעת חביבה דרך הרשתות החברתיות. "ראיתי מודעה באינסטגרם, והתוכנית נראתה לי מעניינת מאוד. ההזדמנות ללמוד במשך שנתיים בחברת בני נוער מכל העולם, יחד עם נוער ישראלי ממגזרים שונים, משכה את תשומת ליבי. זה נראה מרגש ומעשיר.

"האולפנה בקצרין היתה מקום משמעותי בשבילי, שגדלתי בו המון, ולתוכנית ב GHIS הצטרפתי בתחו שה של שליחות. מצד אחד, הרצון לייצג את החברה הדתית לאומית שממנה אני באה, ומצד שני - רצון גדול ללמוד מאחרים ולפתח את עצמי".

ההתלהבות שלה צוננה מייד בשבת הראשונה בגב עת חביבה. "הפעילויות כאן לא התאימו לאדם שומר שבת. את הקידוש קראו מהטלפון הנייד, ועל תפילה מסודרת מובן שלא היה מה לדבר, כי אין במקום בית כנסת פעיל. מוזר היה לי לראות את כולם לבושים בבגדי חול, באים לאכול בחדר האוכל בערב לכמה דקות והולכים, כאילו היה מדובר ביום רגיל, ובאותו ערב הפעילות נעשתה סביב מדורה.

"נכנסתי להלם והתרחקתי מכולם. חוסר הידע הבסיסי של אנשים ביהדות הדהים אותי. נעלבתי מזה באופן אישי. לא הבנתי איך חברה שמחשיבה את עצמה ליברלית, אכפתית ופתוחה ל'שונה' מו נעת מעצמה ידע על נושא כה משמעותי והיכרות עם ציבור שלם. מרוב תסכול החלטתי לא להישאר בסופי השבוע בבית הספר".

אלא שאז הגיעה הקורונה ואילצה את טוהר, יחד עם כל תלמידי בית הספר, להישאר פרקי זמן ממושכים בפנימייה - כולל שבתות. "הבנתי שאם אני רוצה שאנשים יידעו, אני פשוט צריכה ליידע. ניצלתי את ההזדמנות לחלוק את עולמי ולפתוח בפניהם היכרות עם דברים חדשים. דווקא מתוך הקושי, גם חוויית השבת האישית שלי התעצמה מאוד".

נדמה שיש בך לא מעט ביקורת על התוכנית ב,GHIS שנמצאת עדיין בראשית דרכה.

"ביקורת בונה. בגלל שהזהות שלי שונה מאוד מהמיינסטרי­ם של בית הספר, עלו בי הרבה שאלות. לפעמים הייתי נתקלת במקרים שבהם, בשם התקינות הפוליטית, עשו דה לגיטימציה לרעיונות ולאישים, כי הם פשוט לא התאימו לאג'נדה. מה שנקרא 'תרבות הביטול'. כאב לי לראות שקיבלתי הודעות רשמיות לרגל ימים לאומיים חשובים לעמים שונים, אבל את יום גוש קטיף איש לא מצא לנכון לציין, אף שהסב רתי את חשיבותו המיוחדת בשבילי. להפתעתי, חלק מחבריי הישראלים אפילו לא ידעו מה זה גוש קטיף".

לדברי טוהר, היה לה קשה לראות מורים ומדריכים בפנימייה יוצאים להפגנות שנויות במחלוקת יחד עם תלמידים, או מבטאים את דעתם הפוליטית באופן חריף שלא משתמע לשתי פנים במרחב הכיתתי.

"מהפרספקטיב­ה שלי זה מצטייר כנקיטת עמדה, באופן שהופך את איש החינוך להרבה פחות נגיש בשבילי. לצערי, היתה בבית הספר הרצאה מאוד שמאלנית ושקרית של ארגון 'זוכרות', אבל נציג ימני הגיע לכאן רק פעם אחת במסג רת פאנל. לבית הספר יש עוד מה להתקדם בהבאה מאוזנת יותר של הרצאות". מה קיבלת מבית הספר בצד החיובי?

"מעבר לאנג לית שלי, שהשת פרה מאוד, התו כנית הלימודית כאן כללה הרבה טקסטים שעזרו לי לפתח יכולת כתיבה אקדמית ויכולות לימודיות גבוהות יותר - דבר שחסר לי בבגרות הישראלית. מעבר לזה, רכש תי חברים מדהימים מכל העולם, שלא הייתי פוגשת בדרך אחרת.

"מובן שיש ויכוחים ומתח, אבל בסופו של דבר החברויות היפות בפשטותן היו חזקות מהכל. כולנו חיים כאן ביחד, אוכלים, מתייעצים בקשר ללימודים, מתגעגעים הביתה וצוחקים יחד בחדר לפני שהולכים לישון. עם כל אי ההסכמות, בבוקר קמים ביחד ללמוד, לעבוד וסתם לטייל ברחוב עם אנשים שהם מאוד שונים מאיתנו".

