המסביר הלאומי
רודי רושמן מגייס את הרשתות החברתיות לטובת הסברה בינלאומית ● הוא מעלה סרטונים מהפגנות אנטי ישראליות, שבהן הוא מצליח לשכנע את הקהל שיש משהו בדבריו ● וכן, הוא מאמין שאפשר לעשות כאן שלום
בבחייו, גיל שבע חווה רודי רושמן (27) את המקרה האנטישמי הראשון כשיחד עם אמו ואחיו הקטן הוא המתין בלונדון לאוטובוס בן שתי הקומות. אמו של רודי לבשה חוש לצה עם המילה "אמת" בעברית, והנהג - שמאוחר יותר התברר שהיה ניאושנאצי - שאל אותה "סליחה, זה ביהודית?". אמא רושמן ענתה "זה בעברית, שפה של יהודים". הנהג בתגובה דרש ממנה בתוש קף לרדת מהאוטובוס: "אני לא רוצה פה יהודים, תעופו מכאן", הכריז, ופיזית גרר את האם אל מדרגות האוטובוס, כשרודי הקטן ואחיו משתרכים אחריה.
"הכל קרה ממש מהר ולאט מול העיש ניים שלי", נזכר רושמן. הוא משוחח איתי בזום, חצי בעברית במבטא צרפתי וחצי באנגלית במבטא אמריקני שוטף, בזמן הקצר שהצליח לפנות עבורי - בין הרש צאה שהעביר לקבוצה שהגיעה מארה"ב כדי ללמוד על הסכסוך הישראלישפלשש תיני, לבין שיחה שיקיים בש1 בלילה עם הקהילה היהודית במונטריאול. כשהוא מסתובב עם הנייד בתל אביב בדרך לבית הוריו, עוצרים אותו לפחות שלוש פעמים אנשים שאינו מכיר וטופחים על כתפו או צועקים לו "רודי, כל הכבוד לך!". אתה מפורסם. "לא יודע אם אני מפורסם", הוא מצש טנע. אם אין לכם מושג מי הוא, כנש ראה שאתם לא חזקים ברשתות החברש תיות, שם סך עוקביו מגיע לש003 אלף. הסרטונים של רושמן זוכים לעשרות אלפי צפיות ביוטיוב ולמאות שיתופים בפייסבוק. רובם עוסקים בדיונים עם פרושפלשתינים ואנשי שמאל קיצונים, והם צולמו בארץ ובעולם בהפגנות נגד ישראל, בתהלוכות וברחובות. אם יש לישראל הסברה קוראים לה רודי רושמן, והוא אפילו לא ימני מובהק - הוא פשוט רוצה לעשות כאן שלום. באחד מהסרטוש נים שלו שואלת אותו אחת המפגינות מי הוא, ורודי עונה: "אני פעיל למען זכויות היהודים וישראל, גר בישראל, ובונה יחש סים בין פלשתינים וישראלים. יהודים ופלשתינים יכולים לחיות זה לצד זה".
במבצע שומר החומות, שבו היה נראה כי מערך ההסברה של המדינה כשל בגש דול, יצא רושמן נגד הקומיקאי ומנחה "הדיילי שואו" טרוור נואה, שהכריז שיש שראל צריכה להבין שלה יש יותר כוח ולכן עליה לחוס על הצד השני, שנפגע הרבה יותר. "כל טיל שנורה לשטח אזרחי במטרה להרוג אזרחים הוא פשע מלחש מה", כתב רושמן בין השאר בפייסבוק, בפוסט שהפך לוויראלי ושאליו צירף סרטון הממחיש חלק קטן ממה שישש ראל עברה במלחמה, "אם לא בזכות כיפת ברזל, הנפגעים בצד הישראלי היו גבוהים הרבה יותר ממה שהם כיום".
הנרטיבים שעובדים
מגיל קטן ניסה רודי רושמן להסש ביר לסובבים אותו מי הוא ומאיפה הוא מגיע. הוא נולד בצרפת, עבר לישראל בגיל שלוש, ירד למיאמי בגיל חמש, חזר לארץ להתגייס, שב ללוס אנג'לס, ולפני שנתיים עשה עלייה והתמקם ביש רושלים - ואפילו הצליח להביא לכאן את המשפחה, שעלתה בתקופת הקורונה. עכשיו, בין כל עיסוקיו, שמלבד סרטוני הסברה ברשתות החברתיות כוללים גם את פרויקט "הבית" - תנועה שבונה קשש רים בין ישראלים לפלשתינים באמצעות פעילויות משותפות, הוא גם עובד על סדרת דוקו שהוא מתכנן למכור, שנקש ראת ,"We Were Never Lost" ועוסקת בסיפור ההתנתקות של עשרת השבטים מהעם היהודי.
