הכדור שניצח את הקורונה
הכדורגל, שבעברו הצליח להשפיע על הלך הרוח של מדינות גם בעת מלחמות, עשה זאת שוב כשניצב בחזית אל מול המגיפה הדרמטית ביותר שידעה האנושות במאה השנה האחרונות. היורו היה האירוע הגדול ביותר מאז ההתפרצות ששינתה את העולם.
למשך חודש ימים הניחו מדינות אירופה בצד את נפגעי המגיפה ואפשרו לכדור להתגלגל. לעיתים התמונה היתה עצובה, כשאלפים בודדים התפזרו ביציעי אצטדיון שיכול להכיל כמות גדולה פי ארבעה, מרוחקים אלו מאלו ומקנים לאירוע אווירה של הליגה שלנו. מאידך, סיום הטורניר בלונדון הוא קרשנדו מפואר: שני חצאי גמר עם יותר ממאה אלף צופים, וגמר גדול אחד עם יותר מ־08 אלף צופים בבירה האנגלית, שחווה על פי דיווחי החדשות התפרצות מחודשת של וריאנטים כאלה ואחרים.
ראש ממשלת אנגליה, בוריס ג'ונסון, הודיע בסמיכות לחצאי הגמר ש"צריך ללמוד לחיות עם הקורונה". לא במקרה כמובן, האיום האפשרי על הזזת המשחקים מארצו הבהיל את ראש האי הבריטי, שעדיין מבקש להכריז ניצחון על הנגיף אל מול הכישלון המתמשך של היבשת שממנה התנתק. העובדה שהסקוטים והאנגלים, נציגי האי באליפות, הדביקו על פי הדיווחים כמות נכבדה של אוהדים ברחבי אירופה, זכתה לדיווחים היסטריים בחדשות, אבל בטלפונים הניידים הפכה לפוש שנשכח עם כוס הבירה הבאה.
יוצאת הדופן היתה כמובן הונגריה, שהיתה היחידה שהתעקשה על אירוח עם אצטדיונים מלאים. התמונות מפושקאש ארנה כמו נלקחו מתחרויות ספורט מן העולם הישן. אוהדים זה לצד זה, ללא מסיכה אחת לרפואה, וההצלחה היחסית של הנבחרת המקומית, הביאו לחגיגות המוניות באצטדיון. העובדה שחלק ענדו צמידים שהעידו על עצמם כמחוסנים וחלק לא, לא באמת שינתה דבר, והרגע הזה שבו הכדור פגש את הרשת - השכיח את השנה וחצי האחרונות והקנה רגעי אושר בלתי נגמרים. על פי הדיווחים, המגרש בבודפשט היה מרכז הדבקה לא קטן, כאשר אוהדים פורטוגלים וצרפתים, שהגיעו להתארח בבירה ההונגרית, לא באמת נדרשו לתשומת לב מיוחדת בהתנהגותם.
ארגון הבריאות העולמי הזהיר בכל מקום שהיורו הוא אירוע הפצה שיחזיר את אירופה אחורה בכל הקשור לקורונה, ובממשל הגרמני הואשם ארגון הכדורגל אופ"א בכך ש"יש חשד שההחלטות שנלקחו היו חסרות אחריות וקשורות לעניינים מסחריים בלבד". אבל הקולות הללו בקושי נשמעו, אם כי כן הצליחו להשפיע על רבים ברחבי העולם: כמות הישראלים האדירה שיצאה בחודש האחרון לאירופה ואשר נאמדת בקרוב ,5000־ל זכתה באירוע הכדורגל הזול ביותר בדור האחרון, עם כרטיסים לחצי הגמר בוומבלי שנשארו בקופות ביום המשחק במחיר של 350 שקלים בלבד - זול יותר מכרטיס יוקרתי למשחקיה של מכבי תל אביב בכדורסל, או לחלופין של משחקי הכוכבים השונים שיתקיימו הקיץ בישראל.
מעבר לפינה מחכים כבר המשחקים האולימפיים בטוקיו, אך שם כמובן התמונה שונה לחלוטין. כמות מתחסנים נמוכה ביפן, חוסר רצון של הציבור המקומי לארח את האולימפיאדה והעובדה ששום קהל זר לא ייכנס, מזכירים שלפחות באסיה הקורונה עוד רחוקה מסיום. גם כאן, הלחץ של הוועד האולימפי הבינלאומי, שיודע להטיל את כובד משקלו הכלכלי על המדינות המארחות, עבד. המשחקים יתקיימו, אבל בניגוד ליורו שהזכיר לנו שספורט בלי קהל זה פשוט לא זה, המשחקים האולימפיים נטולי האווירה ינסו להוכיח בדיוק את ההפך: שבעידן החדש, ההתעלות הספורטיבית חשובה יותר מהנוכחות של הקהל, והחוויה הרוחנית דומה גם אם אנחנו יושבים בסלון הממוזג ולא באצטדיון המיוזע. אשרי המאמין.