טוהר מרגישה שעצם הימצאותה ב GHIS תרמה עוד גוון לקשת החברתית במקום. "בשנה הראשו נה לא היו עוד יהודים דתיים מלבדי, וגם לא הרבה אנשי ימין. לכן הקול שלי הוסיף נקודת מבט חשו בה לדיונים, שבקלות היה אפשר להתעלם ממנה אם לא הייתי שם. היתה לי הרבה אחריות על הכתפיים, שלעיתים היתה לי לעול. בכל דיון הרגשתי שאני נוטלת על עצמי את האחריות לא להיות 'הימנית המתלהמת', 'החשוכה' או 'הכופה הדתית'. מעבר לזה, אני חושבת שגם הבאתי ערך מסוים של רגישות ואכפתיות שקיבלתי באולפנה בקצרין". הלימודים שינו משהו בתפיסת עולמך?

"רבים שאלו אותי אם דעתי הפוליטית השתנתה בשנתיים שלי ב .GHIS למען האמת, היא לא הש תנתה כלל. למעשה, עכשיו יש לי בסיס עמוק ורחב יותר לדעות שלי. עכשיו אני יכולה לתפוס צד דווקא מתוך ראייה של ריבוי הרבדים והפנים של המציאות.

"אחרי השנתיים כאן למדתי לראות ולחוות דברים שאנשים מפספסים בגלל הסתכלות פלקטית שהורגלו בה. התחושה היא כמו לעבור מסרט רגיל לסרט תלת ממד. זה לפעמים יותר מפחיד, אבל גם יותר דומה לעולם האמיתי. ב GHIS התבגרתי וקיבלתי יכולת לדון עם אנשים בשפה שלהם. חוויה לא קלה, אבל מעצבת מאוד".

טוהר ומוחמד מספרים ששלושה חוד שים בלבד אחרי תחילת הלימודים בגבעת חביבה הם גילו את נקודת ההשקה המשותפת ביניהם.

מוחמד: "היה מפגש קבוצתי שבו תיארתי מאיפה באתי. סיפרתי שלמדתי בבית ספר מוסלמי דתי עם בנים בלבד, ושהמשפחה שלי התקשתה לקבל את העובדה שאני עובר לפנימייה מעורבת. פתאום קל טתי שמי שמבינה אותי הכי טוב היא טוהר, שהגיעה בעצמה מאולפנה דתית. הבנתי שיש בינינו לא מעט משותף, והתחלנו לדבר יותר. טוהר לימדה אותי המון דברים שלא ידעתי. למשל, על השואה". אז מה קרה ביניכם שבגללו היא סירבה להצטלם בחברתך לפני טקס הסיום?

מוחמד מופתע. "טוהר סירבה? לא יכול להיות. את בטוחה? היא אמנם אמרה לי משהו על סטטוס ששיתפתי, שלא מצא חן בעיניה, אבל לא הספקנו לדבר על זה לעומק. אני אברר מולה מה קרה, ואני בטוח שהכל יסתדר. אחרי כל המח לוקות, אנחנו בסוף תמיד מדברים ומבינים זה את זה". מאוחר יותר מסבירה טוהר שהיא "נפגעה מאוד" ממוחמד, אחרי ששיתף באינסטגרם במה לך הלחימה בעזה סטטוס בוטה נגד ישראל וצה"ל. "היתה בפנימייה קבוצה של ער בים שמגדירים את עצמם פלש תינים, והם מאוד לאומנים. מוחמד

טוהר: "בשנתיים שלי כאן למדתי לחוות דברים שאנשים מפספסים בגלל הסתכלות פלקטית שהורגלו בה. התחושה היא כמו לעבור מסרט רגיל לתלת ממד. זה לפעמים יותר מפחיד, אבל גם יותר דומה לעולם האמיתי. חוויה לא קלה, אבל מעצבת"

מוחמד: "סיפרתי מול כולם שלמדתי בבית ספר מוסלמי דתי, עם בנים בלבד. פתאום קלטתי שמי שמבינה אותי הכי טוב היא טוהר, שהגיעה מאולפנה. הבנתי שיש בינינו לא מעט משותף. טוהר לימדה אותי המון דברים שלא ידעתי על הישראלים"

 ?? צילום: אפרת אשל ?? צוות ההנהלה. מימין: מיסאא עסלי בויראת, נורית גרי ויובל דביר
צילום: אפרת אשל צוות ההנהלה. מימין: מיסאא עסלי בויראת, נורית גרי ויובל דביר
 ??  ?? תלמידים בתוכנית GHIS במרכז חביבה. "ריבוי הפרספקטיבו­ת מביא להבנה של האחר"
תלמידים בתוכנית GHIS במרכז חביבה. "ריבוי הפרספקטיבו­ת מביא להבנה של האחר"
 ??  ??

Newspapers in Hebrew

Newspapers from Israel