כאמור, חקירת שורשים היא לא דבר זר לרושמן. "אמא שלי מרוקאית ואבא שלי אשכנזי מפולין ומגרמניה, אבל הוא לקח את התרבות של אמא והבית שלנו היה מרוקאי לכל דבר. כשהלכתי לבית הספר היהודי אמרו לי 'אתה הולך לפי האבא, אז אתה אשכנזי'. זה שם אותי במצב שבו לא ידעתי מה לענות כששאלו אותי מי אני. במרוקו הרגו אותנו כי לא היינו מרוקאים, בפולין הרגו אותנו כי לא היינו פולנים, למה אנחנו מזדהים עם המקום האחרון שבו חיינו? אני יהודי, כי לא משנה איפה גדלתי ואיפה הייתי, אני חלק מעם ישש ראל. בעקבות המעברים ממקום למקום התחלתי להיות טוב בלהסביר את עצמי". איפה עוד הסברת את עצמך? "בכיתה ח' הייתי הולך למפגשים באיפא"ק )הוועד האמריקנישישראלי לענייני ציבור. צ.ב(, והיו שם נאומים של חברי קונגרס שדיברו בצורה מאוד שטחית. אחד מהם אמר פעם 'אמריקה חזקה היא ישראל חזקה!', וכולם נעמדו ומחאו כפיים, והוא המשיך: 'ישראל חזקה היא אמריקה חזקה!', והקהל מסביב התש להב מאוד. שאלתי את עצמי, 'מה הוא אומר פה בכלל?'. הרגשתי שמדברים כדי להרגיש טוב, במקום לעשות משהו. יצאתי החוצה, והיו שם אלפי מפגינים נגד ישראל, ניאושנאצים וכל מיני שונאי ישראל, וכילד בכיתה ח' יצאתי ודיברתי איתם, וראיתי שהצורה שבה לימדו אותי לענות לא ממש עובדת, ושכדאי שאני אלמד איך לענות להם בפעם הבאה. קפש צתי על כל הזדמנות שהיתה לי לדבר עם אנטישישראלים, ובדקתי מה הנרטיש בים שעובדים, הקשבתי לנאומים שלהם ולמדתי לענות בצורה הכי טובה". והמשכת עם זה גם כשגדלת. "בהחלט. באוניברסיטה בארה"ב הקש מתי תנועת סטודנטים תומכי ישראל, כדי לתת ליהודים כלים שיעזרו להם להיות חזקים ולדעת מה לענות, כדי שהדור הצעיר יבין שאומרים עלינו הרבה דברים לא נכונים. אבל בהמשך הפסקתי עם זה, כי התנועה הפכה למשהו שלא רציתי שהיא תהיה: מיינסטרים הסברה בלי עומק, עם סיפורים על זה שבישראל המציאו את ווייז או את עגבניית השרי, ושאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזה"ת. זה לא נותן לנו זכות להיות קיימים. מדובר בסיפור של 4,000 שנה, שיצרש נו את המדינה אחרי אלפי שנות דיכוי, שהעם הנודד שלנו הגיע לארץ ישראל, בעט בבריטים והוכיח שהמדינה יכולה להיווצר. התנועה הפכה לארגון פרושישש ראלי ממוצע, שעושה דברים שהתומכים אוהבים ופחות את מה שצריך לעשות. יהודים לא פרושישראלים הם ישראלים. אני לא פרושרודי, אני רודי. פעם, אם היינו מדברים על הקמת המדינה ועל המלחמות, העולם היה תומך בנו, אבל היום אכפת לאנשים מנרטיבים ומרגש שות שאם הם תומכים בהם, הם מרגיש שים שיהיו טובים יותר. פחות מעניינת אותם טכנולוגיה, אלא יותר המחשבה שלקחנו אדמה מאנשים אחרים - ואת זה צריך לתקן".
מסכים איתך, אח שלי
הסיפור של רודי עם הרשתות החש ברתיות התחיל בתקופה שבה למד באוניברסיטת קולומביה והקים את תנועת הסטודנטים. "היינו הולכים לאירועים אנטישישראליים, ומראים להם איך הם משתמשים בקושי של הפלשתיש נים רק כשזה מתאים לאג'נדה שלהם", הוא מספר, "והתחלנו לצלם סרטונים כדי לחשוף אותם. יש סרטונים שמראים איך בתחילת השיחה צועקים עלי 'אתה גזען!', ובסופה אומרים לי: 'אני מסכים איתך, אח שלי, עכשיו אני מבין מה זו ציונות'. זה לא תמיד קורה בשיחה ראש שונה, לפעמים צריך לשתול את הגרעין ולהמשיך משם".
אילו טענות אתה שומע מהצד השני שוב ושוב?
"אנטישמיות היא מציאת הבעיה בחברה והשלכתה על היהודים. לצד השמאלי של המפה אכפת מזכויות אדם ומגזענות, אבל הם מזהים את מה שלא טוב בחברה שלהם ומשליכים את זה על המדינה היהודית, במש קום על העם שלהם: גזענות, טיהור אתני, אפרטהייד, גניבת אדמה. יש פלשתינים שסובלים במחנות פליטים בסוריה ובלבנון, אבל אכפת להם רק כשזה נוגע לישראל". אילו תגובות אתה מקבל מאנשים? "בכל יום אני מקבל לפחות 30 הודש עות מפלשתינים ומיהודים שאומרים 'שינית את הפרספקטיבה שלי'. היה מיש שהו באוניברסיטת קולומביה שמאוד לא אהב את ישראל, ואחרי כמה שיחות סיפר לי שסבו וסבתו היו יהודים מגיאורגיה. הוא לא ידע כלום על היהדות. הצעתי לו לבדוק את השורשים שלו. אחרי שנה הוא עשה עלייה והתגייס למג"ב".
"במרוקו הרגו אותנו כי לא היינו מרוקאים, בפולין הרגו אותנו כי לא היינו פולנים - למה אנחנו מזדהים עם המקום האחרון שבו חיינו?"