בנט משלם במזומן על ההשפלה מירדן

בשבועות האחרונים המלך עבדאללה הצטרף לציר האיראני. ב 27 ביוני עבדאללה הגיע לבגדד, וביחד עם נשיא מצרים, עבד אל פתאח א סיסי, הוא חתם על הסכם עם ראש ממשלת עיראק, מוסטפה אל כאז'ימי, להזרים נפט עי ראקי לאירופה דרך ירדן ומצרים. עיראק כיום נשלטת בידי מיליציות בשליטת איראן. הצע דים של הממשלה העיראקית אינם אלא מהל כים איראניים.

במקביל, עבדאללה מטפח אתרים קדושים לשיעים בדרום ירדן כדי להכין את הקרקע לכני סת כמיליון תיירים איראנים. ונותן אור ירוק לה טפה שיעית בירדן. מדובר בצעדים חסרי תקדים.

התנהלותו של עבדאללה איננה מפתיעה. כבר לפני יותר מעשור, כאשר הדמוקרטים ברא שות ממשל אובאמה והאירופים החלו להתקרב לאיראן, במגמה לרקום ברית עם המשטר על חשבון ישראל והמדינות הסוניות במפרץ, עב דאללה הלך עימם. המלך שמר על הברית הזאת בתקופת הנשיא טראמפ. הוא התנגד נמרצות לנרמול היחסים בין ישראל ומדינות המפרץ, גם לפני וגם לאחר הסכמי אברהם. היו לו שתי סיבות להתנגד: ראשית, יחסי ישראל מדינות ערב הסוניות פגעו במעמד של ירדן, וייתרו אותה כמתווכת בין ירושלים וריאד.

שנית, עבור בנות הברית של עבדאללה - הדמוקרטים, האירופים, אש"ף והשמאל הישרא לי - הסכמי אברהם היוו איום קיומי גם ברמה הפוליטית וגם ברמה האסטרטגית. הם ניפ צו את התורה המדינית של השמאל הישראלי ושל אש"ף ששלום אזורי עובר דרך הארגון. הם מסכנים את כל המהלכים של ממשל ביידן והאירופים מול איראן, כי ברית ישראל סונים מקנה לישראל מעמד עצמאי כמעצמה אזורית, ומצמצמת את התלות של הסעודים ושאר מדי נות המפרץ באמריקנים בכל הקשור לאיראן. המוכנות של עבדאללה להיפתח לאיראן דווקא עכשיו מראה כי הוא נשאר נאמן לבני בריתו ,גם כאשר משמעות הדבר היא כניעה לרפוב ליקה האסלאמית.

וזה מחזיר אותנו לפגישה בינו לבין בנט. שלושה מאפיינים של הפגישה מראים שהקר בה לירדן פוגעת במעמד ישראל באזור: ראשית - החשאיות. החשמל והמים שישראל מספקת לירדן חצי חינם הם הערובה המרכזית להישרדות הכלכלית של בית המלוכה. לנוכח התלות של ירדן בישראל, אין שום הצדקה להסכמת ראש ממשלה חדש להסתיר את קיום הפגישה. הדלפת הפגישה מוצגת כפגיעה במלך, אך בעצם היא מהווה השפלה לישראל, שממשלתה מסכימה לקבל יחס של פילגש.

גרוע מכך, בנט שילם במזומן עבור ההשפלה. עד לפגישה החשאית שלו, ישראל בצדק סירבה לדרישת ירדן לקבל תוספת מים מעבר לכמויות האדירות שממשלת רבין פרס הסכימה לספק לממלכה, במסגרת הסכם השלום. והנה, מבלי לדרוש תמורה ראויה - למשל, החזרת השליטה הישראלית על סופה וארם נהריים, שעבדאללה נטל תוך הפרה גסה של רוח הסכם השלום - בנט נתן לו את מבוקשו.

ההקשר האזורי שבו התקיימה הפגישה מצביע על הסכנה העיקרית של ההתקרבות לעבדאללה, הפגישה נערכה על רקע כרסום היחסים של יש ראל עם האמירויות. כפי שדיווח עיתון גלובס, ביקורו של שר החוץ יאיר לפיד באבו דאבי היה כישלון מוחץ. האמירותים רואים בכוונת ממשלת בנט לפיד לא לכבד את ההסכם שנס גר עם ממשלת נתניהו, להעביר נפט מהמפרץ למדינות אגן הים התיכון דרך ישראל, פגיעה מהותית ביחסים. ההודעה של עומאן ביום ראשון כי אין לה כוונה להצטרף להסכמי אברהם היא עדות קשה לנזק המדיני והאסטרטגי שממשלת בנט לפיד כבר גורמת לישראל, והלקח הוא ברור: אפשר לשמר את הסכמי אברהם ועימם את מעמדה המדיני של ישראל באזור ובעולם, או שאפשר ללכת עם ציר תומכי איראן - הד מוקרטים, האירופים, ירדן, ואש"ף על כל המ שתמע מכך. אי אפשר גם וגם.