אושר או עצב: הדמעות כבר מוכנות

תמונה אחת שווה אלף מילים. את המשפט הזה כולם מכירים, אבל כשאתה נמצא בסיטואציה שבה אתה רואה כל כך הרבה פריימים מול העי ניים בטווח כל כך קצר, אז קשה יותר להסביר את התחושות. יכול להיות שגם בחירת המילים הטובה ביותר לא תצליח להעביר את הרגשות שמציפים את מי שנמצא כאן בלונדון, גם כזה שלשמ חתו ראה בחייו לא מעט רגעי ספורט מרגשים ביותר.

תוך פחות מ 48 שעות אפשר לה בין איך אומה שלמה תלויה בנ בחרת שלה. כל מה שבאמת מעניין את האנגלים כרגע זה מה יעשו הארי קיין והחב רים שלו. אז אולי זה ברור גם למי שנמצא מעבר לים, אבל מקרוב העוצמה האדירה נות נת לזה משנה תוקף. זה התחיל בעיר שמקושטת בדגלי המדינה: כל חצר, כל מלון, כל חנות - הכל צבוע בא דום לבן. ואז עבר למקומיים שהגי עו למשחק בין איטליה לספרד ומדי כמה דקות שרו ש"הכדורגל חוזר הבי תה", ונמשך ביום המשחק מול דנמרק. חצי שעה של האזנה לטלוויזיה בבית המלון גרמה לי להבין שלא מדברים כרגע על שום דבר אחר. אין קורונה ואין וריאנט הודי - כל מה שחשוב זה רק לחזור לגמר ראשון בטורניר גדול אחרי 55 שנים.

הפאבים היו כמעט כולם בתפוסה מלאה, הרבה לפני המשחק. בהחלטה מוש כלת נכנסנו לראשון שהיה בו מקום. אחרי חצי שעה של אכזבה מהאווירה הרדומה בו, היוצרות התהפכו. עד שריקת הפתיחה הפאב היה מפוצץ, ואלה שלא הצליחו להגיע בזמן עמדו בחוץ בשו רות ארוכות, וצפו במסך הענק מרחוק. האווירה היתה מדהימה, אבל האנג לים, למודי אכזבות מקצוענים, כך שלא הפתיעה העובדה שבשער היתרון של הדנים הדממה היתה כואבת ומוחשית. גם העובדה שבדם שלהם זרם כל כך הרבה אלכוהול, לא הקהתה את התחושה הקשה. למזלם, הגיבורים שלהם הגיבו מהר, והאוויר חזר לריאות. הברמנים מנצלים את המצב, ומשכ נעים אותך להזמין עוד בירה כי "אתה צריך את זה". אפשר לומר שהעובדים לקחו סיכון מסוים להשקות את הבליינים, כשהסטרימינג קפא בדקה 87 וגרם לדקה של חוסר אונים. אפילו הב רמנים תפסו את הראש, עד שהבעלים הגיע כדי לתקן את המצב. השיח, אם היה פנדל או לא על ראחים סטרלינג, ידובר כנראה ברחבי אירופה עד יום הגמר, אבל בשביל האנגלים זה לא באמת משנה בין אם הם שיכורים או פיכחים. בהחלטה שלא היה בה שום תכ נון מראש אלא דפוס התנהגות מוכר מהארץ, את החשבון ביקשנו חמש דקות לסיום ההארכה. כשיצאנו החוצה, היינו בין הראשונים בכיכר לסטר. חמש דקות לאחר מכן כבר הוקפנו באלפי אנשים, שטיפסו על אוטובוסים ורמזורים, חסמו כבישים והדליקו אבוקות. קשה היה שלא להישאב לשמחה הגדולה, שנרא תה גם כמו איבוד עש תונות. בלתי נתפס. כל מה שנשאר כעת, כדי להשלים את המסיבה ההמ שוגעת הזאת, זה רק ניצחון אנגלי בגמר. דמעות יהיו פה בטוח ביום ראשון, השאלה מאיזה סוג.